הקשר הספורטיבי של הונאת הענק של אלן סטנפורד

האם נותרו ברוקרים ישרים בעולם?

ההאשמות נגד המיליארדר סר אלן סטנפורד ושלוש חברות שבבעלותו מעוררות בפעם המיליון וחצי את השאלה הזו. וכיוון שאנשים כבר התייאשו מהשאלה הזאת, כל מה שנותר כעת הוא לכתוב את התסריט הזה, למכור אותו להוליווד, ואז להשקיע את הכסף בקרן גידור שממוקמת בפנמה.

איל ההון אלן סטנפורד צילום: איי פי

העלילה

כל סיפור טוב דורש משפט אחד שמגדיר אותו. וזה המשפט: "זה סיפורו של מיליארדר שמואשם בזיוף תשואות בסכום של 8 מיליארד דולר, סיפור על הגלובליזציה הקפיטליסטית במיטבה: מיליארדר טקסני, שהופך לבעלים הלא רשמי של אי בקריביים (אנטיגווה) שבתמורה נותן לו תואר אבירות, ובמקביל מתקבל כגואל ומושיע הספורט הבריטי, קריקט, בעודו מלבין את כסף קרטלי הסמים המסוכנים ביותר בעולם, קאלי ומדיין".

זהו אמנם משפט ארוך אבל נכון מבחינה תחבירית. ויש כמובן זווית ישראלית, אם אתם מעוניינים שמנחם גולן יפיק לכם את הסרט: כלי נשק ישראליים שהוזמנו עבור בכירים באנטיגווה מצאו את דרכם לקרטל הסמים הקולומביאני.

הרקע

ונוסף על המשפט הראשי והמאפיינים הקוסמופוליטיים, יש גם אווירה מסוימת, רקע, שבו הסיפור מתקיים. סגנון חיים מהסוג שבהוליווד אוהבים לצלם - סטנפורד היה ידוע בראוותנותו, ותרם כסף רב לפוליטיקאים בארה"ב ולארגוני ספורט. סטנפורד תמך, בין השאר, בהתאחדות הקריקט של הקריביים ובטורנירי גולף, טניס, פולו ושיט. היו לו גם קשרים חבריים ועסקיים עם גולפאי העל ויז'איי סינג ועם הכדורגלן האנגלי מייקל אואן, שהיה שותף שלו בעסקי סוסי המירוץ. אואן המסכן גם היה מזוהה עם כמה מהחברות של סטנפורד, שנתנו לו חסות, והרבה מההון האישי שלו (41 מיליון ליש"ט) היה מושקע בבנקים של המיליארד הטקסני. אאוץ'.

בכל אופן, רק חישבו על הסצינה שבה הוא מופיע לפני מועצת הקריקט של אנגליה וויילס. אמריקאי שובה לב, בעל מבטא טקסני, מנפנף במזוודת מזומנים בעוד כל אגדות המשחק והג'נטלמנים הבריטים מהנהנים בחיוך מנומס, ושותים איתו ברנדי לחגוג את עסקת החסות.

למי שצריך תמריץ אחרון כדי לעשות מהסיפור הזה סרט - לסר אלן יש גם היסטוריה מעניינת: סטנפורד השקיע כסף רב, לרבות תשלום למומחים בתחום השושלות המשפחתיות, כדי לבסס את טענתו הפומבית מ־2001, שלפיה הוא קרוב משפחתו של לילנד סטנפורד, מקים האוניברסיטה היוקרתית. אכן נשמע מופרך או בשפת הקולנוע "טוב מכדי להיות אמיתי". ואולם, הכל אמיתי. כל מה שצריך הוא לשבת ולכתוב.

רשויות הפיקוח צילום: בלומברג

הגיבור

שני אלמנטים חשובים עומדים בלב הפרשה, והם ממש שיעור מאלף בכתיבת פנטזיה פיננסית. הראשון הוא סטנפורד עצמו, שעליו אמרו ב־FBI שמדובר ב"איש עסקים שנון מאוד... אדם כריזמטי ואהוב, שבנה לעצמו רשת קשרים אישיים ונאמנויות, כך שאפילו אחרי חקירת רשות ניירות ערך האמריקאית אנשים מאמינים שכספם בטוח אצלו".

הלקח

ולאחר שהשלמנו את העומק של הדמות הראשית, צריך לבחור מניע, וכאן הוא ברור כל כך, שלא צריך תסריטאי הוליוודי משובח כדי למצוא אותו - חמדנות.

ברובד העליון, הברור יותר, מדובר בחמדנותו של סטנפורד ושל עמיתיו, מהאנשים העשירים ביותר, בתעשייה שהשתכרה הכי הרבה כסף. קל להתרשם שכל ברוקר שייחקר יימצא אשם, ומה שמונע זאת הוא רק מחסור בכוח אדם ברשויות החוקרות.

ולכן, בסצינת בית המשפט המתבקשת של כל סרט מתח יאמר עורך דינו של סטנפורד את מה שאומרים הספורטאים שרימו: זו היתה הנורמה, ככה התנהלה התעשייה.

אולם ברובד העמוק יותר, המוסרי, האשם הוא חמדנותם של אנשים שנתנו לו לנהל יותר מ־50 מיליארד דולר. אותה חמדנות שבה כל ברוקר בנפרד הוא פושע פוטנציאלי אבל השיטה עצמה חפה מפשע.

קשה לצאת נגד שיטה כזו, שבה כל אחד יכול להתעשר בתוך שנתיים. קשה, כי הפיתוי להיות בצד המנצח הוא אדיר. כמו בספורט, שבו סטרואידים עשויים להיות ההבדל בין שכר של 70 אלף דולר לשנה לבין שכר של 3 מיליון דולר בשנה. כמו בספורט, שבו קשר השתיקה של מתאבקי הסומו ביפן גורם להם להפסיד מרצונם קרבות למען השכר של חבריהם, גם כאן התמריץ לרמות הוא עצום, הנורמות מלבות אותו, ומושא הרמאות הוא ההמון.

כן, העשור האחרון היה העשור הטוב ביותר למי שניהל כספים של אחרים: הונו האישי של סטנפורד הוערך על ידי המגזין "פורבס" ב־2.2 מיליארד דולר. עושה רושם שכל אחד בתעשייה הזאת עשה כרצונו, ותקע את החשבון למשקיעים. והנפילה הקשה פוגעת קודם כל בכסף המנוהל, ובברוקרים, אם בכלל, אחרונים. ובכל זאת, כמו בכל סיפור משובח, גם כאן הסוף ידוע לכולם. הדרישה לתלות את הנוכלים היא מובנת, אבל תחתיה עומדת הכמיהה להיות מאלה "שיצאו בזמן". ולכן כולנו שותקים.

ההצלחה

ההצלחה כאן היא לא רק של מי שיעשה כאן אדפטציה קולנועית משובחת. ההצלחה היא גם בעלילה עצמה. חוקרי ה־FBI שמגלמים את הצד הטוב של הסיפור הזה, את הצד שלנו, עשו בסופו של דבר את מה שכולנו נעשה אם יציעו לנו את אותן תשואות. שנתיים לאחר סיום הפרשה יושבים חוקרים, כעת סלבריטאים של ממש, ומתגנדרים בכך שכספם מנוהל על ידי קרנות גידור מאיי קיימן.

אין מה לדאוג. לשיטה שלום.