יציבה יותר, רווחית יותר, איכותית יותר. הבונדסליגה מתחילה מחר

זינאדין זידאן, יועץ מיוחד לנשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס, עשה את העבודה שלו בדיוק כמו שצריך. אחרי כמה ימים של חיזורים הצליח לשכנע את פרנק ריברי, כוכב באיירן מינכן, לעבור לבירה הספרדית.

ריברי סיכם את תנאיו מול עמיתו הצרפתי וכל מה שנותר היה להשיג את האישור מבאיירן מינכן לגבי מחיר השחרור שלו. זידאן לא חשב שיהיה קשה לשחרר את ריברי. אחרי הכל, הצליח פרס לרכוש את כריסטיאנו רונלדו ממנצ'סטר יונייטד ואת קאקה ממילאן בתוך שבוע.

לואי ואן חאל עם עוזרו אנדריאס יונקר. יחזיר את צלחת הסלט לאליאנץ ארנה? צילום: אי פי אי

אולם באיירן לא התקפלה כמו מילאן, שמפסידה כ-60 מיליון יורו כל שנה, או מנצ'סטר יונייטד ששרויה בחובות של יותר כ־700 מיליון ליש"ט. "החומה הגרמנית איתנה", כתב פרס לזידאן בהודעת SMS. "אני לא חושב שנוכל לפרק אותה".

חיים עם מה שיש

העוצמה של החומה הגרמנית נובעת גם מהמודל הכלכלי של הכדורגל הגרמני - מודל שמאפשר לבונדסליגה לצאת לעונת 2009/10 כאילו לא היה מיתון מעולם. בניגוד לקבוצות בפרמיירליג, סריה A ולה ליגה הספרדית - הקבוצות הגרמניות נהנות מחשבונות נטולי חובות, מהכנסות שיא, מתקציבי שיא וממספר שיא של צופים.

המודל הכלכלי מבוסס על בעלות חברי מועדון, שבכדורגל הוכיחה את עצמה כמשתלמת ביותר. לפי החוק הגרמני (50+1), לפחות 50% פלוס מניה חייבים להיות בבעלות חברי המועדון. חוץ ממועדונים מיוחדים שבבעלות חברות עסקיות (וולפסבורג בבעלות פולקסווגן ולברקוזן בבעלות באייר), חוק זה מחייב את כל המועדונים להתנהל לפי היכולות הכלכליות שלהם, לסיים עונות ברווח, ולנסות למצוא מקורות הכנסה חדשים ומניבים.

בגלל אותו מודל, מועדוני הבונדסליגה ניסו להימנע כמה שיותר מהלוואות והותירו את עצמם ללא חובות ענק - כמו בפרמיירליג ובספרד. נוסף על כך, מיליארדר אלמוני לא יכול לרכוש מועדון כדורגל ולעשות בו כרצונו. "אין אלטרנטיבה לניהול הזה", אמר אולי הנס, המנהל העסקי של באיירן מינכן, בראיון מרתק שהעניק למגזין "צ'מפיונס". "האוהדים שלנו אינם רוצים לזכות בצ'מפיונס ליג בזכות שייח' שקונה את הקבוצה. וזה כי במוקדם או במאוחר יגיע הבן של השייח' וידרוש שהשחקן שהוא הכי אוהב יפתח בהרכב. הצלחה שנקנית בכרטיס אשראי זה לא משהו שצריכים להיות גאים בו".

כך גדלנו

הנס הגיע לעמדת הניהול בבאיירן מינכן ב־1979 אחרי פרישתו ממשחק בגיל מוקדם. למועדון היתה הכנסה של 6 מיליון יורו בשנה, והוא היה נתון בחובות של 3.5 מיליון יורו. 85% מההכנסות הגיעו ממכירת כרטיסים, למועדון היו רק 8,000 חברים, ושחקני המילואים היו מקבלים כמה מארקים כדי לטפל בהזמנות מוצרים שנעשו על ידי אוהדים ברחבי גרמניה לקראת חג המולד.

הנס יצא להשתלמויות ברחבי העולם כדי ללמוד איך להפוך את מועדון הכדורגל הגדול בגרמניה לעסק מרוויח. הוא היה בהשתלמות עסקית במנצ'סטר יונייטד, טס לראות מקרוב איך עובדת סן פרנסיסקו פורטיניינרס מה־NFL, למד על ספונסרשיפ ומכירת כרטיסים מניו יורק יאנקיז, ובכלל ביקר בעשרות מועדונים כדי ללמוד עוד ועוד על עסקי ספורט.

כיום באיירן מינכן שווה כמיליארד יורו לפי המגזין "פורבס", הכנסות המועדון נעות בין 250 ל־300 מיליון יורו, יש למועדון 150 אלף חברים, ויותר מ־30 אנשים מטפלים בכל נושא המרצ'נדייז של הקבוצה - מחלקה שמייצרת הכנסות של כ־40 מיליון יורו בשנה.

עד היום יוצא הנס להשתלמויות אף שהקבוצה שהוא מנהל היא אחת הרווחיות בעולם, וזה מכיוון ש"אסור להיות יהיר ולחשוב שאתה יודע הכל", כדבריו.

באיירן מינכן מודה לאוהדים. תחזיר את האליפות? צילום: אי פי אי

צמוד ומרגש

באיירן, בהרבה מובנים, גררה למעלה את כל קבוצות הבונדסליגה. אולם, ההצלחה בזירה האירופית חמקה ממנה ומקבוצות הליגה הגרמנית בשנים האחרונות. זה משום שבמדינות אחרות אין אותה רגולציה כמו בגרמניה. "במקומות אחרים שחקנים זרים משלמים 25% מס, שזה 25% פחות ממה שאנחנו משלמים", הסביר הנס ל"צ'מפיונס".

"זה היה יכול לעזור לנו אם התקציב שלנו היה נחתך ב־25%. מועדונים בכירים בספרד מקבלים 100 מיליון יורו יותר מאיתנו מזכויות שידור. באנגליה מקבלים 60 או 80 מיליון יורו יותר מאיתנו, אבל אנחנו מנוהלים טוב יותר. אנחנו סבלנים יותר, לנו אין חובות כמו למנצ'סטר יונייטד או לצ'לסי. בעבר מתחתי ביקורת על המועדונים שחיים מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, שהוציאו הרבה יותר ממה שהכניסו - ותראו מה קרה: דפורטיבו לה קורוניה, לידס, רומא, סלטה ויגו, פארמה, בנפיקה - את כל הקבוצות האלה אפשר לקנות בגרושים בתחנת הדלק הקרובה".

כן, קבוצות הבונדסליגה אולי אינן יכולות להתחרות עם התקציבים של הקבוצות הבכירות באנגליה, ספרד ואיטליה, אבל השוויון היחסי בחלוקת כספי השידור ומודל הבעלות ברוב הקבוצות מבטיחים שהליגה המקומית תהיה צמודה, מרגשת ויציבה כלכלית.

באיירן אמנם פייבוריטית לזכות בכל שנה - וגם השנה לאחר שהביאה את המאמן המצוין לואי ואן חאל - אבל יש לה הרבה יריבות, וולפסבורג האלופה, ורדר ברמן המרגשת תמיד, שטוטגרט, שאלקה, לברקוזן, אפילו דורטמונד והופנהיים.

המירוץ ל"צלחת הסלט" יוצר עניין רב בליגה.

ממוצע של 41,904 איש הגיעו למשחק בונדסליגה ממוצע בשנה שעברה (הכי הרבה בעולם). העניין בליגה וכמובן מחיר הכרטיס הנמוך הם הסיבות לכך. אגב, המחיר הממוצע לכרטיס בגרמניה הוא הנמוך ביותר באירופה - 20.79 יורו - וזו תוצאה כמובן של שליטת האוהדים בקבוצות.

"אנחנו גאים שהכדורגל הגרמני מושך הכי הרבה צופים למשחק", אמר כריסטיאן מולר, המנהל העסקי של ה־DFL, ארגון ליגות הכדורגל בגרמניה (Deutsche Fuß ball Liga). "העובדה שהבונדסליגה היא ליגה מאוזנת היא אחת הסיבות להצלחה העונה", הוסיף מולר. "אם מצרפים לזה אצטדיונים חדישים ובטוחים ומחירי כרטיסים נמוכים - הכי נמוכים בליגות האירופיות הבכירות - מבינים שזה סוד ההצלחה".

יבוא בלי יצוא

בזכות היציבות הכלכלית, שהותירה את רוב המועדון ללא חובות, הצליחה הבונדסליגה להחזיר לעצמה גם יוקרה בינלאומית ולשמור את רוב כוכביה בקבוצותיה.

רק לפני שלוש שנים הסיפור היה שונה מבחינת הבונדסליגה - שראתה בקיץ אחד את השחקן הטוב ביותר שלה (מיכאל באלאק), מלך השערים שלה (דימיטאר ברבאטוב) ומלך הבישולים שלה (אלכס חלב) עוזבים לפרמיירליג, בעוד שחקנים ברמה דומה בחרו להגיע לליגות אחרות.

השנה, בגלל מצבם הכלכלי של מועדונים בבריטניה, ספרד ואיטליה, המצב שונה.

לקראת עונת 2009/10, השחקנים המשמעותיים שעזבו את אדמת גרמניה היו לוסיו שעזב את באיירן מינכן כדי לחתום באינטר ודייגו שנמכר על ידי ורדר ברמן ליובנטוס. התנועה פנימה לליגה היתה משמעותית הרבה יותר.

שחקני הופנהיים. רובם נשארו בקבוצה המפתיעה של השנה שעברה צילום: בלומברג

מריו גומז עבר משטוטגרט לבאיירן מינכן תמורת 30 מיליון יורו; דניאל פראניץ', קשר נבחרת קרואטיה מהירנביין ההולנדית, העדיף את מינכן על פני ליברפול; דיויד רוזנהל, בלם נבחרת צ'כיה, עבר מלאציו האיטלקית להמבורג ב־5 מיליון יורו; מרקוס ברג, אחד מכוכבי אליפות אירופה עד גיל 21, גם חתם בהמבורג; הופנהיים שמרה על כוכביה שהובילו אותה לעונה בלתי נשכחת בליגה הבכירה; אדין דזנקו, החלוץ הבוסני של וולפסבורג שחוּזר על ידי מילאן וארסנל, העדיף להישאר בקבוצה של פולקסווגן, שגם רכשה את אובפמי מארטינס, חלוץ ניוקאסל, בכ-10 מיליון יורו. ואלכס חלב, אגב, חזר לשטוטגרט, שרכשה גם את חלוץ נבחרת רוסיה פאבל פוגרבניאק.

נתראה במונדיאל

הפריחה אינה מגיעה על חשבון הכדורגלן הגרמני, בניגוד למצב באנגליה, למשל, שבה כ־60% משחקני ההרכב בפרמיירליג הם זרים.

בשנה האחרונה זכתה נבחרת גרמניה בתארים המשמעותיים ביותר לגילאים הצעירים: אליפות אירופה עד גיל 17, אליפות היבשת עד גיל 19 וכן אליפות אירופה עד גיל 21. ההשתלטות הגרמנית על טורנירי הנוער לא היתה תלויה בהכרח בדור מוצלח במיוחד של שחקנים בגרמניה, אלא בעיקר בעבודה נכונה שנעשית במחלקות הנוער של המועדונים הגרמניים.

בגרמניה החליטו לקדם את עניין האקדמיות במועדונים על ידי הצבת חוקים ונהלים ברורים וזהים לכל מחלקת נוער.

התוצאה ברורה: מנבחרת גרמניה עלובה ומזדקנת בתחילת העשור, עם שחקנים כמו כרסטן יאנקר, נהפכה גרמניה לאחת הנבחרות המלהיבות והאיכותיות בעולם, עם מחלקת נוער משובחת.

חוק המחייב שלפחות ארבעה שחקני סגל בקבוצת בונדסליגה יהיו שחקני מחלקת הנוער של הקבוצה מוודא שקבוצות יטפחו וישקיעו במחלקות הנוער שלהם. "החוק נחקק כדי שמחלקות הנוער בגרמניה יפותחו על ידי הקבוצות. זה לא חוק רק בשביל ההצגה, אלא בשביל שיהיו שחקנים מתאימים וטובים בכל מועדון", אומר הולגר היירונימוס, מנכ"ל ה־DFL.

המועדונים רשאים לפתח שיטות משל עצמם, אבל הסטנדרטים נקבעים על ידי הרגולציה של ההתאחדות (DFB) וה-DFL, שדורש שכל מחלקת נוער תוקם ברישיון, שיתקבל רק אם היא תעמוד בכל הסטנדרטים הגבוהים שקבעה התאחדות הכדורגל בגרמניה. "ה-DFL חושב שזה חשוב מאוד ששחקנים יקבלו חינוך דומה בכל המדינה. לא רק חינוך לכדורגל, אבל גם טיפול רפואי דומה", מסביר היירונימוס.

"מבנים נכונים הם הסיבה להצלחה", אמר תיאו צוואנציגר, יו"ר ה־DFB. "גם מנהל ספורטיבי חזק של ההתאחדות (מתיאס זאמר) והעבודה הטובה שלו מסבירים את ההצלחה הזאת".

אין ספק גם שחלק מהשחקנים שישחקו בנבחרת הצעירה יגיעו בזמן לנבחרת הבוגרת, לקראת המונדיאל בדרום אפריקה. יואכים לב, מאמן הנבחרת, כבר בונה על מסוט אוזיל, הכוכב ממוצא טורקי של הנבחרת הצעירה. "אני חושב שמדובר בסגל הגרמני הכי חזק זה שנים", אמר המאמן הנערץ. "הזכיות של הנבחרות הצעירות בתארים יעזרו גם לנבחרת הבוגרת".