האם משתלם לבטח ספורטאים ישראלים?

טל בורשטיין, שחקן מכבי תל אביב בכדורסל, בילה את עונת 2006 בעיקר על הספסל או על שולחן הניתוחים. הגארד לא תרם כמעט כלום מבחינה מקצועית אבל קיבל כ־170 אלף שקל בחודש מהקבוצה, שגם מימנה לו את הטיפולים והניתוחים בעשרות אלפי שקלים. האם אפשר היה לחסוך את ההוצאה הזו ממכבי תל אביב? כן. אבל כמו רבים בספורט הישראלי, גם במכבי העדיפו לא לעשות ביטוח על החוזה של בורשטיין. התוצאה, בדרך כלל, היא אובדן כפול — גם השחקן לא תורם מבחינה מקצועית וגם הלך הכסף.

שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל אביב בכדורסל, מאשר שהקבוצה לא נוהגת לבטח את שחקניה אלא רק במקרה של אובדן קריירה, וכנראה שמכבי לא למדה ממקרה בורשטיין את הלקח. כמה שנים לאחר מכן הקבוצה לא ביטחה את מרקוס פייזר, שגם כן נפצע ומכבי נאלצה לשלם לו את מלוא השכר (יותר מ־1.5 מיליון דולר) בנוסף לטיפולים הרפואיים מבלי לקבל שום תרומה. גורמים בעולם הביטוח אומרים שמי שלא עושה ביטוח על חוזים בסדר גודל כזה פשוט מתרשל.

מרקוס פייזר. פרמיה שנתית היתה עולה 16.5 אלף דולר והיתה מונעת בזבוז של 1.1 מיליון דולר צילום: ראובן שוורץ

מה שמעלה את השאלה, האם שווה לעשות ביטוח לכיסוי ההוצאות הללו, שמנפחות את התקציב השנתי בלא מעט? ובכלל, איך מתמודדים הקבוצות והשחקנים עם הסיכון הכמעט יומיומי של התרחשות פציעה של שחקן יקר ערך?

חוק הספורט מגוחך

"חוק הספורט קובע חובה על כל ארגון ספורט לבטח כל פעילות מאורגנת של ספורטאי", אומר עו"ד סולי לניאדו ממשרד זיסר, גייר, אהרוני, המתמחה בייצוג ספורטאים. "התאחדות הספורט אחראית לגבות מכל קבוצה את סכומי הביטוח".

המוטב בפוליסה הזו היא הקבוצה שמעבירה את הסכומים לספורטאים. מדובר בפוליסה בסיסית שמכסה טיפולים רפואיים ראשוניים ומעניקה פיצוי מינימלי ולא משקף כלל לנזק הכלכלי האמיתי בגין אובדן ימי עבודה, נכות ואפילו מוות של ספורטאי.

המספרים בפוליסת חוק הספורט קטנים. כמעט מגוחכים. במקרה של נכות בשיעור של 100% מקבל הספורטאי כ־150 אלף שקל בלבד. עבור הוצאות אשפוז וטיפול רפואי מדובר בהחזר של כ־5,000 שקל בלבד. במקרה הכי קיצוני של מוות מקבלת משפחת הספורטאי סכום של כ־100 אלף שקל בלבד.

"שחקן כדורגל ממוצע שרגיל להשתכר כ־10,000 שקל בחודש מקבל פיצוי על פי חוק הספורט 2,000 שקל בלבד", אומר לניאדו. "המחוקק לא התאים את סכום הפיצוי לרמת השכר. פיזיותרפיה לשחקן עולה כ־5,000 שקל. רק ניתוח עולה 20–30 אלף שקל. כדי לעקוף את הבעיה, השחקנים דורשים מהקבוצות לשאת בכל העלויות ובכל הטיפולים".

ביטוח לאומי לא יעזור

רובד ביטוחי נוסף מספק חוק הביטוח הלאומי שקובע שכל אדם שנפגע במהלך עבודתו זכאי לפיצוי בכפוף לאחוזי הנכות שנקבעו לו. כך ספורטאי שנקבעה לו נכות צמיתה זכאי למענק חד־פעמי אם שיעור הנכות שלו הוא 10%–19%. אם יותר מכך, הוא זכאי לגמלה חודשית עד סוף חייו.

לניאדו מסביר כי הרובד השלישי הוא קניית פוליסות תאונות אישיות: "אם שחקן נפצע פציעה שגמרה לו את הקריירה, המחשבה שלו היא מעבר לתקופת החוזה גם אם הקבוצה התחייבה לשלם לו עד תומה, לכן הוא ירכוש ביטוח בעצמו. גובה ההכנסה שיקבל הספורטאי היא נגזרת של הפרמיה שהוא משלם. יש שחקנים שמנסים לדרוש מהקבוצות את הפרמיה הזו. במקביל, קבוצה שמשלמת הרבה כסף לשחקנים שלה והתחייבה בחוזים שלהם להמשיך לשלם להם גם במקרה של פציעה, תרכוש בעצמה ביטוח כזה, דוגמת מכבי תל אביב בכדורסל".

מלך הפלופים

אביב בושינסקי, יו"ר מועדון הכדורגל של מכבי תל אביב, כואב מקרה אחד שהקבוצה לא עשתה שום ביטוח ונענשה על כך: המקרה של יניב עזרן, מי שהיה מלך השערים באשדוד והתגלה כפלופ אדיר במדי הקבוצה התל אביבית. "לפני שלוש עונות הוא חתם במכבי על חוזה לשלוש שנים וזמן קצר לאחר שהגיע הוא נפצע", מספר בושינסקי. "החוזה של יניב לא היה רק יקר מלכתחילה אלא הוא כלל העלאה של 10% בשכר מדי שנה והוא לא משחק. אנחנו משלמים לו לא רק משכורת, אלא גם עלויות של טיפולים רפואיים, זה עולה לנו מאות אלפי שקלים בחודש".

בושינסקי מסביר כי "לעשות ביטוח זה עניין של מדיניות של המועדון. כשמכבי קנתה את יניב, היא היתה תחת בעלות אחרת שלא נהגה לבטח. לפני כחמש שנים מכבי כן רכשה ביטוח אובדן כושר עבודה ושילמה עליו כ־100 אלף דולר לעונה עבור כלל השחקנים אבל החליטה להפסיקו. הבעלים החדש אלכס שניידר החליט לחדש את הביטוח לשחקנים יקרים, אבל כאמור יניב שנרכש לפני שנתיים לא היה מכוסה".

מאור בוזגלו. במכבי עשו ביטוח וחוסכים 70 אלף דולר צילום: ראובן שוורץ

בזכות המדיניות החדשה חסכה מכבי כ־70 אלף דולר. מאוד בוזגלו, הילד הכישרוני, נפצע ולא ישחק במדי הקבוצה כמעט חצי שנה אבל במכבי לפחות לא יסבלו מכך. כחלק מההסכם תשלם חברת הביטוח כ־70% ממשכורתו, העומדת על 100 אלף דולר בשנה.

פרמיה יקרה

"פרמיות הביטוח נעות בטווח של 1.5%–2% מהפיצוי בשנה", אומר עו"ד יוסי גייר. כך יוצא שכדי לבטח עלויות שחקן כמו טל בורשטיין (כאמור, כ־500 אלף דולר) צריך לשלם פרמיה הנעה בין 7,500 דולר ל־10,000 דולר בשנה.

מעבר לזה, מציין גייר כי השחקנים היקרים נוטים לרכוש ביטוח בעצמם. "הקבוצה משלמת את העלות של השחקן עד תום תקופת החוזה". עם זאת, שחקנים כמו יניב גרין ועודד קטש דאגו בזמנו לבטח את עצמם. עודד קטש, אשר יוצג על ידי משרדו של גייר, רכש ביטוח שנקרא אובדן קריירה — כיסוי ביטוחי למקרים של פציעה שמביאה לפרישת השחקן ומכסה את אובדן הרווחים שהיו צפויים לו.

המקרה של קטש היה אחד המתוקשרים לאחר שהגיש בשלהי 2002 תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה אותו, הכשרת הישוב, לפיצוי חד־פעמי עבור אובדן הקריירה שלו בהיקף של 7 מיליון שקל. בסופו של דבר, נגמרה התביעה בפשרה. יש גם ביטוחים שהם חדשות טובות יחסית. קבוצות מסוימות עושות ביטוח על תשלומי בונוסים לשחקנים במקרה של זכייה בתארים, אבל בישראל זה תחום שולי.

מקרה לברון

אולי בסופו של דבר ספונסריות ונותנות חסות ישלמו עבור השחקנים. בשנת 2003 כשלברון ג'יימס, כיום הכדורסלן הטוב בעולם, היה בתיכון, הוא הוזמן למשחק אולסטאר תיכונים. ג'יימס, שחשש שהמשחק הזה עשוי להסתיים בפציעה שתגמור לו את הקריירה המקצועית שלא ממש החלה, ביקש וקיבל ביטוח בהיקף של 10 מיליון דולר למשחק.

ענקית המזון מקדונלד'ס, שמארגנת מדי שנה את משחקי האולסטאר של כוכבי התיכונים בארצות הברית, החליטה שכדאי לשלם עבור הביטוח של קינג ג'יימס פרמיה של אלפי דולרים.

אולי בישראל גם בעלי הקבוצות צריכים לחפש את הפרמיות על ביטוחים לכוכבים הגדולים במקומות מפתיעים.