נאמנות האוהדים מצילה את המועדונים מהמיתון

פירמת ראיית החשבון הבינלאומית - דלויט, מדווחת היום ש"עונת המיתון הראשונה" מתאפיינת, בניגוד לתחזיות, במספר גבוה יותר של אוהדים במשחקים, ובהסכמי חסות שוברי שיאים, שחותמות חברות מסחריות עם קבוצות כדורגל פופלריות.

לפי בדיקה של דלויט, מספר הצופים בליגת האלופות, צמח ב-5% למרות המצב הכלכלי הקשה. מספר הצופים הממוצע בכל משחק של שני הסיבובים הראשונים של שלב הבתים של הצ'מפיונס ליג עומד על 37,400 איש. בנוסף, אחוז התפוסה באיצטדיוני הכדורגל באנגליה עומד על 91%, עלייה של 1% מהעונה שעברה.

לפי דלויט 75% ממועדוני הפרמיירליג הקפיאו או הורידו את מחירי הכרטיסים העונה, מה שעזר להם למכור יותר כרטיסים. מנצ'סטר סיטי ובלקבורן מוכרות 10% יותר כרטיסים מאשר בעונה שעברה.

בדלויט גם מצביעים על השיאים החדשים בחוזי חסות. ליברפול הכפילה את הסכום שהיא מקבלת מהסכם החסות הראשי שלה ל-20 מיליון ליש"ט ומנצ'סטר יונייטד גם כן חתמה על הסכם חסות אדיר בשווי 20 מיליון ליש"ט.  בנוסף, ריאל מדריד, הודיעה שתכניס 3.5% יותר בעונה הקרובה לאחר העלאת מחירי הכרטיסים. גם הקבוצה מהבירה הספרדית חתמה על הסכם חסות ראשי בשווי שיא של כ-25 מיליון יורו בעונה.

באיטליה חתמו על הסכמי זכויות שידור בסכומי שיא, ובניגוד לליגות הספורט האמריקאיות, ברוב מועדוני הכדורגל הבכירים לא קיצצו במשכורות השחקנים. במועדונים מסויימים אף שידרגו את משכורות השחקנים הבכירים בעשרות אחוזים.  לפי דלויט, הקבוצות הבכירות יציגו צמיחה נאה בהכנסות העונה.

כל זה קורה בניגוד מוחלט למתרחש בכלכלת העולם הסובלת ממיתון, אבטלה וקיצוצים בשכר.

"הקבוצות הגדולות מציגות מספרים נאים וצמיחה בהכנסות", אמר דן ג'ונס, מתחום הספורט של קבוצת דלויט לבלומברג. "המועדונים הקטנים עומדים בפני אתגרים גדולים יותר".

אוהדי ליברפול. הסכם החסות עם standard chartered נחתם בזכותם צילום: אי פי אי

"התמכרות"

אז איך תופעה זו אפשרית?

לפי בדיקה של הפרופסור לעסקי ספורט סטפן סזימאנסקי, ב־1923 היו 88 קבוצות בארבע ליגות אנגליות וכיום 85 מהן עדיין פעילות ו־48 מהן משחקות באותה ליגה שבה שיחקו לפני 86 שנה. 80% ממאה החברות המסחריות המובילות ב־1912 שבקו חיים.

"מאז ידע העולם את המיתון הגדול, את מלחמות העולם השנייה, אין ספור משברים כלכליים ובועות שהתפוצצו עוד, אבל רוב מועדוני הכדורגל נותרו יציבים כתמיד", קבע  סזימאנסקי.

מהי הסיבה ליציבות המדהימה הזו של מועדוני הכדורגל? רוגן טיילור, פרופסור לכלכלת ספורט באוניברסיטת ליברפול, מספק אותה, באופן ציורי למדי: "אף אחד לא מפזר את עפרו על המדפים בסופרמרקט". הכוונה היא כמובן, שאנשים נאמנים לקבוצת הכדורגל שלהם, והיא חשובה להם יותר מאשר רשת סופרמרקטים או כל חברה עסקית אחרת. קבוצות הכדורגל יצרו סביבם קהילות שחיות ונושמות את מה שהם מוכרים. על זה מתבססת כלכלת הכדורגל.

לפי דלויט, הכדורגל – למרות הכספים האדירים שמוזרמים לתוכו מאוליגרכים ושייח'ים – עדיין תלוי בנאמנות האוהדים, שמלבד לשלם על כרטיסים, מוצרים נלווים של הקבוצה ואף להציל מועדונים מפשיטת רגל, הנאמנות הזו גורמת לספונסרים להשקיע את מיטב כספם כדי להשיג את החשיפה שהם חושקים בה. חשיפה שלא תקטן בעת המיתון. בנוסף, חברות התקשורת, בזכות אותה נאמנות, ממשיכות לשלם סכומי שיא עבור הסכמי זכויות שידור בגלל הקהל המובטח להם מכך.

"הכדורגל משולב עמוק בחיים של אנשים", אומר ג'ונס.  לפיו הצמיחה הכלכלית של עולם הכדורגל, גם בזמנים קשים אלו, מתאפשרת בעיקר בגלל שהאוהדים ישארו נאמנים לקבוצות הללו. "כפי שאנחנו רואים אנשים יקריבו מותרות אחרות לפני שהם יוותרו על ההתמכרות שלהם לספורט".