נבחרת ישראל צריכה לשחק "כדורגל יהודי"
לאורך ההיסטוריה היו מאמני כדורגל יהודיים חשובים להתפתחות המשחק היפה. נבחרת ישראל צריכה לשאוב מהם השראה ובהתאחדות צריכים לקחת את זה בחשבון כשהם בוחרים את המאמן הלאומי הבא
בלה גוטמן, הוגו מייזל, דורי קירשנר, וארנסט ארבשטיין היו מאמני כדורגל יהודים ואנשים חשובים להתפתחות המשחק היפה לאורך ההיסטוריה.
גוטמן היה מאמן ענק שהוביל את בנפיקה לזכיות בגביע אירופה; מייזל, מאמן נבחרת הוונדרטים המיתולוגית (Wunderteam) של אוסטריה, נחשב לאחד מהמאמנים החכמים בכל הזמנים. מוחו החריף וחשיבה יוצאת דופן עזרו לפיתוח הכדורגל בהונגריה, גרמניה, אנגליה ואיטליה; קירשנר הביא את בשורת הטקטיקה לברזיל, ובעקיפין הוא וגוטמן (שגם אימן בברזיל) הראו לברזילאים איך לנצל את הכישרון הטבעי שלהם כדי לזכות בטורנירים בינלאומיים;
ארבשטיין המציא בטורינו - שם אימן את קבוצת הכדורגל האגדית, איל גרנדה טורינו – מערך מודרני, שיותר מעשור לאחר מכן זכתה עמו ברזיל במונדיאל הראשון שלה ב-1958. שיטות המשחק והאימון של ארבשטיין שימשו גם את ה"טוטאל פוטבול" המהפכני של נבחרת הולנד. זה קרה 35 שנה אחרי שנהרג עם כל שחקני טורינו בהתרסקות המטוס סופרגה (1949).
גוטמן, מייזל, קירשנר וארבשטיין היו חלק מהתפתחותה של נבחרת הכדורגל ההיסטורית של הונגריה ששיחקה כדורגל ששינה את פני המשחק לעד.
דיברו על כדורגל בבית קפה
ג'ונתן ווילסון, שחקר וכתב ספר על התפתחות הטקטיקה בכדורגל (Inverting the Pyramid: The History of Football Tactics) אומר שאחת מהסיבות לקריסת הכדורגל האוסטרי וההונגרי היתה האנטישמיות המתפשטת במערב אירופה של שנות ה-30 וה-40.
"גוטמן, קירשנר, מייזל וארבשטיין היו יהודים וכולם עשו משהו שהוא קריטי להתפתחות של הכדורגל העולמי", אומר ווילסון. "הם היו הראשונים שעשו אינטלקוטאליזציה של המשחק בשנות ה-20' המאוחרות". הם היו הראשונים שישבו בבתי הקפה, בשיא תרבות בתי הקפה של מרכז אירופה (Mitteleuropa) ובפעם הראשונה בחייו של המשחק הבריטי החלו לייחס לו חשיבות אינטלקטואלית, היבטים פילוסופיים ועומק תרבותי.
ארשאבין. בסוף כל תרגיל של ארסנל יושב יהודי בבית קפה צילום: אי פי אי האינטלקטואליזציה של המשחק, לפי ווילסון, היתה משהו מאוד יהודי. "הם היו הראשונים שראו בכדורגל משהו ששווה פרשנות", אומר הסופר האנגלי.
היהדות היא תרבות שנוטה לחשוב לעומק, לחפש פילוסופיות ולמצוא פרשנויות. היהודים ישבו מאות שנים בישיבות שם למדו לעומק את המשמעויות הרבות בתנ"ך. זה לא מקרי שאחוז גדול מזוכי פרס נובל הם יהודים – וזאת למרות שאין יותר מדי כאלה בעולם. "יש ביהדות מסורת של מחקר", אומר דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002.
זה כיוון שהיהודים באירופה, כדי לשרוד, היו חייבים להיות אינטלקטואלים. השלטונות אסרו עליהם לעסוק בחקלאות או אפילו להשתקע במקום אחד, מה שהכריח אותם לאמץ עבודות שלא צריך בשבילם אדמה או חומר; מקצועות שאפשר שצריך בשבילם רק מוח ואפשר לנדוד איתם ממדינה למדינה – עריכת דין, ראיית חשבון, רפואה, ועוד עבודות שדורשות חשיבה ולימוד.
עשרות דורות לאחר מכן, היהודים הביאו את המחשבה לכדורגל והיו אחראים לפיתוח אסכולת הדנובה – שתמכה במשחק של מסירות קצרות ותנועה רבה. אסכולה זו התפתחה כתגובה לאסכולות האנגליות והגרמניות, שתמכו במשחק ישיר של כדורים ארוכים שמבוסס על כוח, אגרסיביות ומהירות.
מאסכולת הדנובה התפתחו שיטות משחק של הנבחרות והמועדונים הגדולים בהיסטוריה. עד היום הקבוצות ההתקפיות שצופים אוהבים לאהוב - ברצלונה, ארסנל, נבחרת ברזיל ועוד – גדלו על העקרונות של ה"כדורגל הדנובאי", עקרונות שיושבי בית הקפה בווינה ובודפשט הגו וניתחו.
כן, גם בתרגיל המסירה והתנועה הכי פשוט בין צ'אבי לליאונל מסי או ססק פאברגאס ואנדריי ארשאבין יש מוח יהודי.
ייתכן ויש אפילו קשר בין הכדורגל ההתקפי, היהודי, שפותח באירופה לכדורסל השוטף, שמכתיב פיני גרשון ובעבר הכתיבו רלף קליין ואפילו רד אורבך בבוסטון סלטיקס. כמו גוטמן, מייזל, קירשנר וארבשטיין גם הם חיפשו דרך להתמודד מול כוח ועוצמה עם משחק זריז וחכם. אבל זה כבר ללכת רחוק מדי.
ישראל התנתקה מהכדורגל היהודי
בכל מקרה, עם הזמן והתפתחותה של מדינת ישראל נראה כי הכדורגל היהודי, שמיוצג על ידי הנבחרת של מדינת היהודים, איבד את "היהדות" שלו.
נבחרת ישראל משחקת כדורגל נחות כבר שנים רבות. בכדורגל שלה אין שום דבר שוטף. הוא לא זורם והוא לא חכם. המאמנים הישראלים הם לא המאמנים היהודים הפילוסופיים שפיתחו את הכדורגל המודרני. הם חרדים לתפקיד שלהם, למעמד שלהם, לתדמית שלהם. הבוסים שלהם דורשים להעפיל לטורניר גדול, הישג בלתי אפשרי, והם, במקום לעשות את מה שחשוב ולהכתיב דרך בה נבחרות ישראל צריכות לשחק, מגיעים למשחקים קריטיים עם מערך העטלף – כל השחקנים תלויים על קורת השער ומקווים לטוב ביותר.
לפעמים זה מספיק טוב כדי להפסיד 3-0 בוומבלי ולא להעפיל ליורו ולפעמים זה מספיק טוב כדי להוציא תיקו 0-0 בצרפת ולא להפעיל למונדיאל.
לנבחרת ישראל ולכדורגל הישראלי אין חזון, אין פילוסופיית משחק, אין מחשבה מאחוריו, אין אידיאולוגיה שתומכת בו, אין בו שום אינטליגנציה. יש רק מאמנים נרגנים, או גונבי דעת, או פוליטיקאים סוג ד'. במקביל ראשי הכדורגל גם לא מטפחים דיון אינטלקטואלי, יהודי, על המשחק בישראל.
המטרה של נבחרת ישראל ושל המאמן הבא שלה לא צריכה להיות להעפיל לטורניר גדול. המטרה היא למצוא את דרך המשחק שתלווה את הנבחרת והכדורגל הישראלי לאורך שנים, תעניק לו יציבות ואופי, שאפשר להיות גאים בו.
יוהן קרוייף, המוח מאחוריי הכדורגל היפה ביותר שנראה עד כה בעולם (של ברצלונה, נבחרת הולנד ואייאקס) מגדיר את זה בפשטות: "אני לא רוצה להתאים את עצמי לאחרים, אני רוצה לשחק את המשחק שלי. התוצאה היא לא הכל, היא רק חלק מהכדורגל. מה שחשוב באמת זה לשחק את הכדורגל שלך".
