חמישה סיפורים שיעשו את עונת הבייסבול האמריקאית

1. מגלים את היציעים מחדש

במידה רבה העונה הנוכחית של הבייסבול היא עונת המשבר הראשונה בספורט, כיוון שהיא מתחילה חצי שנה לאחר ההתרסקות של הבורסה. בעצם, זו העונה הראשונה שבה מלוא כובד המשבר משוקלל לתוך מכירת הכרטיסים, המנויים העונתיים והפרסומות בטלוויזיה.

אח, ואיזה הבדל זה עושה! זוכרים את כרטיסי יוקרה, ממש על המגרש, שעלו לפני המשבר כ־1,600 דולר? אז היום הם לא נמכרים אפילו ב-500 דולר. בליגה צופים כעת ירידה של 7% בתפוסה ביציעים, וזה למרות מבצעי חיסול שמגיעים לכדי כרטיס בדולר, כמו באטלנטה, ומנוי עונתי ב־95 דולר, כמו בטורונטו. בסך הכל, 20 קבוצות הורידו את מחירי הכרטיסים.

לאחר שנים שבהן נתפס האוהד ככיס שיש לצלול לקרקעיתו בחיפוש אחר עוד כמה דולרים, הקרחות ביציעים מזכירות לכולם שספורט נועד להיות בידור עבור האוהדים , כי בלעדיהם, פשוט אין עסק .

אצטדיון היאנקיז החדש. סיבה למסיבה צילום: איי פי

2. מגלים את השורה התחתונה מחדש

בייסבול הוא עסק ענק עם מחזור שנתי שנסק בעשור האחרון עד כ־6 מיליארד דולר. ואולם, התקציבים הענקיים של השנים האחרונות הובילו גם להפסדי ענק. אז הבעלים, שנמאס להם לכסות חורים בתקציבים, החליטו לקצץ. אין מה לדאוג לשחקנים, שנהנים מעליית שכר של 4% לשכר ממוצע של 3.3 מיליון דולר - אולם הממוצע כהרגלו מרמה. חוזי ענק של כמה שחקנים בקיץ מטים אותו כלפי מעלה, והמספר שמשקף טוב יותר את המצב הוא 14. 14 מתוך 30 קבוצות ה־MLB צמצמו את תקציבן, ועשר מתוכן קיצצו את התקציב ביותר מ־10 מיליון דולר. השיאנית: סן דייגו פאדרס, שחתכה 20 מיליון דולר מתקציב השחקנים ומשלמת פחות מ־44 מיליון דולר.

בספורט שמושתת כל כולו על מסורת והיכל תהילה שמקרין את ערכיו גם היום, נזכרים שלבייב רות', גדול שחקני הבייסבול מאז ומעולם, קוצצה מחצית משכרו בעקבות התרסקות הבורסה ב־1929.

3. מגלים את פלורידה מחדש

מי שהקפיצה את ממוצע השכר היא הניו יורק יאנקיז. המועדון העשיר בספורט המקצועני בעולם החתים את שלושת השחקנים החופשיים הטובים ביותר שהיו בקיץ, והשקיע בהם כ־442 מיליון דולר (שכר ממוצע של כמעט 20 מיליון דולר לעונה).

למה מה קרה? היאנקיז עוברים לאצטדיון חדש, שעלה להם כ־1.5 מיליארד דולר, ולאחר שלא הגיעו לפלייאוף בשנה שעברה (לראשונה זה עשור), הלחץ עשה את שלו. נוסף על כך, היאנקיז נהנו מסיום חוזי ענק של כמה שחקנים, וכך, למרות ההחתמות, תקציבם הצטמצם בכ־7 מיליון דולר, ל־201 מיליון דולר "בלבד". מי שמשלם הם האוהדים, שראו את מחירי הכרטיסים בברונקס מזנקים ב־75%, עד שאפילו הבעלים האל סטיינברנר אמר שחלק מהכרטיסים פשוט יקרים מדי.

אגב, ההתנהלות של היאנקיז גם עולה להם בכיס. בשנה שעברה הפסידה הקבוצה כמעט 50 מיליון דולר.

ומנגד עומדת פלורידה מרלינס, שמשלמת לשחקניה העונה פחות מ־37 מיליון דולר, ומרוויחה הרבה יותר מכל האחרות, אף שהיא משחקת בבית כמעט ללא קהל, באצטדיון פוטבול שהוא נוראי ועוין לבייסבול. ואסור לשכוח שמדובר במדינת הקשישים של אמריקה – שמאז ימי בייב רות' לא מגיעים למגרשים.

הבעלים ג'ף לוריא פשוט ממאן להשקיע את 30 המיליון שהוא מקבל מהליגה בתקציב השחקנים. ולכן, המארלינס הפכו בשנים האחרונות למודל לקבוצת שוק קטן: בכל כמה שנים היא לוקחת אליפות (הפעם האחרונה ב־2003) ואז היא מפרקת את החבילה תמורת כישרון עתידי. לאחר חמש שנים הכישרון שוב בשל, ומוכן לחבוט בכל המועמדות הטבעיות לאליפות. אם ייפגשו היאנקיז והמארלינס בסדרת הגמר, תהיה זו אחת הסדרות הכי מעניינות בספורט.

4. מגלים מחדש את הטלוויזיה

אחרי כמה שנים של פריחה בפרסום באינטרנט, החגיגה נגמרת. מודל הכבלים הוא כיום המודל החזק באמריקה, שכן הוא מאפשר הכנסה כפולה, של דמי מנוי ופרסומות. ליגת הבייסבול משיקה השנה את הערוץ שלה ל־40 מיליון בתי אב, מה שהופך אותה להשקה הגדולה בהיסטוריה. מנגד, חטיבת המדיה המתקדמת של הליגה, שאחראית לאחד האתרים הטובים ביותר שיש, פגשה את גל הפיטורים שחורש את אמריקה בדצמבר.

5. מגלים מחדש את הספורט

האמריקאים אוהבים את הבייסבול בגלל שהוא משחק ייחודי להם.

הסיכויים להצליח כשחקן בייסבול מקצועני הם הנמוכים ביותר, ואולי בגלל זה שחקני הבייסבול מחוברים יותר לאוהדים שלהם מאשר הפרימדונות מה־NBA וה־NFL. האמריקאים אוהבים את המשחק גם בגלל שהוא המשחק היחיד שבו ההגנה מחזיקה בכדור, ותוקפת את ההתקפה.

והוא גם משחק מסורת והאמריקאים אוהבים מסורת. אבל זו עומדת בפני משבר עמוק. באד זליג, הקומישינר של הליגה, הפך אותה לעסק אדיר אבל החמדנות כבשה את המשחק. וממש כמו בוול סטריט החמדנות עשויה להוביל לקריסתו. אותה חמדנות הובילה את השחקנים להשתמש בסמים אסורים, ושערוריית הסטרואידים כבר הכתימה את העידן הנוכחי - השחקן הטוב ביותר, אלכס רודריגז, הודה השנה כי השתמש בסטרואידים.

שחקני שיקגו קאבס. יתחרו עם היאנקיז? צילום: רויטרס

אבל כאן טמון גם היופי של אמריקה, היכולת להתאושש ולהתחדש. כמו שהרפובליקנים נזרקו מהבית הלבן בבושת פנים, כך גם החשש להזדהות עם הכוכבים המסוממים מוביל את הבייסבול לעידן נקי יותר. מבט במסך הטלוויזיה אומר הכל: גודל השחקנים מצטמק, וכמות ההום־ראנס, חבטות חזקות במיוחד, יורד. כעת מצפים חובבי הספורט הנקי מזליג שישמר את ההיסטוריה, ויבטל את כל השיאים שנקבעו בעשור האחרון על ידי חבורת המסוממים ששיחקה בליגה שלו - בדומה למה שהיינו מצפים עם הבונוסים של וול סטריט. אבל זליג יעשה את מה שתמיד עשה: הוא יעדיף את השקט התעשייתי, כמו בוול סטריט, ויימנע מהשינוי העמוק שמצפים ממנו.

ואולי גם זה לקח חשוב בגילוי העצמי החדש שעוברים יחדיו הספורט הלאומי של אמריקה והאומה עצמה.