תחזרו לפרופורציות
הכדורגל הישראלי חי הרבה מעבר ליכולותיו הטבעיות במשך שנים וכיום הוא משלם על כך
קבלו ויז'ואל: בחורה גדולת מימדים עם צלוליטיס כמו של הירח לבושה בחצאית מיני קצרצרה וצהובה. לאילו מבטים יצור כזה זוכה ברחוב? מנשים, ילדים, גברים, כלבים, מה לא. עכשיו קחו את אותה חצאית מיני ותלבישו אותה על מדריכת יוגה נאה וחטובה. החצאית היא אותה חצאית אבל המבטים שונים לחלוטין.
הכדורגל שלנו הוא סוג של בחורה עם צלוליטיס שלא כל כך מבינה שהחצאית הקצרצרה שמה אותה באור מגוחך. החצאית הצהובה במקרה של הכדורגל שלנו הם החוזים המנופחים של השחקנים, מחירי הכרטיסים של חלק מהקבוצות והדרישות המוגזמות של התאחדות הכדורגל מגופי השידור בארץ. דברים דוחים בעיקרם. הכדורגל שלנו יכול להיראות טוב אבל בשביל זה הוא צריך לחזור לחצאית שמתאימה לו.
אבדה: האחיזה במציאות
מאז הגעתו של ארקדי גאידמק לסצנה המקומית, הכדורגל הישראלי איבד כל אחיזה במציאות. ראשיו התעלמו מסקרים שהראו ירידה מתמדת באהדה למשחק, הקבוצות לא עשו מספיק כדי להגדיל את מספר הצופים המתמעט, מנהלי המועדונים לא קלטו שהכנסותיהם לא מכסות את תקציבי המשכורות והשחקנים וסוכניהם לא קלטו (או לא רצו לקלוט) שיום אחד החגיגה הזאת תגמר.
הפתרון המנותק היה להשיג עוד כסף – מגופי השידור, מהאוהדים ומנותני החסות - כדי להמשיך לחיות באשליה שלמישהו עדיין איכפת. אף אחד לא עצר לחשוב.
הכדורגל הישראלי חי הרבה מעבר ליכולות הטבעיות שלו. 106% מההכנסות של המועדונים הוקצו למשכורות עובדיהם. ישראל במקום השני באירופה אחרי סרביה (126%) בנתון הלא מחמיא הזה - נתון שמעיד על כך שמי שניהל את הקבוצות עשה זאת בצורה מופקרת.
כיום - כשאיציק קורנפיין עושה מאמצים אחרונים כדי למנוע מהספינה של גאידמק לעלות על שרטון הפירוק; אלכס שניידר מאיים בעינויים על שחקנים שלא יקצצו במשכורות שלהם; מיכאל זנדברג מגלה שאין אף קבוצה בארץ שיכולה לשלם לו את מה שקיבל עד כה; ויעקב שחר מקצץ בחדות את התמיכה שלו במכבי חיפה – נראה כי הכדורגל הישראלי מנסה ברשלנות האופיינית לו לחזור לפרופורציות סבירות. אבל צריך לעשות הרבה כדי לשמור על פרופורציות סבירות גם בסוף המיתון.
עזרה רגולוטרית (תקרת תקציב?) ואולי גם שינוי מחשבתי כולל (אולי אין מקום בישראל לכדורגל מקצועני ב-100%?) עשויים להשאיר את המימדים צנועים - כפי שהם צריכים להיות. צריך גם לעשות סקרים, מאות סקרים, כדי להבין מה הציבור הישראלי רוצה מהכדורגל המקומי; צריך למצב את הליגה מחדש כליגה של צעירים ונלהבים המחוייבים לסמל של המועדון שלהם; צריך להזרים דם חדש של מנהלים מקצועיים וצעירים לכדורגל. צריך לעשות הרבה מאוד דברים שלא קשורים לעניבות במסדרונות ההתאחדות.
ההתנתקות מחריפה
ארקדי גאידמק בביתו קיסריה צילום: בועז אופנהיים גם לפני ארקדי, חי הכדורגל הישראלי במשך שנים רבות מעבר ליכולות הטבעיות שלו מבלי לעשות מאמץ אמיתי כדי לתקן את המצב.
והמצב הוא כזה: לאנשים כבר לא איכפת מהכדורגל הישראלי. לא איכפת להם מה עידן טל עושה במועדון לילה והם נגעלים לשמוע כמה יניב קטן מרוויח בחודש – סכום שהם לא מרוויחים בשנתיים. עם השנים ההתנתקות של העם הישראלי מהכדורגל הישראלי רק מחריפה.
אנשים כבר לא מגיעים למשחקים. הם לא מהמרים על המשחקים הישראלים. הם בטח שלא קונים כרטיסים והם לא ישלחו את הילדים שלהם לאצטדיונים הרעועים בארץ הקודש. וגם בטלוויזיה הם מעדיפים את המהירות, הטכניקה התשוקה והיציעים המלאים של הכדורגל האירופאי. הערוצים וגופי השידור הבינו זאת.
אף גוף משדר לא הגיש הצעות על זכויות השידור של התאחדות הכדורגל. מדוע? כי העלויות גבוהות מדי. המשחק המרכזי, למשל, עולה לערוץ כ-4.5 מיליון דולר ללא עלויות ההפקה הגבוהות – שהופכות לגבוהות עוד יותר בגלל ספר הנהלים החדש של ההתאחדות וחברת ספורטפייב.
אותו משחק מרכזי מנפק רייטינג של פחות מ-13% בעוד שתוכנית בעלות הפקה דומה – האח הגדול, המרוץ למיליון או הישרדות – מביאות רייטינג גבוה פי 2 או יותר. בשמינית מהמחיר שדורשת ההתאחדות אפשר לקנות כמה משחקי צ'מפיונס ליג – אולי גם איזה קלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה – שיספקו עניין רב יותר מכל משחק ליגה בישראל.
להתחיל מחדש
ביקורות רבות נמתחות בעולם על קבוצות פרמיירליג שחיות עם חובות של יותר מ-3.5 מיליארד יורו ועל ריאל מדריד, שבשבוע אחד הוציאה 162 מיליון יורו על שני שחקנים. חלק מהביקורות מוצדקות אבל בסופו של דבר אלו סכומים שאיכשהו בפרופורציות מתאימות לגופים האלו, שכל שנה צוברים עוד ועוד אוהדים – לקוחות שמשלמים.
כסף לא יפתור את הבעיות של הכדורגל הישראלי. השקעת הכסף המועט שנשאר בצורה חכמה וחזרה לפרופורציות נכונות הן הדרך קדימה.
"לא כל קבוצה יכולה להיות ריאל מדריד ולא כל ליגה יכולה להיות הפרמיירליג", אומר חוסה אנחל סאנצ'ס, מנהל השיווק של ריאל מדריד. "לליגות קטנות שמגיעות לקבל מאיתנו עצה, אנחנו אומרים תתרכזו בלהיות עצמכם. תאגידים אתם לא יכולים להיות אז תהיו משפחתיים. גדולים אתם לא יכולים להיות אז תתחילו בקטן".
כלומר, צריך לחשוב אחרת לחלוטין: קודם כל צריך להבין את המקום החדש והלא טוב של הכדורגל הישראלי בקרב הציבור הישראלי; לקלוט ששמונה שעות של כדורגל ישראלי בטלוויזיה (בערוצים ספורט 1 וספורט 2) עושות רע לכולם; להפנים שהכדורגלנים הישראלים הטובים לא צריכים לעשות את הכסף שלהם בליגה המקומית אלא לצאת לחו"ל; ולהגיע למסקנה המתבקשת שצריך לשתף את האוהדים בהחלטות כי הם הגורם הכי חשוב במשחק.
בקיצור לחזור לפרופורציות הנכונות. ברגע שזה יקרה אפשר גם יהיה להיבנות מחדש.
