האוהדים יורדים מהיציעים אל חדרי הישיבות
בספורטינג ליסבון השתלטו האוהדים על הוועד המנהל של המועדון; האסטרטגיה של המבורג היא לשאול את האוהדים איך לדעתם הקבוצה צריכה להתנהל; בבלגיה מצילים האוהדים את הקבוצה לשעבר של אלי אוחנה. ובישראל? האוהדים בעיקר מקטרים
באירופה קיימים ופועלים זה בצד זה שלושה דורות של ארגוני אוהדים, אשר כל אחד מהם התפתח לפי הנסיבות. הדור הראשון פועל אך ורק בחיי חברה של האוהדים — מארגן נסיעות משותפות למשחקי המועדון וערבי שתיית בירה במפגשים חברתיים במהלך השבוע. הדור השני, "ארגוני היציע", עוסק בעיקר בצבע ביציעים, בעידוד וביצירת אווירה באצטדיונים.
הדור השלישי של הארגונים, שהולך ומתהווה בשנים האחרונות, כבר פועל בתחום ניהול המועדונים.
המהפכה הפורטוגלית
בליסבון בירת פורטוגל הוקם באפריל 2008 ה־AAS, ארגון הגג של אוהדי ספורטינג ליסבון. הארגון הוקם על רקע הבחירות לוועד המייעץ של המועדון. האוהדים מאסו בכך שרק קומץ משקיעים מקבל את ההחלטות בנוגע למועדון וזאת על חשבון יכולת ההשפעה של חברי המועדון, המשלמים דמי חבר קבועים. בפרק זמן קצר גויסו 300 חברים בטווח הגילים 22–50 מכל רחבי המדינה, ששילמודמי חבר של 10 יורו והתארגנו בהתמודדות בבחירות לוועד המייעץ של המועדון בעודם מקבלים תמיכה פעילה מארגוני היציע השונים של המועדון.
בבחירות עצמן זכו חברי הארגון לשלושה מושבים בוועד המייעץ בזכות 8%, שגילמו 988 מצביעים, השקולים ל־5,600 קולות בשיטת בחירות סבוכה, שבה ותק החברות מקנה יתר השפעה לקולך.
הוועד המייעץ של המועדון הוא הגוף שמכין את התקציב לקראת אישורו הסופי באסיפת החברים הכללית של המועדון. הוועד גם מעביר הצעות לפעילות של הוועד המנהל של המועדון. עצם העובדה שהאוהדים שותפים פעילים בפעם הראשונה בגוף שאחראי לאישור תוכניות העבודה של המועדון — גוף שבעבר היה מורכב מחברי כבוד שלא השתמשו בסמכויותיהם מעולם — היא פריצת דרך במועדון אירופי בכיר כספורטינג ליסבון.
מהפגישה הראשונה של הוועד המייעץ החלו החברים להציף סוגיות משמעותיות על דרכו של המועדון ונאמנותו לערכיו ולאוהדיו. עד כה התקיימו שלוש ישיבות בהשתתפות האוהדים, ובהן נמנעו כמה שינויים תקנוניים, שמעצימים עוד את כוחם של המשקיעים על חשבון חברי המועדון. "איננו רואים עצמנו כאופוזיציה לוחמת, וזהות מנהלי המועדון אינה מענייננו, כל מי ששומר ומייצג את ערכיו של המועדון הוא שותף", אומרים חברי ה־AAS.
צעד לפני כולם
מועדון המבורג HSV, ששולח קבוצת כדורגל לצמרת הבונדסליגה בכל עונה, נהנה מאצטדיון מלא ב־57 אלף אוהדים וממאזן כספי חיובי — הוא אות ומופת לניהול ולשיתוף אוהדים. בגרמניה חוק הבעלות הציבורית של מועדוני כדורגל (50+1) הוא ברירת מחדל ניהולית, אך ישנם כמה מועדונים בבונדסליגה שמבחינתם ניהול של אוהדים הוא יותר מסתם חוק — הוא דרך חיים.
בהמבורג חברים כ־11 אלף ספורטאים פעילים בכל ענפי הספורט, המחולקים לאגודות שונות לפי ענפי הספורט. זאת למעט ספורטאים מקצוענים, למשל בענפים כדוריד וכדורגל, שאינם יכולים להיות חברי מועדון כי הם שכירים שלו. בגרמניה חוששים מניגוד עניינים.
להמבורג יש 49 אלף אוהדים שאינם ספורטאים ובסך הכל למועדון הספורט של המבורג יש כ־60 אלף חברים שהם בעלי המועדון. החברות פתוחה לכל שמוכן לשלם 44 יורו בשנה (שני תשלומים שנתיים).
המערכת גמישה להפליא ומאזנת בין השיקולים הכלכליים של המועדון לבין מחויבותו לחברים ולמחויבויותיו הספורטיביות. כל החלטה מהותית חייבת להתקבל בהצבעה של מליאת החברים, בעיקר באסיפה השנתית.
באסיפה בוחרים חברי המועדון את הוועד המנהל, שבוחר את הנשיא, שהוא אחראי לאיוש משרות השכירים: מנהלים, מאמנים, שחקנים וכדומה.
בראש המערכת השכירה עומדים ארבעה מנהלים בכירים אשר ממונים על ידי הוועד המנהל. אם אחד מהם מפוטר, יכולים חברי המועדון לדרוש נימוקים לפיטוריו ובאסיפה השנתית הבאה להדיח את חברי הוועד.
התקציב הכללי של המועדון מוצג גם הוא באסיפה הכללית, סעיף המשכורות מוצג תחת סעיף כללי, אך ישנה חובה להבהיר כמה שחקן X מרוויח, אם שואלים. תשובה דוגמת "זה לא עניינכם" אינה מתקבלת.
במקרים נדירים נפסלים מועמדים לוועד המנהל מסיבות שונות, למשל עבר חוליגני או להבדיל מועמד שעובד באחת החברות שנותנות חסות למועדון. שוב, מחשש לניגוד עניינים.
אוהדים מקצוענים
הדוגמה של המבורג מוכיחה שגם בלי משקיעים וכסף גדול אפשר להצליח. מועדון החברים של המבורג לא רוצה בעלי הון שישנו את כל המבנה שלו, את המסורת ואת האווירה הביתית. כך נשמרת הנוסחה שספונסר הוא ספונסר ותו לא.
הוא איננו מקבל נציגות בהנהלה או באסיפה הכללית, זאת בניגוד למועדונים אחרים, בהם באיירן מינכן, שמכר לאדידס 10% מהשליטה בו ושבקרוב ימכור לאאודי עוד 10%. הוועד המנהל של האוהדים, מן הסתם, משפיע על התנהלות המועדון.
במועדון הגרמני יש גם אגודת אוהדים, שבדומה לענפים כדורעף, אתלטיקה, שחייה (איזה לא, בעצם?) הופכת את האוהדים ל"מקצוענים" בתפקידם. ענף זה מקבל בתחילת כל עונה 50% מדמי החבר של חברי המועדון ובסוף כל עונה הכספים שנותרו בקופתו מוזרמים בחזרה לקופת המועדון וחוזר חלילה.
בזכות כספים אלו מחזיקה אגודת עובדים בשכר, ומפעילה מערכת שאחראית למגוון נושאים, ובכלל זה שיווק ופעילויות לגיוס עוד חברים. הענף עוסק במגוון נושאים, החל בתחומים מובנים מאליהם — מכירת הכרטיסים וארגון הנסיעות — וכלה בקו מוצרי מרצ'נדייז שנמכרים אך ורק לחברים (שונים מאלו הנמכרים בחנויות הרשמיות של המועדון).
להציל המועדון של אלי אוחנה
מכלן, מועדון הכדורגל שעמו זכה אלי אוחנה בגביע אופ"א ב־1988, שבק חיים בתחילת העשור לאחר שקרס כלכלית. בנובמבר 2002 מינה ארגון האוהדים ארבעה אוהדים לקבוצת הניהול כדי להציל את המועדון. כל אוהד התבקש לתת ערבות של 1,000 יורו ויותר כדי שהקבוצה תורשה להמשיך להתקיים ותקבל את אישור מוסדות הכדורגל במדינה. ארבעת המנהלים תיאמו את גיוס הכספים האחרים בהבטיחם שאם לא תנצל הקבוצה את הכספים, יוחזרו הערבויות לאוהדים.
השלב הראשון, שכלל הסדרת חובות של שחקני עבר, הצליח. בשלב השני השאילה הקבוצה שחקנים מקבוצות אחרות בליגה, בהן סטנדרט ליאז', מוקרון לוקרן, שרצו לדאוג להמשך פעילותו של המועדון בליגה הבכירה. המהלך הכספי הביא לכך שהקבוצה לא פורקה, אך את העונה החדשה היא פתחה בליגה השלישית.
המועדון החדש־ישן נבנה כעת בליגה השלישית מחדש והאוהדים שבזכותם הוא המשיך להתקיים לוקחים בו חלק פעיל. האוהדים הקימו ארגון חברים המאחד את כלל האוהדים, שרואה את עצמו ככלב השמירה בכל הנוגע להתנהלות המועדון מבחינה פיננסית, שקם כדי לוודא שעוד טרגדיה כספית לא תישנה.
קול קורא לעם ישראל
מכל ההדוגמאות אפשר לראות שהמכנה המשותף והפעולה המשמעותית ביותר מבחינת התקדמות והשגת מטרות האוהדים הם התמסדות בדרך זו או אחרת. פעולה זו משדרת
יותר מהכל שהאוהדים מפסיקים לקטר על מר גורלה של קבוצתם ולוקחים אחריות. כשזה יקרה, יתר גופי הכדורגל יהיו חייבים לשנות את גישתם ולהתייחס אליהם בהתאם ואז יוכלו האוהדים להיות חלק רשמי מהמשחק. התאגדות זו תפתח פתח לעלייה חדה במספר האוהדים ביציעים — ולו בגלל העובדה שאל ארגוני האוהדים יצטרפו אוהדים רבים אשר כיום אינם חברים בהם.
קהילות האוהדים של מועדונים יוכלו גם לקבל תמיכה מהרשות המקומית על עבודה קהילתית, לארגן הסעות "בטוחות" מאורגנות לבני נוער ואף לשתף פעולה על בסיס קבוע עם מוסדות עירוניים, כגון מתנ"סים ומרכזי נוער. כשזה יקרה, יהיה כל מועדון חייב לשנות את גישתו כשמולו ניצב גוף אוהדים מאוחד, שמייצג את כלל אוהדי המועדון, נציגיו נבחרים באופן דמוקרטי והוא מתנהל בשקיפות. דרישותיו ואמונותיו של גוף כזה ישפיעו באופן ניכר על התנהלות המועדון.
הכותב הוא יו"ר היציע, ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל, וחבר הוועד המנהל של ארגון האוהדים האירופי