מדוע הליגה הספרדית היא "המשעממת ביותר באירופה"?

דווקא הניצחון אמש של סביליה על ריאל מדריד - שהושג על ידי עבודת צוות חרוצה ונחישות אדירה של סביליה - הראה עד כמה ליגת הכדורגל הבכירה של ספרד מתקשה לייצר עניין מעבר לשתי הגדולות שלה - ריאל  וברצלונה.

שחקני סביליה חגגו את הניצחון אתמול כאילו זכו בגביע כלשהו, וזה מובן לחלוטין. שחקני הקבוצה מאנדלוסיה היו צריכים להוציא מעצמם 150% כדי לנצח ריאל מדריד ביום רע.

ויש לכך הסבר כלכלי: תקציבה של סביליה נמוך בכ-300 מיליון יורו מזה של ריאל מדריד; זאת ועוד, הקבוצה מהבירה הוציאה פי 10 יותר מאשר סביליה על רכישת שחקנים בקיץ. סביליה, אגב, השקיעה 26 מיליון יורו ברכישת שחקנים חדשים - הסכום הגבוה ביותר בליגה מלבד בארסה וריאל. 

ברצלונה וריאל מדריד שולטות כמעט באופן בלעדי ב"לה ליגה". שתיהן זכו ב-21 מ-25 האליפויות אחרונות. הקבוצות שניסו להתחרות בהן, דפורטיבו לה קורוניה, ולנסיה ואתלטיקו מדריד, קרסו כלכלית כמה פעמים.

סרחיו ראמוס מעכל הפסד מפתיע לסביליה. שחקני המנצחת חגגו כאילו זכו בגביע צילום: אי אף פי

כמו סקוטלנד עם מזג אוויר נוח

התקציב של מדריד (422 מיליון יורו) ושל בארסה (405 מיליון יורו) עצום ביחס לתקציב השלישי הגדול בליגה (135 של ולנסיה). מלבד העובדה שריאל מדריד וברצלונה מוכרות הכי הרבה כרטיסים, משיגות את הסכמי החסות הגבוהים ביותר ויוצאות למסעות ברחבי העולם שמניבים את הסכומים הנאים ביותר, הן נהנות מיתרון שלאף אחת מהקבוצות העשירות האחרות באירופה אין - שיטת מכירת זכויות השידור.

הפער בין בארסה וריאל לשאר הקבוצות בליגה הספרדית נובע בעיקר משיטה זו, ולפיה כל קבוצה מוכרת את זכויות השידור של עצמה. מדריד מקבלת 120 מיליון יורו מהסכם זכויות השידור שלה וברצלונה 110 מיליון יורו מההסכם שלה. ולנסיה, שלה הסכם זכויות השידור השלישי בגודלו בליגה, מקבלת 44 מיליון יורו. אתלטיקו מדריד מקבלת 42 מיליון יורו. סביליה כ-30 מיליון יורו. קבוצות תחתית מקבלות פחות מ-10 מיליון יורו בעונה. קבוצה כמו נומאנסיה קיבלה בשנה שעברה 5 מיליון יורו בלבד.

אמנם, שידור תקציר של משחק בו משתתפת ריאל מדריד עשוי להשיג יותר רייטינג משידור ישיר של משחק שאינו כולל את שתי הגדולות. ואולם מדובר במצב בעייתי המחסל את התחרותיות בליגה הספרדית.

לא סתם אומרים פרשני הלה ליגה ש"ספרד זה כמו סקוטלנד – רק עם גרעיני חמניות ומזג אוויר נוח". לא סתם אומר אדווארדו באנדרס, נשיא סארגוסה, ש"הליגה הספרדית היא המשעממת ביותר באירופה". חאבייר טבאס, סגן נשיא ארגון ליגת הכדורגל הספרדית, אומר ש"העובדה שאין בספרד הסכם מכירת זכויות שידור קולקטיבי היא הבעיה הגדולה ביותר בענף".

ההסכמים הללו נותנים לבארסה וריאל יתרון ענק מול הקבוצות המתחרות מולן בליגת האלופות. בארסה מרוויחה כ-45 מיליון יורו יותר ממנצ'סטר יונייטד, המרוויחה הגדולה בפרמיירליג מזכויות שידור; וכ-60 מיליון יורו יותר מאשר באיירן מינכן מהבונדסליגה. מנגד, סביליה תרוויח העונה מזכויות שידור פחות מברנלי, העולה החדשה לפרמיירליג.

זה כמובן מצב מעוות. מצד אחד, ברצלונה וריאל מדריד משקיעות מאות מיליונים ברכישת שחקנים נוצצים. מצד שני, מרבית קבוצות הליגה הספרדית מתקשות להחזיק את עצמן: רובן בחובות אדירים, ואפילו המס הנמוך על שחקנים זרים לא מסייע להן לסיים את העונה עם תקציב מאוזן.

באירופה כולה, והאיחוד האירופי אף המליץ על כך, נמכרות זכויות השידור של הליגות בחוזה קולקטיבי.  אפילו באיטליה - שם במשך שנים אינטר, יובנטוס ומילאן שלטו באופן בלעדי ובריוני על שוק זכויות השידור (ותודה לחברות התקשורת הרבות של סילביו ברלוסקוני) - החליטו לשנות את השיטה, ומהשנה הבאה יחולקו הכספים מזכויות השידור באופן שוויוני יותר.

הפרימיירליג האנגלית הפכה לליגה האיכותית והמרתקת בעולם בזכות הסכם שידורים קולקטיבי: 50% מהכספים מחולקים שווה בשווה בין כל המועדונים, 25% מחולקים לקבוצות לפי המיקום שלהן, ו-25% נוספים - לפי מספר הפעמים ששודרה כל קבוצה בטלוויזיה. הקבוצה שתסיים במקום האחרון תקבל מינימום של כ-32 מיליון ליש"ט ועוד כספי מצנח לליגה השנייה (שזה כבר סיפור אחר), בעוד ההכנסה המקסימלית מהסכם זכויות השידור עומדת על כ-60 מיליון ליש"ט. אמנם קיים פער - כ-30 מיליון ליש"ט - אבל הוא קטן בהרבה מזה שבספרד.

בזכות ההסכם הזה, לקבוצות האנגליות, אפילו הקטנות, היה במשך שנים יתרון על פני היריבות מהיבשת - מאחר שחלק ניכר מהכנסותיהן היו מובטחות למשך שנים, מה שאיפשר רכישת שחקנים איכותיים.

באופ"א צריכים לעשות משהו בעניין. בהתאחדות הכדורגל האירופית דוחפים ל"פייר פליי פיננסי". אבל במקביל ריאל וברצלונה משחקות לפי חוקים שונים לחלוטין מאשר הקבוצות בשווקים האחרים. באופ"א יצטרכו לשאול את עצמם האם זה הוגן שהן נהנות ממס מופחת על שחקנים זרים וגם משוק טלוויזיה שמקריב את שאר הקבוצות בליגה לטובתן.

אלכס פרגוסון, מישל פלאטיני וארסן ונגר צילום: אי פי אי

ביקורת לא לגיטימית

את היתרון הכלכלי הגדול שעזר להן להשתלט על ליגת האלופות בחמש השנים האחרונות השיגו האנגליות בזכות הפרטת הפרמיירליג והפיכתה למוצר טלוויזיוני משובח. המרדף של שאר הקבוצות אחר "ארבע הגדולות" חידד את חושיהן של האנגליות באירופה והעניק להן סוג של יתרון נוסף על פני היריבות האירופיות.

היתרונות הללו הושגו בצורה לגיטימית תוך כדי ניצול הפופולריות הגדולה של הכדורגל בבריטניה - ולכן הביקורות התכופות על הפרמיירליג של ספ בלאטר, נשיא פיפ"א, ותלמידו - נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, פשוט אינן ראויות.

בסופו של דבר יצטרכו באופ"א לטפל בפער שנוצר בליגה הספרדית בגלל זכויות השידור. הרי הדיון על הסופרליג האירופית צובר תאוצה, ונראה כי בכל פעם שכישרונות בשווי מיליארד יורו מתבזבזים במשחק בעיר פריפריאלית נגד קבוצה עם תקציב של 15 מיליון יורו, עושה הסופרליג עוד צעד קטן בדרך להקמתה.