שחר, רוצה להרוויח כסף?
מכבי חיפה היא כנראה האלופה הכי גרועה שהיתה לישראל. כסף צריך לתת רק לשחקנים שמתאמצים וראשי הקבוצות צריכים להבין שמרצ'נדייס זו לא מילה גסה
1. אחד העיתונאים שישב ביציע בעת משחק גמר הגביע בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה לא טרח להסתיר את אהדתו לצהובים-שחורים. אי-שם בעומקה של המחצית השנייה, בעודו מרוצה מהנערים ששיחקו לפניו, טרח לציין שלולא בית הדין של ההתאחדות שהוריד לבית"ר 3 נקודות (2 בסוף העונה שעברה על התפרצות קהל למגרש באמצע משחק האליפות ונקודה נוספת העונה על קריאות גזעניות) היא היתה גם העונה האלופה. לא טרחתי לציין בפניו משפט מתוחכם בצרפתית על מה אפשר לעשות עם המילה "אם". הייתי שקוע מדי במרה השחורה שיצרו אצלי הנערים בירוק.
אותו עיתונאי ככל הנראה צודק. למעשה, בית"ר עולה על חיפה, לפחות על הנייר, בכל פרמטר. עם יותר שקט מקצועי ו-3 נקודות (שהורדו בצדק), ככל הנראה היא היתה זוכה בדאבל בשנית.
חיפה קבוצה אנמית ולמעשה היא האלופה כי כל השאר היו ממש גרועות. בפראפראזה על המשפט של מוטל'ה שפיגלר משנות השמונים, אז העונה זו היתה חיפה ועוד אף אחת אחרת.
שחקני מכבי חיפה. הכלכלה תניע את רגליהם? צילום: ראובן שוורץ 2. בטור אחר כתבתי שצריך לתמרץ את השחקנים על כל שטח שישרפו על הדשא מעל 9 ק"מ. ההשראה להצעה נובעת מכמה שחקנים בליגת-העל, אבל במיוחד מיניב קטן. הקפטן-המשותף של מכבי חיפה נאלם דום החל מהמחזור ה-16 לערך ומחק בצורה עקבית את המחמאות ששפעו עליו במחזורים הראשונים של העונה (זוכרים את הבישול המבריק לפאנטיני בדקה ה-1 של המשחק מול מכבי ת"א במחזור השביעי?).
במשחק שלאחר פרסום הטור קיבל יניב קטן את הציון 10 – לא פחות, לאחר תצוגת תכלית מרשימה מול הקונוסים של הפועל ת"א. אתמול - ספק נפצע, ספק הוחלף בשל יכולת דלה – קטן ורוב שחקני הקבוצה נראו כמי שתמריץ נכבד מכיסו של יעקב שחר הוא הדבר היחדי שיכול לגרום להם לזוז.
הכלכלה מניעה את גלגלי ההיסטוריה, אמר קרל מארקס – צריך לבדוק אם גם תניע את שרירי הרגליים של שחקני ליגת-העל.
3. האוהדים ששכחו בבית את הצעיפים ואביזרי העידוד יכלו לרכוש אותם מחוץ לאיצטדיון. בדרך לקופות חיכו עשרות באסטות בכל הגדלים והמינים לממכר מרצ'נדייס של שתי הקבוצות. האם יש אישור ליזמים הקטנים למכור מוצרים שמשתמשים בשם ובמוניטין של הקבוצות? בלשון המעטה ניתן לומר כי אף אחד לא יפער פיו בהפתעה אם התשובה היא שלילית.
למה זה צריך להיות כך? לשתי הקבוצות חנויות רשמיות לממכר אביזרי עידוד והכסף שמשאיר בהן האוהד מגיע בסופו של דבר אל קופת הקבוצה שהוא כל-כך אוהב. בחישוב מהיר, כל אחד מבעלי הבאסטות סגר מחזור יומי נאה של אלפי שקלים.
האוהדים מצידם אולי מעדיפים להשקיע 30 שקל בצעיף במקום 60 שקל ויותר בחנות המועדון, אבל מדוע מנהלי הקבוצות נותנים לכך יד? אי-אפשר להגיע להסדר עם המשטרה שבעלי הבאסטות לא ימכרו אביזרים עם שם הקבוצה אלא אם כן שילמו על כך דמי זיכיון ורכשו את המוצרים מהמועדון? יכול להיות שיענקל'ה שחר ואיציק קורנפיין – שניים שיודעים דבר או שניים על עסקים – מוכנים לוותר על הכנסה נאה?
4. מילה טובה להתאחדות לכדורגל – אולי אחד הגופים הציבוריים המושמצים ביותר אחרי הכנסת ובית-המשפט העליון. ארגון משחק גמר הגביע היה מצוין. כמעט ולא היו מראות של אוהדים נדחסים בעוד שוטרים על סוסים מביטים מלמעלה. חוץ מכמה דחיפות שהאוהד הישראלי לא יכול בלעדיהן – הכניסה לאיצטדיון התנהלה כשורה, הטקסים ההכרחיים זרמו ללא הפרעה והמתקנים שהועמדו לראשוות האוהדים שמרו על מידה סבירה של היגיינה.
נותר רק לשאול למה זה לא כך בכל שבת בכל המגרשים.
5. מילה רעה למשטרת ישראל. אני באמת רוצה לכבד את המשטרה, שב-99% מהזמן עושה עבודת קודש. אלא שב-1% הנותרים החבר'ה בכחול מאוד מקשים על הציבור לסמפט אותם.
ברור לי שלא פשוט לנווט עשרות אלפי אוהדים אל איילון דרום וצפון, אבל אם כבר עושים שינויים דרסטיים בתנועה, אנא להודיע על כך מראש. מהיציאה מרמת-החייל, הסמוכה לאיצטדיון, עד לאבן גבירול – מרחק של קילומטרים בודדים – תיזמנו כחצי שעה, בעיקר עקב הסטות של נתיבים אל כל עבר. הנהג סינן מתחת לכיפה אל עבר השוטרים קללות שלא היו מביישות את עוכרי ישראל. מיותר.
