יש עזים ויש Goats

עולם הספורט מציע לנו אספקה בלתי פוסקת של סבל וניצחון.

מאז שרוג'ר פדרר זכה באליפות צרפת הפתוחה, התעצם הוויכוח בנושא ה-GOAT. מדובר בראשי התיבות בהם השתמש מוחמד עלי, מתאגרף העל, כשכינה עצמו Greatest of All Time, הגדול בכל הזמנים.

רוג'ר פדרר. יצא GOAT צילום: איי אף פי

"עכשיו השאלה היא האם באמת אהיה הגדול בכל הזמנים", אמר לי פדרר לאחר שניצח את רובין סודרלינג בגמר הרולאן גארוס, והביט לעתיד הקרוב - לגרנד סלאם הלונדוני.

כשכבש את החימר האדום של הרולאן גארוס פדרר לא רק השווה את שיא הזכיות בגרנד סלאמים של פיט סאמפרס, חתיכת GOAT בעצמו, אלא גם נהפך לאחד הטניסאים הבודדים שהיו מספיק מגוונים לנצח על כל המשטחים. זה היה גם האות לתחילת הוויכוח על ה-GOAT של פדרר.

"עכשיו, לאחר שניצח בפריס - פדרר ייזכר כגדול שחקני הטניס בהיסטוריה", אמר סאמפרס לסוכנות AP לאחר הזכייה ברולאן גארוס. אתמול חזר על הדברים, לאחר שהשווייצרי זכה באליפות ווימבלדון, תוך הפגנת רגעי GOAT רבים - ושבר את שיא הזכיות בגרנד סלאמים.

רגעים אלו מציבים את ה-GOAT מול קשיים אדירים, לחץ עצום, זיעה, כאב רב ואתגר חדש.GOAT אמיתי יוצא מהם גדול באמת - ולא עז.

רגעים גדולים. לא פאשלות

בכל מקרה, בכל וויכוח על GOAT, אם זה פדרר או רוד לייבר, טייגר וודס או ג'ק ניקלאוס, מייקל פלפס או מארק שפיץ, צריך לעבור על הרבה רגעי שיא - ולא על הפאשלות. נכון, הם ידעו אכזבות - איזה ספורטאי אינו מכיר אכזבות - אבל הדמעות שהזילו היו לרוב משמחה ולא מעצב. ה-GOATS הגדולים באמת עברו קשיים אדירים - ויצאו גדולים מתמיד.

אבל יש צד שני. יש מישהו שמפסיד. על כל GOAT יש עוד הרבה עזים.

עז, למשל, כמו ניק אנדרסון. גם לאחר 14 שנה - הכוכב לשעבר של אורלנדו מג'יק עדיין סופג עלבונות. לפעמיים זה מגיע מהקהל הביתי באורלנדו, שם לא שוכחים את זריקות העונשין שלו.

אנדרסון, כיום מקשר הקהילה של אורלנדו מג'יק, משלם מחיר כבד על החמצת זריקות העונשין. זה היה בגמר ה-NBA בשנת 95'. אורלנדו הובילה במשחק הראשון מול יוסטון רוקטס ב-3 נקודות, 11 שניות לסיום - ואז אנדרסון הגיע לקו העונשין.

השחקן, עם ממוצע סולידי של 70% מהקו, היה צריך לקלוע רק פעם אחת כדי להבטיח את הניצחון. הוא החמיץ את הראשונה. וגם את השנייה. חכו רגע, יש עוד.

הכדור מהזריקה השנייה הגיע הישר אליו. ואז שוב עשו עליו עבירה. הוא קיבל את ההזדמנות לגאולה - מזל גדול. הזדמנות שנייה! אבל החטיא שוב. ואז שוב. לאחר מכן קלע קני סמית' מיוסטון סל משווה והמשחק הלך להארכה.

אנדי רודיק. יצא עז צילום: איי אף פי

הרוקטס ניצחו בזכות האקים אלאג'ואן, שקלע סל ניצחון בשנייה האחרונה. באותו רגע נולד הכינוי “Nick the Brick”, ניק הלבנה (לבנה - כינוי למישהו שזורק רע לסל), על ידי האוהדים שלא שכחו לו את ארבע זריקות העונשין שהחמיץ.

אנדרסון, אחד השחקנים החביבים בכל הזמנים וקלע מצוין, נשכח. הוא נהפך לביל באקנר של הכדורסל. באקנר היה שחקן של בוסטון רד סוקס, שטעות קריטית ומגוחכת שלו מנעה מהקבוצה שלו אליפות ב-86'.

להתמודד זה קשה

אנדרסון מעולם לא חזר להיות אותו שחקן. לדבריו, כבר לא היה אותו בן-אדם. על המגרש, הביטחון העצמי נעלם - הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לספורטאי. "פשוט התחלתי לחשוב שאני לא יכול לקלוע", אומר אנדרסון.

זה לא נעים לראות ספורטאי מקצועי מאבד את הביטחון העצמי שלו. אבל זה לא היה הדבר הגרוע ביותר שעבר על אנדרסון. חלק מהדברים שאהב לעשות - כמו ללכת לספר ולדבר על ספורט עם החברים שם - נהפכו לבלתי נסבלים; מתישהו, מישהו היה מזכיר את אותן זריקות עונשין. "פשוט הפסקתי להסתובב ברחוב", אומר אנדרסון. "פשוט נמאס היה לי לשמוע עליהן".

בסופו של דבר מצא אנדרסון את הצד החיובי של הכישלון. "כל אחד יכול להתמודד עם הצלחה. זה קל", הוא אומר. "אבל איך מתמודדים עם כישלון? זאת השאלה הגדולה. הרבה אנשים נפלו אחרי כישלון אחד ולא שמעו עליהם יותר. האם אפשר להתמודד עם זה?"

הוא התמודד. אחרי הקריירה. הוא אפילו דיבר עם הקהל בגמר ה-NBA השנה, משחק שבסופו אורלנדו ניצחה. הוא לא מסתתר יותר. אפילו מחייך. "זה הספורט. הכדור הוא עגול. אתה מפסיד קצת ומנצח קצת", הוא אומר.

לפדרר, אולי הספורטאי הגדול בכל הזמנים לפי ספירת רגעי GOAT, יש המוני מעריצים ברחבי העולם. ויש לכך סיבות טובות. אנדרסון, העז של אורלנדו, גם שווה כמה מעריצים - בשביל להזכיר לנו שצריך גם להתמודד עם כישלונות.

אנדי רודיק, שהפסיד 18 מ-20 המשחקים נגד פדרר, עשוי ללמוד ממנו משהו.