לוזון שומע? שווייץ זכתה באליפות העולם
נבחרת הנערים של שווייץ זכתה באליפות העולם לנערים לאחר שגברה על יריבות כגון ברזיל, גרמניה ואיטליה. זה נעשה בזכות השקעה מאסיבית וחכמה במחלקות הנוער ומאמן זר שהוציא הכל לדרך
יש דברים שאתה אומר והם עשויים לחזור ולנשוך אותך בתחת. המשפט נשמע טוב יותר באנגלית אבל גם בעברית הוא עובר.
"שוויץ פחות טובה מישראל ואפשר לראות את זה לפי הדירוג (של פיפ"א)" אמר לוזון ב-3 בספטמבר 2008, ערב פתיחת מוקדמות מונדיאל 2010. לוזון המשיך: "זה שהם אירחו את היורו זה רק בגלל שהם משקיעים שם באצטדיונים, אם אצלנו היו משקיעים ככה גם היינו יכולים לארח את היורו ולהשתתף בו".
אתמול, ייתכן, שאבי לוזון הרגיש איזה נשיכונת בעכוז כשנבחרת הנערים (עד גיל 17) של שווייץ זכתה באליפות העולם לנערים עם ניצחון 0-1 על מארחת הטורניר, ניגריה. השוויצרים הצעירים הראו נחישות אדירה מול 64 אלף מקומיים. בדרך לגמר ניצחו החניכים של דני רייזר נבחרות כגון ברזיל, גרמניה ואיטליה.
ההצלחה, כמובן, הגיעה לשערי העיתונים השוויצרים. "העתיד של הכדורגל השוויצרי נראה וורוד מתמיד וההשקעה שלנו בצעירים מעוררת הערצה ברחבי העולם", נכתב ב"ברנר צייטונג".
חשוב לציין שהצלחה הזו מגיעה אחרי מספר הצלחות נוספות בטורנירים בינלאומיים לנערים ונוער (כולל זכייה באליפות אירופה לנערים ב-2002). ההצלחות הללו הן תוצאה של השקעה מאסיבית של הממשלה השוויצרית וקבוצות הכדורגל השוויצריות במחלקות נוער. השקעה שבאה במקביל לבניית מתקנים ואצטדיונים ראויים.
מאיפה החוצפה להגיד שישראל טובה יותר משווייץ? לא ברור.
ותודה לג'נטלמן האנגלי
שווייץ הראתה שיפור משמעותי בעשור האחרון אבל לפניו היתה הנבחרת במצב שמזכיר את המשבר בו שרויה נבחרת ישראל כעת. רוי הודג'סון, מאמן פולהאם כיום, סיפר לאחרונה כי שכשהחל את עבודתו בנבחרת שווייץ, אמון הציבור בה היה בשפל המדרגה. "היו 3,000 איש באצטדיון של 30,000 מושבים", אמר הודג'סון. "זה אמר לי בדיוק מה הציבור חושב על הנבחרת". הודג'סון, כמאמן בעל ניסיון רב ברחבי העולם, ידע שהכסף הגדול צריך ללכת לתשתיות ועבודת נוער ופעל בדרך זו. הוא עזר לכדורגל השוויצרי להגיע לתודעה הציבורית במדינה גם בזכות העפלה למונדיאל 1994.
המנטרה של הודג'סון, אגב, היא "אף עץ לא גדל עד לגן עדן". כלומר, צריך לתאם ציפיות למציאות וגם את זה צריך לוזון ללמוד.
דבר נוסף שצריך ללמוד מההצלחה השוויצרית הזו, היא קבלת מהגרים לתוך החברה. בימים של דיון ציבורי לגבי עתיד הילדים של העובדים הזרים (שרובם מדברים עברית טובה יותר מאשר חלק מהיהודים שחיים בינינו) יש להביט על סגל נבחרת הנערים של שווייץ ולגלות שיש שם מספר שמות שקשה להגדירם כ"שוויצרים".
נאסים בן חאליפה, כוכב הנבחרת, הוא בן למהגרים טוניסאים. האריס סטפנוביץ', חברו לחוד, נולד בבוסניה. הבלם סיאד הרז'וביץ' גם כן בוסני ומבוקש על ידי מנצ'סטר יונייטד ואברטון. בנבחרות הצעירות האחרות בשווייץ גם כן יש נוכחות גבוהה לבני מהגרים – קופי נימלי, למשל, הוא גנאי במקור. גם בנבחרת הבוגרת ישנם כמה בני מהגרים. גוקהאן אינלר, הקשר ההגנתי המצוין, הוא ממוצא טורקי. האקן יאקין גם כן.
צרפת של מונדיאל 1998 הוכיחה שאימוץ המהגרים ושילובם בחברה דרך הכדורגל עוזר לכדורגל. אולי בני המהגרים אצלנו גם יביאו לנו כבוד גדול בעתיד. לו רק נאמץ אותם.
מורה - מחנך - מאמן
אגב, לא בטוח שאלופי העולם הצעירים משווייץ יגיעו לגדולות בנבחרת הבוגרת. אבל אין ספק שמערכת טיפוח נוער בריאה היא היסוד לכל הצלחה בינלאומית בכדורגל – כך הוכיחה נבחרת ספרד ביורו 2008 וכך מוכיחה נבחרת גרמניה.
מערכת כזו לטיפוח נוער צריכה להיות סופר מקצועית. היא חייבת להיות מנוהלת על פי פילוסופיית משחק מוגדרת וברורה; וחייבים לעבוד בה אנשי מקצוע שהם מורים ברוחם ומאמנים במקצועם. המאמנים הללו צריכים להיות יותר מהוקצעים ומחונכים מאשר מאמני בוגרים. הם חייבים להיות אנשי חינוך ובדרך כלל, הם גם מאמנים מנוסים. כך זה לפחות במערכות טיפוח הנוער הטובות ביותר. וכן, מי שלא מבין את הרמז, אלי אוחנה, אלון חזן וטל בנין לא ממש עונים לתנאים הללו.
אבי לוזון אולי מינה אותם כי הוא מאמין שכדורגלנים לשעבר הם המאמנים הכי טובים אבל הוא פשוט טועה. עדיף היה לקחת מאמן כמו ערן קוליק, מורה במקצועו, כדי לאמן את בנבחרות הצעירות. אבל כנראה שקוליק לא עובר מסך מספיק טוב עבור ההתאחדות של אבי לוזון.