פרשנות: מדוע האנגליות כל כך חזקות?
כסף זה כל הסיפור - לא רק הכמות גם השימוש הנבון בו
הכסף אולי לא קבע שארבע קבוצות אנגליות ישחקו ברבע גמר הצ'מפיונס ליג, אבל אין ספק שהוא אחד מהגורמים המרכזיים, אם לא הגורם המרכזי ביותר לכך, שקבוצות אירופיות בכירות נראות כמו נמושות מול קבוצות הפרמיירליג.
בארבע העונות האחרונות, 9 מ-16 הקבוצות שהעפילו לחצי גמר הצ'מפיונס ליג היו אנגליות. בארבע העונות האחרונות שלחה הפרמיירליג גם חמש נציגות לגמר ושתי קבוצות אנגליות זכו בגביע עם האוזניים הגדולות.
ספרד, באותה תקופה, שלחה לחצאי הגמר של הטורניר היוקרתי רק שלוש קבוצות. איטליה שלחה שתי קבוצות והולנד רק אחת.
במקרה או שלא, בארבע השנים האחרונות נהנתה הפרמיירליג מהכנסות שיא - בעיקר מהסכמי מכירת זכויות השידור, שהפכו אותה לליגת הכדורגל העשירה בתבל.
ההכנסות של הליגה האנגלית הבכירה עומדות על 2.3 מיליארד יורו. הליגה השנייה הכי מכניסה באירופה היא הבונדסליגה הגרמנית, שמכניסה 1.4 מיליארד יורו.
ג'ונתן ווילסון, העיתונאי והסופר האנגלי, מחלק את 20 השנים האחרונות בטורניר אליפות אירופה לשלושה עידנים. עידן הדומיננטיות האיטלקית (1990 עד 1998), העידן הספרדי (1999-2004) והעידן האנגלי (2005 - ?).
אפשר לראות בבירור, שהעידנים הללו קשורים בכסף ובהוצאות של הקבוצות.
איבן קורדובה מאינטר מנסה לתפוס את וויין רוני. זה לא יקרה בזמן הקרוב צילום: רויטרס בין 1984 ל-2000 שיא ההעברות של השחקנים נשבר 9 פעמים על ידי קבוצות איטלקיות. רק פעמיים בתקופה הזו – כשאלן שירר עבור לניוקאסל ודנילסון עבר לריאל בטיס – השיא הזה נשבר על ידי קבוצה לא איטלקית. כתוצאה מכך, הקבוצות האיטלקיות שלטו בצ'מפיונס ליג עד שנת 2000.
המעברים של לואיש פיגו וזינאדין זידאן בתחילת העשור הנוכחי הפכו את שבירת השיאים בשוק ההעברות לעניין ספרדי - וזו באמת היתה תקופה בה הראו הספרדיות דומיננטיות בליגת האלופות.
מאז מעברו של זידאן לסנטיאגו ברנבאו לא נשבר שיא העברות, אבל ההעברות הגדולות ביותר היו לקבוצות פרמיירליג.
זה לא נראה כמשהו שהולך להשתנות וייתכן שהעשור הבא יהיה בשליטה אנגלית כמעט מוחלטת.
חלוקה הוגנת
"כסף הוא לא הדבר היחיד שקובע אם קבוצה תהיה טובה או לא, צריך לקבל את ההחלטות הנכונות עם הכסף", נוהג לומר ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל.
והחלטות נכונות זה בדיוק מה שהאנגליות עשו בשנים האחרונות.
השקעה בתשתיות (עוד בתחילת שנות התשעים בעקבות אסון הילסבורו ודו"ח טיילור ששינה את פני האצטדיונים בממלכה); לקיחת סיכון כספי גדול על כוכבים זרים צעירים (כגון נמנייה וידיץ' וכריסטיאנו רונלדו למשל); הבעת אמון וסבלנות בעבודת המנג'ר והשקעה מאסיבית בצוותי אימון - הן הסיבות המרכזיות להצלחה האנגליות בצ'מפיונס ליג.
תאמרו, ובצדק, שברצלונה וריאל מדריד מכניסות יותר מרוב קבוצות הפרמיירילג וגם עשו כמה החלטות טובות בעצמן, אולם הן - בגלל מבנה מכירת זכויות השידור בספרד (כל קבוצה מוכרת בנפרד, כך שאין חלוקה שווה בין כספי זכויות השידור שלה) - עומדות בפני אתגרים לא גדולים במיוחד בדרך לזכייה באליפויות והבטחת מקומן בצ'מפיונס ליג. בסופו של דבר זה גם פוגע בהן.
חוק בסיסי בשחמט אומר ש"אתה תהפוך לחכם יותר, רק אם תשחק מול שחקן חכם יותר". באנגליה, בגלל חלוקה שוויונית והוגנת יחסית של הכסף הגדול מזכויות השידור, יותר ויותר קבוצות מצליחות להציב שאלות קשות בפני ארבע הגדולות.
אסטון וילה ואברטון מובילות את ההתקפה על המבצר של "ארבע הגדולות" בצמרת הפרמיירליג ובמוקדם או מאוחר הן גם יצליחו לחדור לשם.
בשביל להימנע מאובדן המקום בצ'מפיונס ליג העמוסה בכסף, צריכות ארבע הגדולות האנגליות להתחזק מדי שנה - לשכלל את המיגונים שלהן מפני הקבוצות האחרות, שמצידן מנצלות את תזרים המזומנים הנאה מזכויות השידור כדי להתחזק במיטב השחקנים שלאירופה יש להציע.
הדינמיקה הזו של הפרמיירליג היא הכוח המרכזי שלה. באיטליה ובספרד פשוט אין את זה. הקבוצות הבכירות שם נהנות, גם בעונות גרועות במיוחד שלהן, ממקום כמעט מובטח בצ'מפיונס ליג. סביליה, ויאריאל, אתלטיקו מדריד ושאר הקבוצות בדרג ב' בספרד לעולם לא יצליחו לגייס כספים כמו ריאל וברצלונה. לעתים הן אף קורסות (ע"ע ולנסיה ודפורטיבו לה קורוניה), כשהן מנסות לשבור את הדואופול של ריאל ובארסה.
באיטליה הסיפור דומה: פיורנטינה, פאלרמו, אודינזה ואפילו רומא, תמיד יתקשו מאוד להתחרות כלכלית נגד אינטר, יובנטוס ומילאן.
ספ יעצור את האנגליות?
תיאו וולקוט מארסנל חוגג עלייה לרבע גמר הצ'מפיונס צילום: אי פי אי כרגע ההצלחה של הפרמיירליג היא פחות של השחקן האנגלי ויותר של השחקנים הזרים בקבוצות. אבל ייתכן ובעשור הקרוב נראה גם את זה משתנה.
האנגליות, מתוך הבנה שאין עתיד בלי שחקנים מקומיים, החלו להשקיע כספים רבים גם במחלקות הנוער שלהן. כבר עכשיו רואים את התוצאות עם שחקנים אנגליים בני 17-20 ברמה הגבוהה באירופה.
רוג'ר ספריי, מאמן כושר אנגלי שעבד מחוץ לממלכה, אמר כבר ב־1993 שהאירופים חוששים מהיום שבו יאמצו האנגלים שיטות פיתוח כדורגלנים שנהוגות באירופה (אקדמיות וכדומה). "כדורגלן אנגלי אף פעם לא מוותר, הוא יילחם עד הסוף", אמר ספריי. "אם יהיו לו גם יכולות טכניות וגופניות כמו שיש לשחקנים באירופה, אנגליה עוד עשויה להשתלט על עולם הכדורגל".
לאור אימוץ הגישה האירופית באנגליה, ההצלחות של הפרמיירליג בצ'מפיונס ליג והבאתו של פאביו קאפלו לנבחרת אנגליה, אולי באמת המדינה שהמציאה את המשחק - סוף סוף גם תשלוט עליו ביד רמה.
