רבע גמר ליגת האלופות: הגודל כן קובע!

"המצב בכדורגל האירופי נהפך למגוחך", אומר יוהן קרויף, אגדת הכדורגל ההולנדית. "מועדונים גדולים יכולים לקנות עכשיו 10 או 20 בחורים שיכולים להיות שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בקבוצות שונות, אבל בקבוצות הגדולות הם לא יכולים לשחק".

אם מישהו מחפש סיבה נוספת לדומיננטיות האנגלית, אפשר כנראה למצוא אותה בגודל של סגלי הקבוצות. נכון, רק 11 עולים להרכב ועוד שבעה על הספסל אבל אם ה־18 האלה מגובים על ידי עוד שבעה שחקני סגל אחרים או 44 שחקני סגל - זה כמובן משפיע על מהלך של עונה.

את ההשפעה הזו נראה גם ברבע גמר הצ'מפיונס ליג שמתחיל היום.

הדרך לרומא צילומים: אי פי אי, אי פי, אי אף פי, רויטרס

שומרים על טריות

לצ'מפיונס ליג אפשר לרשום 25 שחקנים בלבד, אבל העומק של הקבוצות הגדולות, בייחוד הקבוצות האנגליות, מאפשר להן, למשל, להותיר שחקנים טובים מאוד מחוץ לרשימה. גודל הסגל משפיע גם על "טריות השחקנים" וכמו כן על היריבות הקטנות יותר - שבגלל סיבות כלכליות לא יכולות להחתים את השחקן ה־20 של מנצ'סטר יונייטד או צ'לסי.

"כרגע למועדונים הגדולים יש את האפשרות לשחק בצ'מפיונס ליג עם הרכב אחד, בליגה עם הרכב אחר ועם עוד הרכב בגביע המדינה", אמר וויליאם גאייר, יועץ התקשורת של נשיא אופ"א מישל פלאטיני. "הכסף מאפשר לקבוצות לעשות זאת".

ולאופ"א יש, כנראה, את היכולת גם לשנות את המצב הזה. בקרוב לא יוכלו להיות לליברפול, למשל, 62 שחקנים בסגל. אמנם 17 שחקנים מושאלים, אבל עדיין - 62 שחקנים זה יותר מקבוצת פוטבול אמריקאי.

הרגולציה היחידה

כיוון שהגבלות שכר ורגולציות כלכליות אחרות - כגון תקרת שכר, הגבלת מחיר שחקן או הגבלת זרים - הן תהליכים שמסובכים לביצוע מבחינה חוקתית, באופ"א מקווים שהארגון יוכל לכפות את צמצום הסגלים העמוקים של מיטב הקבוצות באירופה (כיוון שמדובר בחוק של המשחק עצמו שאינו מתנגש עם החוקה האירופית).

מאמנים, כגון ז'וזה מוריניו מאינטר, מאמינים ש"הגודל האידיאלי" של סגל הוא 23 עד 25 שחקנים, אבל רוב המועדונים הגדולים לא מתנהלים על פי אמות מידה של המאמן בלבד ושלל האינטרסים מחייב מספר גדול יותר של שחקנים.

זה כאמור משפיע כלכלית על המועדון. שחקן סגל מקצועני בקבוצה גדולה מרוויח מינימום של 1,000 יורו בשבוע. רבים, כמובן, מרוויחים הרבה יותר. אם ליברפול תצמצם 30 שחקנים מהסגל המורחב שלה – יהיו לה "רק 32 שחקנים" אבל גם 1.44 מיליון יורו יותר בשנה (אם לא הרבה יותר).

זה גם ישפיע לטובה על שאר הקבוצות בליגות השונות. 30 שחקנים שאין להם מקום בליברפול כן יכולים להשפיע רבות על קבוצות קטנות יותר ולהגביר את התחרותיות בכדורגל האירופי.

"אנחנו מדסקסים את העניין עם יועצים משפטיים, התאחדויות כדורגל מקומיות ומומחים כדי לוודא שיש קונצנזוס בעניין", אמר גאייר.

בסופו של דבר הסגלים הענקיים פוגעים בכדורגלנים הצעירים.

בכתבה ב"אובזרבר" מתלוננים שלושה שחקנים של ליברפול - קרייג לינדפילד, ג'ק הובס וגודווין אנטווי (מגאנה), כולם בשנות ה־20 המוקדמות לחייהם ובעלי כישרון מספיק גדול כדי למשוך את תשומת הלב של רפא בניטז - כי "המאמן לא דיבר איתנו זמן רב" וש"אין סיכוי שנקבל צ'אנס בקבוצה".

גורדון טיילור מאיגוד השחקנים האנגלי אמר ל"אובזרבר": "יש רק קבוצה בוגרת אחת, זה אומר שיש הרבה מאוד שחקנים מאוד מוכשרים על הספסל".

התוצאה, בהרבה מהמקרים, היא פגיעה במועדון עצמו. שחקני נוער רבים, שמזוהים עם המועדון, מוצאים עצמם מחוץ למועדון בגלל שהמאמן הביא במקומם בלם נורבגי או קשר ניגרי. שחקני החיזוק אולי יהיו שחקנים שלמים יותר, אבל לרוב הם גם שכירי חרב.

בצ'לסי, למשל, דור שלם של שחקנים - שכולל בתוכו את בן סהר - צפוי להיעלם בגלל שהמועדון לא וידא שחלקם לפחות ייכנס להרכב הקבוצה הבוגרת. הקבוצה עוד עשויה להיפגע קשות מכך כיוון שכסף לרכישת שחקנים צעירים ומבטיחים כבר אין ובוגרי האקדמיה של המועדון לא מוכנים.

האינטרס של פלאטיני

אופ"א מקווה ששינוי המצב הזה יאפשר גם לשחקנים מקומיים להשפיע יותר על הקבוצות הגדולות ובכך להיות משמעותיים יותר גם בנבחרות – שהארגון מנסה לקדם ולהחזיר את החשיבות שלהן.

הגבלת הסגלים של אופ"א עשויה להיות הרגולציה המשמעותית ביותר שתיכנס בשנה או בשנתיים הקרובות. ספ בלאטר, נשיא אופ"א, עובד כעת על הכשרת ההגבלה המשמעותית יותר – 6+5 (הגבלת מספר השחקנים הזרים שפותחים בהרכב) ונשיא אופ"א מישל פלאטיני (המכונה "פלאטר" במסדרונות אופ"א) עובד על תקרת תקציב כלשהי.

אם השניים יצליחו להעביר את הרגולציות הללו - ולפי הערכות הם יצליחו בצורה חלקית - רבעי הגמר הבאים של הצ'מפיונס ליג יראו שונים לחלוטין.