ההפסד של שיקגו פגע בפופולריות של ראש העיר

בני משפחת דיילי ניהלו את שיקגו ב-41 מתוך 54 השנים האחרונות. תבוסתה של העיר במרוץ לאירוח האולימפיאדה ב-2016 כבר בסיבוב הראשון, גרמה לתושבים לתהות אם בקרוב גם ריצ'רד. מ. דיילי ייאלץ לעזוב.

ההדחה המהירה היוותה מכה קשה לראש העיר, שנתקל בהתנגדות מצד התושבים לאחר שהתחייב ששיקגו תכסה את כל ההפסדים הנובעים מתקציב של 4.8 מיליארד דולר, שנועדו לאירוח המשחקים האולימפיים.

היועץ הפוליטי העצמאי, דון רוז, אמנם מאמין שרק טיפשים יצליחו לחזות את מהלכיו הבאים של דיילי, אך להערכתו הכישלון שנחל בקמפיין האולימפי מעלה ספקות לגבי נכונותו לרוץ לכהונה נוספת ב-2011. "הוא סחורה פגומה", אומר רוז. "יכול להיות שהוא יחליט שזה לא שווה את המאמץ".

סקר שערך השיקגו טריביון בסוף אוגוסט מצא שתושבי העיר חלוקים בדעותיהם לגבי התכניות האולימפיות של דיילי – התמיכה בו כראש עיר עמדה על 35% בלבד, שיעור התמיכה הנמוך ביותר שלו מאז נבחר לראשונה לעמוד בראש העיר השלישית בגודלה בארצות הברית ב-1989. בסקר השתתפו 380 מצביעים רשומים, וסטיית התקן עמדה על 5%. 

אזרחי שיקגו מאוכזבים. האם זה ישפיע על ראש העיר? צילום: איי אף פי

הלם אכזבה ופוליטיקה

נפילתה של שיקגו מההצבעה על האירוח האולימפי קרתה כל כך מהר, שדיילי שמע את החדשות הרעות כשהיה בדרכו לאתר ההצבעה בקופנהגן. "הייתי בהלם, הייתי מאוכזב", סיפר דיילי לעיתונאים באולם קבלה בבירה הדנית שבו נאספו תומכי שיקגו. "לא האמנתי". 

כשנשאל מה תהיה ההשפעה של התבוסה על העתיד שלו, דיילי בן ה-67 הסביר כי הקמפיין האולימפי לא היה אישי. "לא מדובר פה בריץ' דיילי." הוא הסביר. "זה לא היה הימור פוליטי". אולם הוא לא הכריז אם בכוונתו לרוץ בעוד שנתיים לכהונה נוספת. "אני אוהב את העבודה שלי", סיכם.

אביו המנוח של ראש העיר, ריצ'רד ג'י, דיילי עמד בראש העיר מ-1955 עד מותו ב-1976. מלון הפלזה שבו נאספו אלפי תושבי העיר לשמוע את התוצאות קרוי על שמו. ב-2007 נבחר בנו לכהונה שישית. במהלך 20 שנות כהונתו הוא זכה להערכה על כך ששיפר את מערכת החינוך בעיר, הוריד את שיעורי העוני, שתל 500 אלף עצים ובנה את פארק המילניום בעלות 490 מיליון דולר.

יש לפניו עוד כמה עניינים לא פתורים כמו העלאת הישגי התלמידים במבחנים ושיקום שכונות, אומר ג'ון מקרון, יועץ לעניינים עירוניים בשיקגו. מקרון מוצא דמיון בין האפשרויות הפוליטיות של דיילי לאלו של פוליטיקאים אחרים כגון התובעת הכללית של אילינוי, ליסה מדיגן, שבתחילת השנה בחרה לא לרוץ למשרת המושל.

"כולם מודעים לכך שהשנים הבאות בממשל לא יהיו פיקניק, מכיוון שכל התקציבים ייכנסו לגרעון", הסביר מקרון, פרופסור לתקשורת באוניברסיטת נורת'ווסטרן. "דיילי יצטרך לעשות חשבון נפש ולהחליט לאן להמשיך מפה", אומר מקרון. "זו בהחלט סיבה אחת פחות להישאר".

שיקגו 2016 קונספט שגוי ביסודו?

התבוסה חיזקה את טענות מבקריו שגרסו שסדר העדיפויות של ראש העיר היה שגוי מיסודו, והיה עליו להתרכז בהשפעות המשבר הכלכלי על העיר במקום לדחוף את הקמפיין האולימפי. "משלמי המיסים של שיקגו צריכים לנשום לרווחה", אומר טום תרסר, שעמד בראש ארגון שהתנגד לכך ששיקגו תארח את האולימפיאדה. "אף אחד לא התייעץ איתם לגבי הפרויקט, והם אלו שהיו צריכים לשלם בכבדות להגשמתו".

אפילו חלק מהתושבים שהשתתפו במפגן התמיכה היו סקפטיים לגבי הצלחת הקמפיין. "חששתי לגבי המסים העתידיים והחלל הירוק שהיה נפגע", אומרת לילי רוהל, גמלאית בת 61. ""הרבה דברים בדיילי מתחילים לעלות לאנשים על העצבים. אני תמכתי בו, אבל השתן מתחיל לעלות לו לראש".

אחרים מפגינים יותר סלחנות. "דיילי עשה כמיטב יכולתו, זה הכל היה תלוי בוועדה בקופנהגן", אומר פרד סוליס, מעצב פרחים בפנסיה. "אני לא יודע אם הוא ירוץ לכהונה נוספת. אבל אני יודע שהוא אוהב את העיר".

השיחות לגבי עתידו של דיילי לא גרעו מהאכזבה מכך ששיקגו הפסידה במרוץ לאירוח המשחקים. אחד מהאנשים המזוהים ביותר עם שיקגו, אפילו יותר מאשר ראש העיר, פרסם הצהרה בה הביע את אכזבתו.

השתתפות באולימפיאדות ב-1984 וב-1992 הייתה "בין הרגעים הגדולים ביותר בקריירת הכדורסל שלי", כתב מייקל ג'ורדן, ששיחק במשך יותר מ-12 עונות בשיקגו בולס. "זו הייתה יכולה להיות חוויה מאד מיוחדת לארח את האולימפיאדה בעיר שכל כך אוהבת ספורט כמו שיקגו".