המשכורות מנופחות, האוהדים משלמים

פתיחת העונה בליגה האנגלית הבכירה מתאפיינת בתקציבי שיא ובכספי נפט שזורמים מאבו דאבי ומנפחים את מנצ'סטר סיטי לממדים מפחידים. במקביל האוהדים מגלים שהם יצטרכו לשלם הרבה יותר. לא סתם הכדורגל האנגלי מכונה "המערכת הקפיטליסטית היציבה ביותר"

אוריאל דסקל 16:1913.08.09

בשבוע שעבר חגגו שחקני צ'לסי את יום ההולדת ה־24 של חלוץ הקבוצה סלומון קאלו במועדון "וויסקי מיסט" בלונדון. לפי הדיווחים, הוציאו השחקנים כ-120 אלף ליש"ט (כ־800 אלף שקל) על המסיבה רוויית האלכוהול.

וויין רוני. ישמור על המקום הראשון? צילום: אי פי אי

ג'ון טרי, בעל משכורת של 151 אלף ליש"ט בשבוע, הזמין את חבריו ל־30 בקבוקי שמפניה בשווי 20 אלף ליש"ט; מיכאל באלאק, דידייה דרוגבה, מייקל אסיין וג'ון אובי מיקל, שמרווחים כל אחד בין 80 אלף ליש"ט ל־120 אלף ליש"ט בשבוע - הזמינו 20 בקבוקי וודקה, 10 בקבוקי ג'ק דניאלס ובקבוק שמפניה בשווי 5,000 ליש"ט. את הטיפ, 10,000 ליש"ט לכל הצוות של הבר, השאיר הקפטן טרי - לא מעט בכלל, אבל פחות מה־15% מסכום החשבון שמשאירים בדרך כלל לעובדי המקום.

באותו שבוע התפרסם מדד אינפלציית הכדורגל של וירג'ין מאני, Virgin Money Football Fans’ Inflation Index, שהראה שהאינפלציה במחירים של דברים שהאוהדים משלמים עבורם - כרטיסים, מרצ'נדייס, מזון במגרשים וכיוצא באלה - גבוהה פי שבעה משיעור האינפלציה בכלכלה הבריטית.

קשה לחמוק מהמחשבה הקשה שאינפלציית המחירים נובעת בעיקר בגלל הצורך לממן את המשכורות הבזבזניות של השחקנים, הגדולות פי 35 מהשכר הממוצע במשק - כשהם חוגגים בדרך כה פזרנית את עושרם האדיר. האווירה הרעה מחריפה על רקע תחילת עונת 2009/10 - עונת שיא מבחינת תקציב שכר שחקנים - כשבריטניה, אירופה והעולם כולו מתמודדים עם המיתון העמוק ביותר ב־80 השנים האחרונות.

טיפה צניעות בבקשה

"אנשים מתקשים בחיי היומיום, מאבדים עבודות, בעוד עסקי הכדורגל שוחים בכסף", אמר מלקולם קלארק, יו"ר התאחדות האוהדים באנגליה. "אוהדים רואים ששחקנים עוברים ממועדון למועדון תמורת סכומי עתק, מועדונים משלמים לשחקנים מיליונים בחודש, והם חושבים שזה קצת מגונה. אפשר לדרוש קצת צניעות מאלו שברמה הגבוהה ביותר של הכדורגל. זה לא יזיק להם".

לפי הסקר של וירג'ין, שנערך בקרב 4,000 אוהדים באנגליה, האוהדים פשוט לא מסוגלים לשלם עוד את המחירים שהמועדונים דורשים מהם. 33% מאוהדי ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וארסנל מתכננים להוריד את מספר המשחקים שהם יבואו אליהם. 27% מאוהדי צ'לסי, שבאופן מסורתי שייכים למעמד הגבוה, אמרו שהם מתכננים לקצץ במספר המשחקים שהם יצפו בהם. 30% מכל האוהדים אמרו שהם יוותרו על רכישת חולצה חדשה. חאלס, אומרים אוהדים ברחבי אנגליה, למה אנחנו צריכים לממן את בקבוק הדום פריניון בשווי 720 ליש"ט שסלומון קאלו לוגם ממנו?

בקרב אוהדי כדורגל באנגליה, שמונה מעשרה אוהדים מאמינים שכדורגלנים מרוויחים יותר מדי כסף וצריך לקצץ או להגביל את משכורותיהם. 40% מהאוהדים מאמינים שצריך לקצץ במשכורות השחקנים במועדונים שהם אוהדים ו־41% מאמינים שהכדורגל האנגלי צריך לאמץ תקרת שכר, על מנת למנוע ממועדונים להיכנס לחובות ולהושיט יד לעבר האוהדים שלהם, כדי שאלה יוסיפו לשלם את המשכורות המנופחות של השחקנים.

"זו הדרך קדימה", אמר קלארק. "כמו כל תעשייה אחרת, גם הכדורגל צריך ללמוד לחיות לפי היכולות הטבעיות שלו. אם זה אומר שמחירי הכרטיסים יירדו ושכר השחקנים לא יהיה כה גבוה - אז כך צריך".

איפה הייתם ב־1912?

המועדונים האנגליים נפגעו מהמיתון, בכך אין כלל ספק: חברת השידורים סטנטה פשטה רגל ולא תוכל להמשיך לשדר את משחקי הליגה, שעבורם שילמה הון גדול. אמנם רשת ESPN תחליף את סטנטה כמשדרת הפרמיירליג עם סקיי, אבל תשלם כ־40 מיליון ליש"ט פחות מהרשת האירית; כמה ספונסרים גם נאלצו להיפרד מחולצות המועדונים; מועדונים רבים גם החלו לחפש במי למלא את תאי הצפייה היוקרתיים, שלפני המיתון מומנו על ידי תקציב תענוגות של חברות; קבוצות דוגמת ארסנל, שלהן היו רשימות המתנה למנויים באורך הגלות, היו צריכות להתחיל לעבוד קשה מאוד בקיץ כדי לחדש מנויים, ועדיין האוהדים סבלו יותר.

סטפן סזימאנסקי, פרופסור לעסקי ספורט באוניברסיטת קאס שבלונדון, אמר ל"אובזרבר" שכלכלת הכדורגל היא "מערכת יציבה של קפיטליזם". הוא מצביע על כך שב־1923 היו 88 קבוצות בארבע ליגות אנגליות. כיום 85 מהן עדיין פעילות ו־48 מהן משחקות באותה ליגה שבה שיחקו לפני 86 שנה. סזימאנסקי בדק גם מיהן מאה החברות המסחריות המובילות ב־1912 וגילה ש־80% מהן שבקו חיים. "מאז ידע העולם את המיתון הגדול, את מלחמות העולם השנייה, אין ספור משברים כלכליים ובועות שהתפוצצו ועוד, אבל רוב מועדוני הכדורגל נותרו יציבים כתמיד".

מה הסיבה ליציבות הזאת? התשובה ברורה: אנשים אהבו מאז ומעולם כדורגל ותמיד יהיו שם למען הקבוצות שלהם. לרשת סופרמרקטים אין אוהדים שילכו איתה למשחקי חוץ. אין סביבה קהילה שחיה ונושמת את מה שהיא מוכרת; והיא חסרה את מרכיב התשוקה, שעליו מתבססת כלכלת הכדורגל.

מועדוני הכדורגל בבריטניה יתחילו לגלות בקרוב שגם לעשיקת התשוקה הזאת יש מחיר. קבוצות אוהדים בליגות הנמוכות מושכות עוד ועוד קהל, פחות אנשים מוכנים לקנות כרטיסים, מרצ'נדייס או לרכוש את ערוץ הפיי פר וויו שמשדר את המשחקים.

"הכדורגל ברמה הגבוהה ביותר כבר לא מיועד לאנשים רגילים", אמר דייב בויל, מנכ"ל Supporters Direct, הסוכנות הממשלתית שמסייעת לאוהדי כדורגל.

צעדים חשובים

הפרמיירליג מחפשת כעת צעדים שימנעו את הנטישה הזו. בתום העונה שעברה הודיעה ההנהלה, בהסכמת רוב הקבוצות, שתאמץ חוקים ונהלים חדשים: הליגה תדרוש מהקבוצות להגביל את מספר השחקנים בסגלים ל־25; תהיה הגבלת זרים "מתוחכמת", שבבסיסה הענקת כספים לאקדמיות מצטיינות שמייצרות שחקנים לקבוצה הבוגרת; מועדוני הפרמיירליג גם יתבקשו לרשום בסגל שמונה שחקני בית (זרים או אנגלים) שגדלו באחת מהאקדמיות בממלכה, ושלפחות ארבעה מהם יהיו תוצרים של האקדמיה של המועדון עצמו; הליגה גם הקשיחה את הרגולציות החדשות בנוגע לרכישת קבוצה וניהול כספים בפרמיירליג. ריצ'רד סקאדמור, מנכ"ל הליגה, הודיע שהרגולציות החדשות מחייבות את הקבוצות לחשוף לציבור את כל מי שיחזיק ביותר מ־10% ממניות של מועדון בפרמיירליג. "אנחנו צריכים לדעת, הציבור צריך לדעת והאוהדים צריכים לדעת מי הבעלים של המועדון שלהם", אמר סקאדמור. כחלק מהרגולציות החדשות יהיו מועדונים חייבים לחשוף חובות והכנסות בפני הנהלת הפרמיירליג.

עוד אין מה לדבר על תקרת שכר - אבל גוברים הקולות בעדה. הצעדים שנוקטת הפרמיירליג באים בעקבות הקריאה של אנדי בורנהאם, שר התרבות הבריטי, לבדוק את "מערכת היחסים של הפרמיירליג עם כסף".

שחקני צ'לסי חוגגים. ומי משלם על הדום פרניון? צילום: רויטרס

שאלת מיליארד הדולר

הצעדים נועדו גם למנוע שמנצ'סטר סיטי תיהפך למפלצת בלתי ניתנת לעצירה שניזונה מכספי הנפט של אבו דאבי. ב־12 החודשים האחרונים התחייבה מנצ'סטר סיטי לרכוש 15 שחקנים ולשלם להם משכורות בסכום כולל של 500 מיליון ליש"ט (1 מיליארד דולר).

במועדונים אחרים נגעלים מהמשכורות המנופחות של מנצ'סטר סיטי. סר אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, דיוויד מויס, מנג'ר אברטון, ורבים אחרים מתחו ביקורת על הרכישות של מארק יוז, מנג'ר סיטי. ונגר אמר שסיטי נהנית מ"סימום פיננסי" והשווה את תקציב השכר של הקבוצה - יותר מ־100 מיליון ליש"ט, כמה מיליונים יותר מהכנסות הקבוצה, שמסתכמות בכ־90 מיליון ליש"ט - ללקיחת סמים ממריצים. "זה כסף שלא בא מעבודה קשה", אמר, "זה כסף שמעכיר את אווירת העבודה למועדונים אחרים".

מובן שהכסף הגדול לא מבטיח את הצלחתה של מנצ'סטר סיטי, אבל מומחים מעריכים שבחמש השנים הקרובות, אם הערבים לא יעזבו, תשתלט הקבוצה על מקום בארבע הגדולות של הפרמיירליג ואולי אף תזכה באליפות.

מארק יוז מקווה שדבריו של פרגוסון על הסיטי יעודדו את השחקנים שלו לנצח בכל משחק. הוא תלה בחדרי ההלבשה במגרש האימונים ובאצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר פוסטרים עם אמרותיו המזלזלות של פרגוסון ("אני לא רואה את הסיטי נכנסת לארבע הגדולות"; "מועדון קטן עם מנטליות קטנה", ועוד).

לא בטוח ש־500 מיליון ליש"ט או אמרותיו המזלזלות של פרגוסון יסייעו ליוז לסיים את העונה עם תואר או במקום הרביעי או במקום השישי, אבל ל־ADUG - חברת ההשקעות של אבו דאבי, שרכשה את הסיטי - יש די זמן, כסף ומוטיבציה (לקדם את אבו דאבי בעולם), כדי לתקן בשנה הבאה. ז'וזה מוריניו כבר על הכוונת. כן, אותו מוריניו שהיה היחיד שהצליח לקחת עם הכסף הגדול של רומן אברמוביץ' את האליפויות היחידות שזכה בהן.