חובה בכל קבוצה: תקרת שכר

אופ"א אישרה בשבוע שעבר תקנות חדשות שאמורות למנוע השקעות כספיות מופרזות בקבוצות כדורגל. תקנות אלו קובעות באופן כללי כי מועדונים יוכלו לקבוע תקציב המסתמך על הכנסותיהם הטבעיות בלבד (מכירות כרטיסים, נותני חסויות, זכויות שידור ומרצ'נדייס) ללא הסתמכות על מקורות מימון חיצוניים והזרמות מזומנים מבעלים. המהלך, שזוכה להתנגדות בקרב כמה גורמים, קיבל אישור כללי מגורמים בכדורגל האירופי ותחילת יישומן מתוכננת לעונת 2012/13.

התקנות הללו תפתורנה את בעיית הפיקוח על מצבם הפיננסי של המועדונים. את הבעיה השנייה, היעדר תחרותיות, לא יפתרו התקנות, מאחר שלמועדונים הגדולים עדיין יהיו הכנסות גבוהות בהרבה משל שאר המועדונים ולכן עדיין ייוותר פער בין תקציבי השכר.

תקרות שכר בדומה לשוק הספורט האמריקאי היו יכולות לעזור הרבה יותר לשמור על התחרותיות ועל איתנות המועדונים.

שליטה ותחרות

להערכת דלויט, ההתנגדויות מצד הבעלים, המועדונים והליגות לכל רגולציה שהיא תהיה נמוכה יותר במקרה של מכסות (תקרות) שכר מאשר לתקנות לעיל. הסיבה לכך היא שהתקנות יהפכו בעצם את כל ההתנהלות הפיננסית של המועדונים למוגבלת ויתרה מכך לפומבית ומפוקחת. מכסות שכר, לעומת זאת, יהיו בעלות השפעות פחותות בהרבה ועדיין יהיו יעילות לא פחות בשמירה על איתנותם הפיננסית של המועדונים.

אם נבחן את שוק הכדורגל בשנים האחרונות נראה כי עיקר הצמיחה בהכנסות שהופקו מהליגה הראשונה באנגליה לאורך שנות חייה הועבר למשכורות השחקנים. במקביל לצמיחה של 300%–400% בהכנסות הליגות הבכירות באירופה בעשור האחרון, צמחו תשלומי השכר הכוללים של ליגות אלו בשיעורים גבוהים יותר, שנעו בטווח של 350%–500%.

השכר הגבוה פוגע ברווחיות ובכדאיות של מועדוני הכדורגל ולעתים אף גורם להידרדרות המצב הפיננסי של קבוצות ואף שלליגות שלמות.

מכסות שכר באות לשרת שתי מטרות: האחת, עידוד התחרותיות והשוויוניות בין המועדונים כך שלא הכוח הכלכלי הוא שינצח, דבר שאם יקרה, יביא לשליטתם של מועדונים בעלי ממון; והשנייה, שליטה בהוצאות ומניעה מקבוצות להשקיע סכומי עתק כדי להשיג תוצאות בהווה, שיבואו על חשבון בניית המועדון בעתיד.

שחקני צ'לסי. המשכורות שלהם גורמות להפסדים כספיים של הקבוצה צילום: רויטרס

תקרה קבועה או יחסית

ישנן צורות שונות של מכסות שכר. להלן העיקריות שבהן והליגות שבהן הן נהוגות: מכסות השכר ב־NFL וב־NHL נקבעות כסכום קבוע לקבוצה המחושב על ידי שיעור מהכנסות הליגה כולה (59% בעונת 08/09). ב־NBA הסיפור דומה. 

בליגת הראגבי הבכירה באנגליה (Guinness Premiership) מכסות השכר נקבעות כסכום קבוע לקבוצה (4 מיליון ליש"ט בעונת 08/09).

בכל השיטות יש הגדרה מדויקת של המשתנים המובאים בחשבון שעל בסיסם נקבעות המכסות, כאשר בשיטת המכסות המתבססות על הכנסות יש לציין את הכנסות הקבוצות כפי שהן מופיעות בדו"חותיהן הכספיים.

אז למה בעצם לא ליישם מכסות שכר בענף הכדורגל? ליגות הספורט הבכירות בארה"ב שבהן מונהגת תקרת שכר (NBA, NHL, NFL) הן הליגות המשלמות את המשכורות הגבוהות ביותר בעולם בתחומי הספורט הספציפיים שלהן, כך שהן עומדות בפני סיכויים נמוכים ששחקניהן יעברו לליגות מתחרות בגלל שכר.

לעומת זאת, קבוצות הכדורגל באירופה מתחרות על הכישרונות בכדורגל העולמי. מאחר שהשחקנים (בעיקר במועדונים ובליגות המובילים באירופה) נהנים מתנועה חופשית בין ליגות, מהלך חד־צדדי של הטמעת מכסות שכר שלא בכל הליגות באירופה ובעולם הוא "מסוכן" ומאתגר כאחד.

בכדורגל האירופי הדעות חלוקות ולא חפות מאינטרסים שאינם קשורים באיכות ובהגינות המשחק. המנכ"ל של ארסנל, איבן גאזידיס, דוחף להחלתם של מכסות שכר בתגובה לחוזי שכר עצומים שנחתמו באחרונה. לטענתו, תקרת שכר תגדיל את יציבותם הכספית של המועדונים ותגדיל את התחרותיות. גאזידיס יוצא כנגד פזרנותם של בעליהם המיליארדרים של קבוצות אחדות וטוען שצמיחתן של הוצאות השכר עלולה להוביל לבעיות ברווחיותם של המועדונים, וכי באחריות הנהלת המועדונים ליצור מודלים עסקיים יציבים.

עמדתו של גאזידיס אינה מפתיעה מאחר שהוא מייצג קבוצה המנהלת את כספיה בדרך שמרנית, ולראיה בעונת 2007/08 הציגה ארסנל את הרווח הגבוה ביותר מבין מועדוני הפרמיירליג (36 מיליון ליש"ט לפני מסים). אדריאנו גאליאני, מנהלה של מילאן, גם טען לאחרונה בזכותה של מכסת שכר, וזאת בעיקר בגלל התמודדות התעשייה עם המשבר הכלכלי הנוכחי.

מנגד, בראש הדורשים תקרת שכר עומד ריצ'רד סקאדמור, מנכ"ל הפרמיירליג, שדוחה את הצעותיו של מישל פלאטיני, נשיא אופ"א. בראיון לרדיו בי.בי.סי טען סקאדמור שבפרמיירליג בוחנים את המהלך כבר עשר שנים ושלא יכולים לראותו מתממש. לטענתו, רגולציה לא תוביל לפתרון האי־שוויון הקיים בליגה. הוא טען שהתערבות כזו תפגע בסדר הטבעי ותעזור למועדונים הגדולים יותר מאשר למועדונים הקטנים. סקאדמור טוען בעצם כי כוחות השוק הם שהביאו למצב הנוכחי וכי אין להפריע להם — אמירה די מקבילה לטענות שנניסו להגן על כוחות השוק בעת המשבר הפיננסי העולמי.

סקאדמור, שטוען כי "אם הרצון הוא פייר פליי פיננסי, אז צריך שזה יהיה ריאלי ולהשוות את כל התנאים לכל המועדונים — משיעורי מס עד סובסידיות ממשלתיות. וזה בחיים לא יקרה", אומר בעצם שאין מכסות שכר בענפים לא ספורטיביים ושהוא לא מוצא סיבה טובה דיה ליישמן בענף זה. סקאדמור מתעלם מהעובדה שבספורט המניעים המובילים הם מניעים אמוציונליים ולא מניעים עסקיים כלכליים טהורים.

ריצ'רד סקאדמור. מתנגד לתקרת שכר צילום: אי פי

הפערים מפריעים

מבחינת סקאדמור, שמירת התחרותיות בין המועדונים דווקא יכולה להצדיק מכסות שכר, אבל הבעיה היא בהעברת מהלך כזה באופן חד־צדדי שלא על ידי כל ליגות הכדורגל הבכירות בעולם. מכסת שכר המבוססת על שיעורים קבועים מהכנסות הקבוצות תשמר את הסטטוס קוו שבו הקבוצות העשירות מדורגות ראשונות, וזאת מפני שטווח הכנסות המועדונים בפריימרליג בעונת 2007/2008 נע בין 43 מיליון ליש"ט ל־257 מיליון ליש"ט.

מכסת שכר המבוססת על שיעור קבוע מהכנסות הליגה כולה שתהיה ריאלית גם למועדונים הקטנים ובו בזמן כזו שתאפשר למועדונים הגדולים להישאר אטרקטיביים דיים בעיני השחקנים לעומת שאר המועדונים המובילים באירופה היא כמעט בלתי אפשרית.

הסיבה לבעייתיות הזו היא הפערים העצומים שנפערו במשך השנים בין הכנסות המועדונים הבכירים, כמו גם רמות השכר שהם משלמים, לבין אלה שמשלמים המועדונים המדורגים באמצע הטבלה ובתחתיתה.

עוד טיעון המועלה על ידי המצדדים במכסה הוא הצורך לשמור על המועדונים מפני עצמם והצורך בריסון הוצאות. הטוענים כנגד מכסת השכר בהקשר זה מציינים כי מועדוני הפרמיירליג שילמו שכר בשיעור של 58%–63% מהכנסותיהם בעשור האחרון, ואף לא קבוצה אחת ברמה הזאת נכנסה לתהליך של חדלות פירעון.

בזמן שהמועדונים העבירו חלק ניכר מהצמיחה בהכנסותיהם לכוכבים שמשחקים אצלם, הם השקיעו נוסף על כך במתקנים ובפיתוח קבוצות הנוער, ובכך השביחו את ענף הכדורגל. עוד טוענים המתנגדים למכסות שכר כי נכון להיום, אף שהמרווחים הם נמוכים וברוב המקרים אף שליליים, למועדוני הפרמיירליג היה מאז ומעולם כסף לכסות את הוצאותיהם — בין אם באמצעות הכנסות ובין אם באמצעות הזרמות כספים אחרות בצורת חוב או הון. כתוצאה מעובדה זו, טרם נמצאה סיבה ראויה דייה בעיני מנהלי הליגה להנהיג מכסת שכר חד־צדדית.

ייתכן ששוב לא מזהים את הכתובת שעל הקיר ומחכים שקבוצה גדולה ושאפילו כמה מהן יפשטו רגל, ורק אז תונהג מכסת שכר.

המשקיעים לוחצים

עוד גורם שיכול להוביל את תעשיית הכדורגל האירופית ליישם מכסות שכר הוא לחץ מצד משקיעים, לחץ שאכן כבר מורגש במידה זו או אחרת. לאחרונה צוטט רוברט קראפט, הבעלים של ניו אינגלנד פטריוטס מה־NFL, כי הגורם שהניע אותו מלקנות את ליברפול לאחר משא ומתן ממושך (במקומו רכשו אותה טום היקס וג'ורג' ג'ילט) היה היעדר מכסות שכר. לדבריו, היעדר מכסות שכר פוגע בתחרותיות, אינו מאפשר לקבוצות עשירות פחות להתקדם ולהגיע לראש הטבלה, ובכך הופך את הליגה למשעממת מבחינה ספורטיבית.

לטענתו, אם היתה מונהגת היום מכסת שכר, הוא היה קונה קבוצת כדורגל אנגלית מיד.

משקיעים דוגמת קראפט חוששים לא רק מהיעדר תחרות אלא גם מבור ללא תחתית בדמות תשלומי שכר לשחקנים. חששם מוצדק, שכן ברור לכולם שבהיעדר מכסת שכר הם לא יוכלו לעמוד בלחץ האוהדים ויהיה עליהם לשלם לכוכבים סכומי כסף תחרותיים.

אין מנוס מהמכסה

להערכת דלויט, אין מנוס מיישום מכסות שכר ורק מדובר בעניין של זמן עד שיונהג הדבר. השאלה היא אם מהלך כזה יבוא לפני או אחרי פשיטת רגל של קבוצת כדורגל מובילה ואפילו של ליגה שלמה, דהיינו, אם המהלך יבוא כתגובה או כפעולת מנע.

הגורם למהלך זה יהיה קשיים של קבוצות כדורגל ולא ירידה בפופולריות, מאחר שסימנים לקשיים כספיים של מועדוני כדורגל אכן קיימים, אולם ירידה בפופולריות לנוכח היעדר תחרות אינה ניכרת כלל. בדיקת דלויט העלתה כי הסיבות לאי־יישום מכסות שכר, כפי שהן מובאות לעיל, יכולות להיות הרות גורל לתעשיית הכדורגל, אך מנגד לא מצאנו השלכות שליליות מהותיות על ענף הכדורגל במקרה של יישום המהלך ובתנאי שייעשה בדרך נכונה.

יישום נבון של מכסת שכר ייטיב עם ענף הכדורגל בטווח הזמן הבינוני והארוך, יסייע לקבוצות העניות במשאבים, יגדיל את התחרותיות ויגביר את הפופולריות של הכדורגל. כמו כן, מכסות שכר ישאירו אצל המועדונים סכומי כסף נוספים שיוכלו להיות מנוצלים להשקעה במתקנים, ומכאן ליצירת עוד מקומות עבודה וכן להשקעה בקבוצות ילדים ובפיתוח קבוצות נוער ובגילוי כישרונות צעירים מקומיים.

עוד יתרון שיש למכסות השכר הוא הקטנת התנודתיות של שחקנים בין המועדונים, דבר שיביא בין היתר לשיפור במשחק הקבוצתי ומכאן לשיפור ברמת המשחק. מכסת שכר תצמצם את פערי השכר בין השחקנים, וכפועל יוצא מכך תעלה את מוראל השחקנים ושוב גם את רמת המשחק.

יש להבין כי פערי השכר בין השחקנים הם כה עצומים ושאפשר לצמצם פערים אלו, אך עם זאת לשמור על פערים נאים אשר יניעו את השחקנים לשאוף ולהתקדם. חלוקת הכנסות המועדונים כרגע לוקה בחסר ויכולה להיות מחולקת בדרך שתהיה ראויה יותר לספורט. החיסרון העיקרי לכאורה הוא התערבות רגולטורים בשוק חופשי, אם כי, כפי שראינו בתעשיית הפיננסים העולמית, מדובר במהלך שלעתים הוא בלתי נמנע.

הזווית הישראלית

מנקודת המבט של הכדורגל הישראלי, יישום מכסות שכר בליגות האירופיות (וכפי שציינו קודם, מהלך כזה אפשרי רק אם הוא מיושם בכל הליגות באותה העת) כנראה יחייב גם את הליגה הישראלית. האם הוא ייטיב עם הכדורגל שלנו?

מכסת שכר תמנע היקלעות למצבים דוגמת זה שאליו נקלעה בית"ר ירושלים, תשמור על חוסנם של המועדונים ותצמצם את תלותם בבעלים. כמו כן, היא תגדיל את התחרותיות ואולי תערער על ההגמוניה רבת־השנים של ארבעת המועדונים המובילים. עם זאת, חשוב לציין כי למרות תלותם הנוכחית של המועדונים הישראליים בהזרמות כספים מצד הבעלים, הם רחוקים מהיקפי חוב בלתי סבירים המאיימים על עתידם. לפיכך, ובהנחה שיישום רגולציה נכונה נועד לתקן עיוותים, מהלך כזה מקדים את זמנו בכל הנוגע לכדורגל שלנו.

הכותב הוא ראש תחום הספורט בקבוצת הייעוץ הכלכלי בפירמת ראיית החשבון והייעוץ דלויט בריטמן אלמגור זהר