בעקבות הניצחון: 5 הערות על מכבי חיפה
הניצחון של מכבי חיפה אתמול אינו מקרי, הוא תוצאה של משחק אגרסיבי ושנים של השקעה, ולא רק בקבוצה, אלא דווקא בנוער ובהמשכיות. מכבי חיפה לא בהכרח צריכה לרוץ ולהחתים שחקנים חדשים, לפעמים עדיף להשקיע במה שיש, ומה שיש - הוא בהחלט מקור לגאווה
1. מי שחושב שאחרי העליה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג, מכבי חיפה צריכה להחתים שחקנים רק כדי למלא את השורות - טועה. אם מכבי חיפה לא מוצאת את השחקן המתאים, שיכול לעלות את הרמה של הסגל מבחינה, אז שלא תחתים אף אחד.
עדיף לה להחתים את השחקנים בסגל הקיים על חוזים טובים יותר. וזה מוכח מדעית: סיימון קופר וסטפן סיזמאנסקי כותבי הספר החדש והמצוין - Why England Lose: and Other Curious Phenomena Explained - למדו במשך עשרות שנים מאות אלפי העברות של שחקנים בין קבוצות וגילו שרכישות שחקנים חדשים עוזרות רק ב-16% מהמקרים. עם זאת, שמירה על הסגל הקיים ושיפור תנאיו מסייעות לקבוצה ב-92% מהמקרים.
למכבי חיפה יש סגל טוב - שהיה מספיק טוב כדי להדיח את רד בול זלצבורג, הקבוצה הכי טובה על הנייר שחיפה היתה יכולה לקבל בשלב הרביעי במוקדמות ליגת האלופות.
הסגל שלה מלא בשחקנים צעירים מוכשרים, שחקני בית מחוייבים וזרים - שאולי אינם ברמה הגבוהה ביותר - אבל משולבים היטב בסגל שרץ כבר. להפריע לתהליך הגיבוש הזה על ידי החתמה של שחקן - רק "בגלל שצריך" - לא תהיה דבר נכון לעשות. מכבי חיפה צריכה למצוא את השחקן שיוסיף לה משהו חדש, מימד נוסף למשחק שלה. אם היא לא מוצאת, אז חבל לבזבז את הכסף.
2. בזכות השינוי של מישל פלאטיני, מכבי חיפה עשויה להפוך לאחת מהקבוצות הקבועות בשלב הבתים של ליגת האלופות - כמו רוזנבורג או ספרטה פראג. השינוי בשיטה בעצם מנע מחיפה לשחק מול קבוצות שסיימו במקום הרביעי או השלישי בליגות הבכירות באירופה, וסידר לה התמודדות על מקום בשלב הבתים מול אלופה של אחת מהליגות הפחות טובות באירופה.
כפי שראינו אתמול (ג'), מכבי חיפה קבוצה טובה יותר מהאלופה האוסטרית ולא צריכים להיות לה רגשי נחיתות מול האלופות מצ'כיה, הונגריה, ליטא, מולדובה או שוויץ. אם מכבי חיפה תיקח אליפות השנה, היא שוב תהיה אחת מהמועמדות הבכירות להעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות מהמוקדמות.
3. 200 מיליון שקל ב-18 שנה השקיע יעקב שחר במכבי חיפה. את הכסף הוא לא השקיע רק במשכורות שחקנים - ולפי עובדים במועדון הוא מתחרט על כסף רב שהושקע בחוזים אישיים - אלא בבניית מחלקת נוער משובחת, מגרש אימונים מצויין ורשת מועדוני נוער וחוגי כדורגל במגזרים השונים בישראל.
ההשקעה הגדולה והחכמה הזו תשתלם בסופו של דבר. חיפה תקבל לפחות 55 מיליון שקל מליגת האלופות השנה, ואם תעפיל עוד כמה פעמים לשלב הבתים (ובזכות פלאטיני זה עוד עשוי לקרות) אז שחר כיסה את ההוצאות שלו במכבי חיפה ואף הרוויח ממנה. ארקדי גאידמק, לעומתו, השקיע 400 מיליון שקל בבית"ר ירושלים - הרוב במשכורות של שחקנים. כולם רואים לאן זה הביא אותו.
4. ההצלחה של מכבי חיפה עם שחקנים כגון אייל גולסה, בירם כיאל ומוחמד גאדיר אינה מקרית. אחרי שנים של הזרמת כספים למחלקת הנוער והפקת שחקנים - חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות - מגיעה מכבי חיפה עם מספר שחקנים שהם מוצרי מחלקת נוער סופר משובחים. זו לא תוצאה של דור משובח במיוחד, אלא יותר של ניסיון מערכתי ויצירת מדיניות שתאפשר לשחקני בית לפרוח.
שחקני בית שגדלים ביחד, לומדים ביחד, מתחרים בטורנירים בינלאומיים ביחד ואף זוכים בהם נגד קבוצות כגון יובנטוס ואברטון, הופכים לקבוצה בוגרת עם הרבה ניסיון ורוח צוות משובחת.
המשכיות כזו יוצרים אחרי הרבה שנים. עם הרבה סבלנות והרבה כסף. בסופו של דבר היא גם משתלמת. גולסה יכול להימכר בהרבה כסף, וכך גם גאדיר. עם הצלחה יחסית בצ'מפיונס ליג השנה, יתכן שזה יקרה מהר מהצפוי.
5. מכבי חיפה היא נציגה נהדרת למדינת ישראל. נגד זלצבורג הקבוצה הראתה רוח יוזמת, אגרסיביות חיובית ודומיננטיות מוחלטת. ההצגה של חיפה לא הזכירה את "ההצגות" האחרות של קבוצות ונבחרות ישראל בעבר - שכללו בעיקר בונקר מפוחד ושערים מקריים, או תבוסות משפילות וקריסות מנטליות. חיפה הציגה כדורגל התקפי ומודרני עם הרבה מאמץ (יניב קטן רץ כ-11 קילומטר במשחק!) והרבה עבודת צוות משובחת.
בנוסף לכך, שניים משחקני הבית של חיפה הם בני מיעוטים מוסלמים; הבלם דקל קינן הוא בן קיבוץ מצפון המדינה הגובל עם לבנון (ראש הנקרה); המאמן אלישע לוי אימן בבני סכנין מהמגזר הערבי והזר הקולומביאני שיחק בה, וכמובן שיש גם שחקן דרום אפריקאי, פיטר מסיללה, שגדל במדינת אפרטהייד.
מכבי חיפה יכולה להיות נכס תקשורתי אדיר למשרד החוץ כדי לקדם את תדמית ישראל כמדינת כל אזרחיה. כמדינה סובלנית וטובה יותר משכנותיה, כדי להראות שבישראל יש לבני מיעוטים מוסלמים אפשרות להפוך לגיבורים מקומיים - כדי להראות שישראל אינה מדינת אפרטהייד, כדי להצביע על עבודת הצוות המשותפת בין ערבים ליהודים; כדי להבליט את מה שטוב בישראליות.