המונופול של הלייקרס

בימים שבהם בקליפורניה העשירה מדברים על פשיטת רגל של המדינה כולה, בעקבות חובות אדירים וגביית מסים בעייתית, אליפות מספר 15 של לוס אנג'לס לייקרס איננה הנושא החם ביותר. זאת ועוד, הקבוצה המפורסמת ביותר בכדורסל העולמי תרשום במקרה הטוב עלייה צנועה בשווייה, שעומד כיום על 586 מיליון דולר. אך האם בקרוב יגיע היום שבו היא תעבור את הניקס השנואים מניו יורק בתור הקבוצה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר - 613 מיליון דולר?

קשה להאמין. אמנם בשנה שעברה היריבה הלא פחות שנואה מהניקס, בוסטון סלטיקס, רשמה זינוק של 14% לאחר שזכתה באליפות ראשונה מאז שנות השמונים, ודי ברור שכל אליפות מעלה את שווי הקבוצה, אך אליפות של הלייקרס שווה כנראה פחות מאליפות של אחרים, בגלל נקודת המוצא הטובה שלה.

לסלטיקס היתה זו אליפות לאחר בצורת ארוכה, והיתה זו גם השנה הראשונה של שלישיית הסופרסטארים פול פירס, ריי אלן וקווין גארנט. וגם - אולי חשוב מכל - זה לפני המיתון. הלייקרס, אם אפשר ללמוד משהו מהעבר, תרשום צמיחת שווי צנועה הרבה יותר מבוסטון — אחרי הכל, הם היו בגמר בשנה שעברה. כשסאן אנטוניו זכתה לפני שנתיים באליפות שלה אחרי שנים מאוד מוצלחות מבחינתה, עלה שווי השוק שלה ב־4% בלבד.

בראיינט חוגג עם הגביע. רביעי שלו, 15 של הלייקרס צילום: MCT

מי שכן תיהנה כאן מקפיצה בשווי היא אורלנדו, שהגיחה משום מקום והעמידה קבוצה כיפית ובינלאומית שאמורה להחזיק מעמד שנים רבות.

לאורך זמן, וככל שהכלכלה האמריקאית תתאושש - ואם קליפורניה לא תקרוס לאוקיינוס השקט - כך תמשיך הלייקרס לבסס את שווייה. שכן הסגל צעיר יחסית (שלישיית הכוכבים של הלייקרס בני 30 או פחות), וזה אומר שהליגה צופה בהתהוות שושלת לייקרס חדשה.

איפה האפסייד?

הסיבה שהאליפות לא תזרים מיליונים חדשים לכיסי המועדון נוגעת גםלמצבו המעולה כבר היום. לוס אנג'לס מציגה את המחירים הגבוהים ביותר של כרטיסים, 107 דולר בממוצע עבור מושב באולמה הביתי סטייפלס סנטר, ולפיכך מככבת בראש "מדד בילוי הספורט". עוד לפני האליפות נהנתה הקבוצה מההכנסות הגבוהות ביותר בליגה ממערב לניו יורק: 191 מיליון דולר. מה עוד נותר לסחוט מהאוהדים? לא הרבה.

מה שעושה את ההבדל האמיתי, שלו תתרום שושלת חדשה, הוא ניהול המותג - הסמל של הלייקרס כבר שווה 81 מיליון דולר לפי "פורבס", יותר מכל שאר הקבוצות בליגה הן בערכו, והן בשיעור שלו מהשווי הכולל: 14%.

אין לה מתחרים

בניגוד לרוב הקבוצות המקצועניות, הלייקרס היא גם רווחית, ורשמה רווח תפעולי יפה של 48 מיליון דולר ב־2008, שני רק לזה שהציגה שיקגו בולס. הלייקרס נהנים ממותג בינלאומי, שנבנה על סמך הצלחה מתמשכת. ואולם בשוק הביתי שלה נהנית הלייקרס מהעובדה שאין לה מתחרים אמיתיים. הקליפרס הם אמנם אהודים, אבל יותר כאנקדוטה משעשעת מאשר כמועדון ספורט.

פוטבול, שהוא האיום הגדול ביותר על כל שאר הענפים, אינו משוחק בלוס אנג'לס מאז 1995. הוקי קרח סוחף בעיקר ערים חורפיות, כאלה שנמצאות בקנדה או בערים הסמוכות לה, ואינו מתאים ממש לחיי הים והגלים של קליפורניה.

בבייסבול משחקות שתי קבוצות טובות, הדודג'רס והאיינג'לס, אבל הספורט הוותיק אינו אהוד ואינו נוצץ כמו החבילה שמעמידה הלייקרס באולמה הביתי היפה והכוכב הגדול קובי בראיינט.

במילים אחרות, מה שג'רי באס והקולגות בנו הוא כמו מונופול ספורטיבי, כזה שמאשרר את עליונותו באמצעות נוכחות של סלבריטאים באולם.

ויש נקודה אחרונה. כמי ששנא מאז ומעולם את הלייקרס, יש משהו מלא השראה בקבוצה הזו: כאשר מועדון שומר על שווי קבוע פחות או יותר, הקבוצה תמשיך להיות ביזנס, זה ברור, אבל לא רק - כל מה שהיא תעשה הוא בעיקר עבור האוהדים והשחקנים. וזו ההגדרה הטובה ביותר למסורת. וזה, בעיקר עבור אוהד ניקס, חוויה מעוררת קנאה.