הפוטבול לא מכר את עקרונותיו

רק באמריקה. אין עוד מקום בעולם שבו יאמרו "לא!" מהדהד לכסף, אם מאחוריו עומדים כיסים מלוכלכים. וזה, בתקופה שבה יותר קבוצות ספורט עומדות למכירה — בפומבי או בחדרי חדרים — מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה. תקופה, שבה בעלים רבים זקוקים לכסף מהיר, שיגיע מכל מקום. אבל, מסתבר, לא מכל אדם.

מרק בולגר מסיינט לואיס. שווי הקבוצה עומד על 900 מיליון דולר צילום: איי פי

וכך, ראש לימבו, המטיף השמרני והגזען, כבר לא יהיה חלק מהקונצרן שמתכנן לרכוש את סיינט לואיס ראמס מה־NFL. הקונצרן שבו היה חבר לימבו — שדרן הרדיו מספר 1 באמריקה, אם לא בעולם כולו — החליט להוציא אותו לאחר שחברותו בו עוררה תגובות זועמות של בעלי קבוצות ב־NFL ושחקני פוטבול.

רוג'ר גודל, קומישינר ה־NFL, אמר: "לא היינו רוצים לראות אנשים כמו לימבו בעמדת מקבל החלטות בקבוצת NFL".

חצי מוח קשור

לימבו גדל על ברכי השמרנות האמריקאית הלבנה בקייפ ג'יררדו שבמיזורי. הוא נצר למשפחה שכללה שורה של משפטנים בעלי שיעור קומה — כאשר הבולטים שבהם היו סבו, ראש לימבו סיניור, שגרירו של הנשיא אייזנהאואר בהודו, ודודו, סטיבן, שמונה בשנות השמונים לשופט פדרלי על ידי הנשיא רונלד רייגן.

לימבו מעולם לא רכש השכלה פורמלית — הוא בז למערכות החינוך העממיות, כפי שהוא בז לכל מוסד שבו נגעה הממשלה הפדרלית, זולת הצבא כמובן. הוא רואה בהשכלה היוקרתית תוצר של הליברליזם והאליטיזם. חלומו היה להיות שרדן רדיו והוא הגשים אותו לפני כ־20 שנה כאשר אותו נשיא, רייגן, ביטל את "דוקטרינת ההגינות" ברדיו — ושחרר את הרסן שהוטל עד אז על לשונות השדרנים.

באתר של לימבו תמצאו חלק מהפנינים שמסבירות את האדם: "אני משדר בתוכנית כשחצי המוח קשור מאחורי גבי רק כדי שזה יהיה פייר... אני ראש לימבו — איש, אגדה, סגנון חיים".

אין ספק שמבחינת רייטינג, לימבו — בעל הסגנון הפשוט, האהבה העצמית, השנאה למהגרים ולזרים, והבוז לכל עובדה שמתעמתת עם תפיסת עולמו — מספק את הסחורה. במהלך 15 השנים האחרונות, בעוד עולם התקשורת עובר מהפכות אדירות — אינטרנט, רדיו ברשת, וידיאו ברשת וכו' — מעגל המאזינים שלו המשיך לצמוח בצורה עקבית. ומאז שנות התשעים האזינו ללימבו כ־15 מיליון אמריקאים בשבוע. ב־2008, בתום 20 שנות שידור, חודש חוזה העתק שלו לשידור יומי בכ־600 תחנות תמורת יותר מ־30 מיליון דולר בשנה.

הקרב על הפוטבול

מה ללימבו, הקפיטליסט שבז לעניים ולעוני שממנו מגיעים שחקנים רבים, ולליגה הכי סוציאליסטית בעולם? אחרי הכל, ב־NFL השוויוניות האיתנה ביותר בעולם הספורט, והיא זו ששומרת את הליגה כליגה המותחת ביותר. היא גם זו שמשאירה קבוצה עלובה כמו הראמס, עם שווי של יותר מ־900 מיליון דולר, במשחק.

ובכל זאת, כמו רבים ממאזיניו, גם לימבו קשור בנפשו לפוטבול — משחק שמקדש אלימות, משחק שבו קל לדעת מי מנצח, משחק שנהנה מרייטינג עצום בכל עונה מחדש, משחק שהוא אמריקה של שנות ה־2000. לימבו אף כיהן כפרשן פוטבול ב־ESPN, אך פוטר ב־2003 מעמדתו בגלל הערות גזעניות.

וכעת, כאשר הוא עשיר במיוחד, חבר לימבו לקבוצת הרוכשים של דייב צ'קטס, שהיה ג'נרל מנג'ר של יוטה ג'אז מה־NBA בגיל 28 ולאחר מכן כנשיא היה אחראי על המהפך העצום בניו יורק ניקס, בתחילת שנות התשעים — מקבוצה עלובה, משעממת ורכה, לקבוצה קשוחה ומנצחת, שנעצרה רק במייקל ג'ורדן.

אבל שלא מעל גלי האתר פגשה קבוצת צ'קטס־לימבו את המציאות שלה לועג המטיף השמרן בתוכניתו: 75% מ־32 הבעלים של הליגה נדרשים כדי לאשר מכירת קבוצה. הבעלים של הקולטס, ג'ים אירסיי, אמר שההצעה של לימבו תפגוש "התנגדות עזה". בעידודו של ראש איגוד השחקנים, דהמרקוס סמית' שחום העור, שחקנים שחורים רבים יצאו כנגד לימבו, ואחדים אף אמרו שלא ייסעו למשחק החוץ בסיינט לואיס.

בליגה שמעו את הקולות. וכתוצאה, לימבו הודח מקבוצת הרוכשים.

אתיקה או דולרים?

יש שיאמרו שלימבו נדחה בגלל החשש של הליגה מאובדן הכנסות: טוב לעסקי הגזענות ברדיו, אבל רע לעסקי המיינסטרים של הפוטבול. מהם 15 מיליון מאזינים של לימבו לעומת 30 מיליון שחורים ומספר דומה של מקסיקנים שאליהם מנסה הליגה להגיע בכל מחיר. ייתכן שיש בכך מן האמת. לימבו עצמו, אגב, חושב שהכל פוליטי: "זה לא קשור לליגה. זה לא קשור לסיינט לואיס ראמס וזה לא קשור אליי. זה קשור למאמץ המתמשך של השמאל במדינה הזאת, היכן שלא תמצא אותם, בתקשורת, המפלגה הדמוקרטית, או איפה־שלא־יהיה, להשמיד את השמרנות ולמנוע את המעבר למיינסטרים של כל שמרן בולט".

והאמת, עד כמה שניתן להכיר אותה, איננה באמצע. אמנם מעטות המדינות ונדירים המוסדות שיאמרו "לא" לכסף האוליגרכים ממוסקבה, שנרכש באמצעות שוחד, אלימות, מלחמות וכדומה, וכספי היהלומים עדיין נתפסים כשרים. אבל יש דברים שהם בנימיה של החברה האמריקאית. נסו להיזכר רק שנתיים אחורה, אז התהלך בארץ האוליגרך ארקדי גאידמק, שהפך לאל מקומי שרוכש בכספו את אהדת הילידים ובדומה ללימבו, הטיח עלבונות בכל מי שעמד בדרכו. לולא נחשפו הלבנת ההון שבה עסק ועמה גם הקריסה הכלכלית, ברור כי הוא עדיין היה האל של אוהדי בית"ר ירושלים. ואת זה לא תמצאו באמריקה. כאשר נחצה קו אדום, לא משרטטים אותו מחדש.

יש למיינסטרים באמריקה עוד ערכים שלא נשחקו. לימבו עצמו אמר לאחר הבחירות שאין להתפשר ולבוא לקראת הנשיא בתוכנית הכלכלית שלו. "עם הקהל שלנו צריך לדבר על פילוסופיה ועל עקרונות. איך אפשר להתפשר על מה שאנחנו מאמינים בו?", שאל.

כעת גם הוא יודע, שלחוסר הפשרות הללו יש מחיר. פילוסופיה ועקרונות יש גם לאנשים מחוץ לכנסיות הגזעניות והלבנות ביותר במערב התיכון. הם, כמו גם בני המהגרים, שחורים ולטינים, לא מוכנים להתפשר על עקרונותיהם.