ליגת כדורגל הנשים בארה"ב מנסה להתחיל מחדש
האם עכשיו הזמן הנכון להריץ פרויקט שנכשל בתחילת העשור? זוהי השאלה שעמה מתמודדת ליגת כדורגל הנשים החדשה בארה"ב, ה־WPS, שתחל בסוף החודש
בכלל, כדורגל באמריקה, בשונה משאר העולם, נחשב לספורט לבן ופרברי - ספורט של המעמד העליון. בריו דה ז'נרו ובסלאמס של חוף השנהב משחקים כדורגל, אבל בגטאות האמריקאיים משחקים בעיקר כדורסל או פוטבול. זאת ועוד, בסקר מעניין שנערך לאחרונה נמצא כי אוהדי ליגת הכדורגל באמריקה (ה־MLS) הם בעלי העניין הגדול ביותר בליגות הספורט הנשיות, אחרי אוהדי הטניס.
ולכן, כאשר הוקמה ליגת הנשים ב־2001, ה־WUSA, הציפיות היו גדולות: הכלכלה הראתה סימנים ראשונים של יציאה מהמשבר שנבע מפיצוץ בועת ההייטק, וכוכבות הכדורגל מהמונדיאל הראשון לנשים ב־1999 נהפכו לסלבז מוכרות ברחבי אמריקה - בפרט מיה האם וברנדי צ'סטיין, שהורידה את החולצה לאחר שער הניצחון בגמר המונדיאל על סין.
אבל הנפילה היתה גדולה.
הטעות הגדולה ביותר של הליגה היתה הניסיון להנחית ענף חדש יחסית באמריקה, ולכן העסק נשען על מודל כלכלי רעוע - מודל הטלוויזיה הארצית. ה־WUSA מכרה חסויות במיליוני דולרים על בסיס ההבטחה לספק נתוני רייטינג דומים לאלו של ליגת הבייסבול (!) - שלה היסטוריה של כ־150 שנה. זכויות השידור נמכרו לרשת Pax TV האלמונית וכך לא נוצרה חשיפה נאותה למוצר. הרשת, אגב, פשטה את הרגל מאז.
בשורה התחתונה, ה־WUSA שרפה את 40 מיליון הדולרים שהיו אמורים להספיק לחמש השנים הראשונות כבר בעונתה הראשונה, ועוד 60 מיליון דולר עלו בלהבות בשתי העונות העוקבות. עונה רביעית כבר לא היתה.
מודל חדש
המודל החדש נבנה במהלך חמש השנים האחרונות, ללא קשר למיתון. אך כיוון שהוא נבנה סביב בסיס הוצאות צר וצמיחה מלמטה, הוא מתאים לו כמו שההתפשטות של אותה ברנדי צ'סטיין התאימה למכונת השיווק של נייקי.
לשפל כלכלי יש היתרונות שלו רק למי שיש אורך נשימה, כלומר מספיק כסף. המחירים יורדים, וכך אפשר להשיג דמי שכירות נמוכים עבור המשחקים.
שחקניות הליגה החדשה מדגמנות את הבגדים החדשים. מודל צנוע יותר צילום: אי אף פי
בארצות הברית הנחת המוצא של הידוק החגורה מקצצת מקרים של חוסר יעילות, נפוטיזם ובזבזנות. והשכר שמשלמים לשחקנים יהיה משמעותית נמוך יותר מזה שהיה משולם בעידן שבו הכסף זורם בחופשיות.
בשלוש ליגות הנשים הקיימות - בכדורסל (WNBA), בגולף (LPGA) ובטניס (WTA) - מביעים תקווה שהמיתון דווקא יעזור לספורט הנשים, שמציע לאוהדים עלויות נמוכות יותר וערך גדול יותר עבור כספם.
ובכל זאת, אף אחת מהליגות הנ"ל לא היתה רוצה להתחלף עם ליגת הכדורגל. לא כיף להיות הילד החדש בשכונה כשהשכונה נראית כמו גטו, וכל דייר קיים נאבק על הישרדותו.
קבוצה ב־1.5 מיליון דולר
על הנייר, המודל החדש עושה הכל כמו שצריך. מבחינה שיווקית, זכויות שידור לא נמכרו, אבל הליגה תקבל חשיפה נאה כאשר תשודר מדי שבוע מול 80 מיליון הבתים שמחוברים לרשת הכדורגל של פוקס. מבחינת מבנה ההוצאות, שבע הקבוצות מפוזרות במקבצים - שתיים בקליפורניה, שתיים באילינוי ועוד שלוש קרובות זו לזו במזרח: בבוסטון, וושינגטון וניו ג'רזי - מה שיעזור לקצץ את עלויות הנסיעה.
נוסף על כך, הוצאות השכר יהיו נמוכות יותר מאלה של הליגה שקרסה, ויגיעו לכ־32 אלף דולר בממוצע לשחקנית. שחקנית מהנבחרת האמריקאית תרוויח 40 אלף דולר ומעלה, ובדומה ל־WNBA, גם כאן שחקניות יוכלו להשלים הכנסה בשאר העולם או באימון ילדות.
ומבחינת הבעלים, אלו שילמו 1.5 מיליון דולר עבור מועדון, סכום שנחשב רף נמוך אמנם, אך הוא אפשר שני דברים.
הראשון הוא לא להרתיע משקיעים פוטנציאליים באקלים כלכלי כמו זה הנוכחי. השני הוא לתת דריסת רגל לאנשים הנכונים, שמפעילים מועדוני כדורגל לילדים ולנוער, וכך לספק חיבור טבעי לקבוצה ולאוהדים מחד, ומאידך להציע אפשרויות העסקה לשחקניות.
פיטר ווילט, הבעלים של שיקגו רד סטארס, הוא דוגמה טובה להתחברות ל"אנשים נכונים". ווילט הוא שם דבר בכדורגל העממי באזור שיקגו.
חיבור טבעי זה - שקיים בקבוצות שבסנט לואיס, שיקגו, וושינגטון וניו ג'רזי - הוא שאמור לאפשר לליגה להביא 5,000 צופים למשחק, הכמות שעליה בונים ב־WPS כדי לשרוד כלכלית.
הליגה גם מצליחה לקדם את עצמה בעזרת ספורטאים גברים בכירים כגון קובי בראיינט וסטיב נאש מה־NBA.
ענף ל־52% מהאוכלוסייה
ההשוואה לליגות הגבריות כמעט מתבקשת, אך היא מטעה.
הליגות המקצועניות התפתחו לעסק כלכלי במשך עשרות שנים, והתבססו הודות ליכולתן לשרוד משברים שניפו ליגות קטנות יותר. אולם ככל שהספורט המקצועני נהפך לתחרותי יותר, תחרותי מדי, וככל שתופעות של סמים אסורים ורמאויות אחרות פושטות, קיימת דרישה לספורט אחר - נקי יותר, פחות דורסני, ואין מניעה שיהיה זה דווקא הספורט הנשי.
נשים מהוות 52% מהאוכלוסייה, והנגישות שלהן לספורט המקצועני הגברי נחסמת גם בימינו על ידי דעות קדומות ושוביניזם.
דוברי הליגה מודעים לכל האמור: להיסטוריה השלילית, למצב הכלכלי ולסקפטיות הכללית; 73% מהבכירים בספורט האמריקאי לא חושבים שהליגה תוכל להצליח ומסבירים שאת הצלחתה יש למדוד בעשורים, ולא בשנים.
אופק זה בוודאי יעזור לעבור את השנים הראשונות, שכמעט בטוח יהיו קשות. טוב שחושבים לטווח הארוך, צריך רק לוודא שגם מגיעים לשם.
