מאיר שמיר טועה (ובוכה על כך)

מאיר שמיר, לשעבר הבעלים של הפועל פתח תקווה, העביר בשבוע שעבר הרצאה בפני סטודנטים לכלכלה ומשפטים באוניברסיטת בר אילן על ניהול עסקיו.

"אני מזהיר אתכם שלא להתפתות להרפתקה של בעלות על קבוצת כדורגל", אמר והוסיף: "הזוהר שמתלווה לעניין קיים עד שנכנסים פנימה. כשאתה בפנים מתחילה הביקורת ולכל אחד יש מה לומר". שמיר פירט: "אם הקבוצה בליגה הלאומית שואלים מדוע אתה לא מחזק אותה כדי שתעלה לליגת העל, כשהיא בליגת העל שואלים מדוע היא לא באירופה, כשאתה באירופה – למה לא לוקחים אליפות, וכשיש אליפות – למה אתה לא בצ'מפיונס ליג".

ולמרות זאת, שמיר עדיין מועמד לרכוש אחוזים ניכרים ממכבי תל אביב, קבוצה אותה כינה בעבר "היפה בעיר". האם הוא יעשה זאת? אם ינחת עליו "רגע של חולשה", כפי שהוא טוען, אזי יעשה זאת. 

שמיר. כשל בעסקי הכדורגל צילום: צביקה טישלר

"אין לי היום שום יכולת לתחקר מה גרם לי להגיד 'כן' כשהציעו לי את הקבוצה", הוסיף שמיר. "אני חושב שלהיות שחקן, מאמן, אוהד - זה פשוט נהדר. אבל כל אחד מכם שיושב פה בחדר, אם יום אחד יעשה כסף ויוכל לתרום לקהילה - לא להיכנס לכדורגל כבעלים. זה פשוט לא שווה את זה".

לא שווה את זה? ייתכן, רק ייתכן, שלשמיר זה דווקא כן היה מאוד שווה. הרי מאז שהיה הבעלים של הפועל פתח תקווה, הפרופיל הציבורי שלו עלה פלאים – מאז כל "פיפס" שלו זוכה לכותרת באתר ספורט – וזה, כאמור, למרות שהוא כבר אינו "הבעלים" של הפועל פתח תקווה.

סביר להניח שאם שמיר לא היה נוגע בהפועל פתח תקווה ב"רגע של חולשה", רבים לא היו מגיעים להקשיב להרצאה שלו באוניברסיטת בר אילן.

הצד השני

אבל נשים את העניין הזה בצד ובוא נשמע את הצד השני בסיפור של שמיר והפועל פתח תקווה.

עמיאל לייבוביץ' - אוהד הפועל פתח תקווה ונציג "היציע", ארגון אוהדי הכדורגל בישראל – לא מצפה מקבוצתו להגיע לצ'מפיונס ליג. הוא וחבריו גם מעולם לא דרשו זאת ממאיר שמיר. כל מה שהוא, ורבים אחרים דורשים, זה קצת שקיפות, מעט יותר אמינות, טיפה פחות רחמים עצמיים – שכשהם מגיעים ממיליונר הם באמת קצת מגוחכים.

"מאיר שמיר מצייר את עצמו כצדיק ופילנתרופ כאשר הוא רחוק מלהיות כזה", אומר לייבוביץ'. "הוא מעולם לא הציל את הפועל פתח תקווה ולא נדרש לשים שקל מכיסו בשביל 'לקנות' לדבריו, את הקבוצה. למען האמת, הוא מעולם לא היה הבעלים אלא בסה"כ יו"ר העמותה לניהול כדורגל בפתח תקווה, שהקבוצה בבעלותה עד היום. מעבר לכך, את העמותה הוא השאיר בחובות של קרוב ל-10 מיליון שקל לרשויות המס אותם הקבוצה תסיים לשלם מהכנסותיה רק ביוני 2011".

אוהדי הפועל, מתלוננים גם - ובצדק רב - שמאז ששמיר נחת בהפועל פתח תקווה הפכה הקבוצה מאחת מהמוערכות והטובות בישראל לקבוצת תחתית קלאסית עם שחקנים שבאים והולכים, מחלקת נוער בינונית ובלי סיכוי ממשי לזכייה בתואר כלשהו.

שמיר, איש עסקים מוצלח, כשל כ"בעלים" ויו"ר של קבוצת כדורגל. וזה לא בגלל האוהדים שהתלוננו על כך שאין צ'מפיונס ליג. זה בגלל שההשקעות שלו בקבוצה היו גרועות. הוא לא ידע מה לעשות איתה, לא ידע איך להגדיל את כמות האוהדים שלה ובטח שלא ניסה לשתף את האוהדים בהחלטות חשובות לגבי עתיד הקבוצה.

בסופו של דבר איש העסקים מאיר שמיר נכשל בהפועל פתח תקווה כי לא הבין את הלקוחות שלו. הוא לא הבין את כלכלת הכדורגל.

הוא, ומיליונרים אחרים שמתלוננים על זה שהם רק מפסידים כסף על הכדורגל הישראלי, צריכים להתחיל לנהל קבוצות כדורגל כמו שצריך, להשקיע בנכסים אמיתיים כמו מחלקת נוער, מתקני אימון ואצטדיונים ולא במשכורות שחקנים, שמתנדפות להן בבתי קפה בנמל תל אביב.

שמיר ודומיו גם צריכים להבין משהו על קבוצת כדורגל. היא שייכת לאוהדים. בעלים, שחקנים, מאמנים – כולם עוזבים מתישהו – אבל האוהד נשאר עם הקבוצה עד הסוף. לטוב ולרע, זה הבסיס של כלכלת הכדורגל.

הגיע הזמן לשלב אוהדים

האוהד הוא לא סתם פאנט שיושב ביציע ומקלל. הוא איש חושב. הוא יכול להיות איש עסקים גדול, בעל חנות קטנה, סתם מובטל, אבל אם יתנו לו הצ'אנס ויוצגו בפניו כל הנתונים, הוא יעשה את ההחלטה הנכונה - הוא יכול להיות אחלה דירקטור במועדון.

אנשי עסקים שנכנסים לכדורגל צריכים להבין את זה ולהתחיל לשלב יותר אוהדים בהנהלות הקבוצה – לא רק בגלל שזה חובה לפי תקנון ההתאחדות, לא רק בגלל שרוב הקבוצות מקבלות את רוב הכסף שלהם מגופים ציבוריים ולא רק בגלל שאופ"א ממליצה - אנשי עסקים צריכים להבין שלהכניס נציגי אוהדים להנהלה זה פשוט נכון עסקית בכלכלת הכדורגל.

ועוד משהו קטן

ראינו אתמול את חצאי הגמר של גביע המדינה אתמול ושוב נחרדנו לגלות שמדובר בכדורגל ברמה מאוד נמוכה. ובכל זאת, למרות הרמה, הגיעו כ-35 אלף איש לראות את שני המשחקים באצטדיון המתפורר שאנו מכנים "האצטדיון הלאומי".

היה יכול להיות יותר.

העברת חצאי הגמר ליום שבת או יום שבתון אחר, בנוסף לפעילות שיווקית/קהילתית מסביב לאצטדיון, הן שתי פעולות שאפשר היה לנקוט בהם כדי להפוך את חצאי הגמר לחגיגה אמיתית, למרות האצטדיון ולמרות הכדורגל.