איך החלטות ממשלה משפיעות על ספורט?

או באירופה או בספרד

מחסור ברגולציה מוביל לאסון פיננסי

קבוצות הכדורגל הספרדיות נתונות בחובות של יותר מ־3.4 מיליארד יורו. מדובר בסכום של 4.5 מיליארד דולר - סכום גדול יותר מהחוב הציבורי החיצוני של גואטמלה. בספרד מזהירים מפני "אסון פיננסי" שיכה בכל המועדונים וכבר עכשיו הפך קבוצות פאר כגון ולנסיה למתות מהלכות.

האשמה העיקרית במצב הזה נופלת על אנשי העסקים הלא מוצלחים שניהלו את הקבוצות וגם על הרשויות בספרד, שאפשרו אותו.

רוב המועדונים בספרד מנוהלים על ידי "חברות ספורט" - sociedades anonimas deportivas - או בקיצור SAD.

רוב חברות הספורט ניצלו את החוקים כדי לפשוט רגל, למחוק חובות ולהמשיך לחיות כאילו אין מחר, כלומר לחיות הרבה מעבר ליכולותיהן הכלכליות הטבעיות. כמה קבוצות ספרדיות ממשיכות לפעול רק מפני שהן כפופות לתקנות פיננסיות אחרות מחברות רגילות במדינה.

ממשלת ספרד כמעט אינה מתערבת בנעשה בכדורגל אחרי המחאה שהתעוררה ב־1995, כשסביליה וסלטה ויגו הורדו לליגה השנייה בגלל חובות אדירים. בסופו של דבר הפכה הממשלה את ההחלטה הזו על פיה והחליטה לתת ל"חברות הכדורגל" לעשות את מה שהן רוצות לעשות.

שחקני סביליה חוגגים. חברות הספורט בספרד קורסות צילום: רויטרס

התוצאה היא פשיטת רגל של ליגת הכדורגל בספרד - הליגה שהנפיקה את אלופת אירופה לנבחרות.

כמה מועדונים ספרדיים, כגון אוסאסונה, ריאל מדריד, ברצלונה ואתלטיק בילבאו, מנוהלים כמועדוני ספורט, שבעליהם הם חברי מועדון (סוסיוס). גם המועדונים האלו סבלו מבעיות אבל רובן נפתרו עוד לפני המשבר, ולפי דו"ח של הממשלה הספרדית, "מצב החוב אצל מועדוני ספורט טוב בהרבה מאשר בחברות הספורט".

זה לא מובן מאליו. אחרי הכל, חברות עסקיות היו אמורות להתנהל בדרך עסקית ומועדוני ספורט דמוקרטיים היו צריכים להתנהל בדרך פוליטית.

אולם כדורגל הוא עסק אחר ודווקא גופים קואופרטיביים הם גופים מוצלחים יותר. קבוצות הליגה הגרמנית, למשל, נשלטות על ידי חברי מועדון וזו הליגה הרווחית ביותר באירופה. ברצלונה וריאל מדריד, גם קבוצות שבבעלות אוהדים, הן רווחיות, ובוקה ג'וניורס, שגם מנוהלת על ידי אוהדים, היא המועדון הרווחי ביותר בדרום אמריקה.

מדוע זה? כי האוהדים, חברי המועדון, רוצים שינהלו את המועדון שלהם כמו שצריך - וכמו שצריך משמעו להשקיע בתשתיות, במחלקות הנוער והילדים, במערכת

הסקאוטינג ובמגרשי האימון, ולא לזרוק כסף שאין על שחקנים שלא שווים אותו.

גם רגשי ההזדהות שיוצרות קבוצות שבבעלות אוהדים עוזרת למשוך קהל למשחקים ולמרקעים, ובסופו של דבר, לעליית ההכנסות והרווחים. לראיה: למשחק העלייה של מכבי קביליו יפו לליגה ב' (קבוצה שהוקמה מחדש על ידי אוהדים לפני כשנתיים) הגיעו 8,000 צופים - יותר מאשר לרוב משחקי ליגת העל.

יש מודל אחר

עתידה בית"ר ירושלים ברור: הפירוק מתקרב בקצב

וזה מוביל אותנו היישר לבית"ר ירושלים. הקבוצה תפורק. בסוף העונה יגיע כונס נכסים ויפרק אותה מחוב של כ־50 מיליון שקל (בעיקר לשחקנים בעלי חוזים ארוכי טווח).

איציק קורנפיין, שככל הנראה ימשיך לכהן כיו"ר המועדון גם בעת פירוק, מחפש רוכשים לקבוצה עם בכירים בעיריית ירושלים אבל סביר להניח שהוא לא ימצא - לא באקלים הנוכחי.

מי שיכול להציל את הקבוצה הם אוהדיה, שבעונות טובות שלהם צצים כמו פטריות לפני משחק בכל עיירה ישראלית.

ארקדי גאידמק. לא יחזור בגלל בית"ר צילום: בועז אופנהיים

למשל אם 50 אלף אוהדים ישקיעו 1,000 שקל כל אחד, אפשר יהיה לכסות את החוב ובדרך גם להפוך לבעלים של בית"ר ירושלים -ואז אולי הם גם יצליחו לנהל אותה כמו שצריך. 

נכון, אולי לא יהיה להם כסף גדול להשקיע במשכורות מפוצצות מעבר למה שהשקיעו, אבל באמצעות הכנסות טבעיות של 30 מיליון שקל (בערך) אפשר בהחלט להרים קבוצה ראויה וטובה בישראל. וחשוב מזה, מהלך כזה ישאיר את השליטה בקבוצה ואת עתידה בידי האוהדים.

בירושלים מפנטזים על פתרון כזה וישנן שמועות שגם הגישו הצעה כזו לקורנפיין (הוא מכחיש).

פספסו את העיקר

הפתרון לא נמצא באיכות השחקנים הזרים

התגובות לתוכנית ההסדרים החדשה של ביבי נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ, שלפיה יבוטל הפטור ממס שולי על שחקנים זרים, היו מעט היסטריות. דיברו על "מכת מוות" ועו"ד שמעון מזרחי הוסיף: "אפשר לסגור את הספורט בארץ".

ההסברים ברורים: המס השולי המרבי על אוכלוסיית הזרים עומד על 25% בלבד לעומת שיעור של 46% בקרב הישראלים. ביטול הפטור יהפוך את עלות העסקת שחקן זר ללא משתלמת כמו בעבר.

בעלי קבוצות מתלוננים שגם כך קשה להביא לכאן זרים איכותיים ושביטול המס יקטין את הזרים ויפחית מאיכותם. הם רותחים שבעצם המצב החדש מכריח אותם לעשות מעשה שכמוהו לא עשו בעבר: לדאוג לעתיד הכדורסלן והכדורגלן הישראלי.

הקריאות הפופוליסטיות לכך שעכשיו יהיה מקום בהרכב לכל מיני ישראלים מוטעות בבסיסן. השחקן הישראלי הממוצע גרוע וזה לא בגלל זר זה או אחר אלא מפני שאף אחד לא מטפל בו כמו שצריך.

המצב החדש יגרום למועדונים הרציניים יותר לקבל כל החלטה על שחקן זר באופן שקול יותר (יותר סקאוטינג, יותר בדיקות רקע, יותר מבחנים וכדומה), ולמועדונים הרציניים פחות להחתים את השחקן הזר הזול יותר. אולם בסופו של דבר, זה לא מה שיהרוג את הספורט. גם יהיו תמיד פרצות בחוקי המס שאפשר יהיה לנצלן.

צמצום השחקנים הזרים אולי ייתן לשחקנים ישראלים יותר צ'אנס על המגרש אבל זה לא בהכרח ישפר אותם. מה שישפר אותם זה השקעה במחלקות הנוער והשקעה בצוותי אימון. 

השקעות כאלו אפשריות, אם תחליט הממשלה לתת תמריצים לקבוצות שעושות זאת. תמריץ אפשרי, למשל, הוא פטור מס ממכירת שחקנים לחו"ל - דבר שיעודד טיפוח טוב יותר של שחקנים ומכירתם למקומות שבהם הכדורגל עשיר יותר. 

הספורט הישראלי ישרוד את "מכת המוות" של משרד האוצר אבל הוא לא ישרוד את הטיפשות המתמשכת שמונעת מבעלי קבוצות להשקיע את רוב כספם בבניית עתידם.

מקל בראש. איפה הגזר? 

הממשלה מראה תמיכה בהימורים לא חוקיים

ויש עוד "מכת מוות" לספורט שהיא עוד תוצר של תוכנית המקלות ללא גזרים של הממשלה.

טופס ווינר. למה אפשר להמר רק על כדורסל וכדורגל? צילום: אביגיל עוזי

הצעה נוספת בחוק ההסדרים כמעט לא קיבלה כותרות וזו ההצעה להעלות מסים על זכיות הימורים מ־5,000 שקל. זו הצעה שתסב נזק חמור לתעשיית ההימורים החוקיים בישראל.

קודם כל, ברוב גדול של מדינות האיחוד האירופי לא גובים מס על זכיות מהימורים בחברה ממשלתית. שנית, המדינות שגובות מס על הימורים אלו עושות זאת החל מסכום גבוה בהרבה מ־5,000 שקל.

לו היתה הממשלה מקבלת החלטה אחרת ונכונה על ההימורים בישראל, היתה התעשייה צומחת בעשרות אחוזים, ובסופו של דבר, היתה מעבירה הרבה יותר כסף מתשלום המס החדש.

אבל בממשלה לא מבינים. בחוק ההסדרים החדש הממשלה בעצם הופכת את ההימורים החוקיים לעוד יותר לא מושכים עבור המהמרים, והיא בעצם שלחה אותם לזרועותיהם של ההימורים הלא חוקיים.

כבר עכשיו ההימורים הלא חוקיים בישראל הם עסק גדול פי שלושה מההימורים החוקיים - ההיקף העסקי השנתי של ההימורים הלא חוקיים עומד על כ־15 מיליארד שקל בעוד ההיקף העסקי של ההימורים החוקיים (מפעל הפיס והמועצה להסדר הימורים) עומד על כ־5 מיליארד שקל.

אם משרד האוצר היה מאפשר למועצה להסדר הימורים בספורט להגמיש את חוקיה (למועצה מותר לקבל הימורים רק על כדורסל וכדורגל), ניתן להניח שהכנסות המועצה יגדלו ושהמדינה תכניס הרבה יותר ממה שתכניס ממס על זכיות שמעל 5,000 שקל.

אבל לא צריך לדאוג יותר מדי מיוזמת ביבי את שטייניץ באשר להימורים החוקיים בארץ. בכירים במפעל פיס יתקשרו בקרוב לשטייניץ ויגידו: "המס החדש יקטין את מספר הכיתות שאנחנו ממנים בחצי". בכירים בטוטו יתקשרו ויגידו: "המס החדש יקטין בחצי את הסכום שאנחנו מעבירים לבניית אצטדיונים". בכירים במשרד האוצר יבינו שמס הזכויות הזה פשוט לא כדאי.

אם הם יהיו חכמים באמת, הם גם יבינו שהגיע הזמן להגמיש את חוקי ההימורים בארץ.

חדשות טובות?

המועצה לספורט זו הדרך קדימה

וחכו רגע, יש גם חדשות טובות מירושלים. לפי חוק ההסדרים בספורט, תוקם מועצת ספורט, כמו במדינות מתוקנות רבות, שבעצם תקבע את האסטרטגיה ארוכת הטווח לספורט הישראלי ולמתקני הספורט בישראל.

אם המועצה הזו - שתכלול נציגים ממשרדים ממשלתיים, נציגים של המועצה להסדר הימורים, נציגים ציבוריים ונציגי התאחדויות הספורט - תעבוד כמו שצריך, יתקבלו סוף סוף בספורט החלטות ממשלתיות ממשיות על איפה להשקיע ואיך להשקיע את מעט הכסף שיש.

מועצה כזו תאפשרשינוי לטובה בספורט הישראלי ותהפוך אותו ליעיל יותר, למקצועי יותר ולבריא יותר.

אבל חשוב לזכור - הכוח לעשות טוב יכול להיהפך בקלות לכוח לעשות רע. וזה בדיוק הכוח שיש לממשלה.

לתשומת ליבם של ביבי ושטייניץ

שיעורי מס על זכיות בהימורים (של חברות הימורים ממשלתיות) במדינות האיחוד האירופאי

אוסטריה (Österreichische Lotterien) - אין מס על זכיות

בלגיה (Nationale Lotterij) - אין מס על זכיות

דנמרק (Danske Spil) - אין מס על זכיות

פינלנד (Veikkaus) - אין מס על הזוכים אבל החברה עצמה משלמת מס של 9.5% על כל זכייה

צרפת (La France des Jeux) - אין מס על זכיות

גרמניה (Westlotto) - אין מס על זכיות אבל החברה משלמת תוספת מס של 16%

יוון (OPAP SA) - עם קבלת הזכייה משלמת החברה את המס עבור הזוכה

אירלנד (An Post National Lottery Company) - אין מס על זכיות

איטליה (SISAL, CONI, UNIRE, AAMS) - אין מס על זכויות

לוקסמבורג (Loterie Nationale) - אין מס על זכיות

הולנד (De Lotto) - מס בשיעור של 29% מזכויות של מעל 454 אלף יורו

פורטוגל (SCML) - אין מס על זכיות

שבדיה (Svenska Spel) - אין מס על זכויות

שווייץ (regional lottery companie) - אין מס על זכיות קטנות. מס בשיעור 35% על זכיות מעל 50 אלף פרנקים שווייצרים (כ-180 אלף שקל)

נורבגיה (Norsk Tipping) - אין מס על זכויות