האם המיתון ישפיע על משכורות מנהלי הליגות בארה"ב?

13 מיליון דולר - זה השכר הממוצע של קומישינר בשלוש הליגות הבכירות בספורט האמריקאי. ב־NFL (פוטבול) מרוויח רוג'ר גודל כ־11 מיליון דולר. ב־MLB (בייסבול) מרוויח באד זליג כ־18 מיליון דולר וב־NBA (כדורסל) מרוויח דיוויד סטרן כ־10 מיליון דולר.

בשעה שבאמריקה שכרם של מנכ"לים מקוצץ בלחץ בעלי המניות והממשל ובשל חשש מפני זעם הציבור, לא מעט שואלים את עצמם אם לשלם 13 מיליון דולר לקומישינר בזמנים אלה זה לא קצת יותר מדי.

זה לא יותר מדי?

באד זליג. 18 מיליון דולר בשנה האחרונה צילום: איי פי

התשובה היא פשוטה: הליגה היא עסק פרטי, והיא יכולה לשלם למועסקיה ככל שתחפוץ. השכר הזה משולם כי האנשים האלו מביאים קבלות: ב־NBA מחזור העסקים השנתי נושק ל־4 מיליארד דולר, בבייסבול מדובר במחזור של 6.5 מיליארד דולר בשנה, וב־NFL אף ביותר מכך. בעלי הקבוצות קובעים כמה יקבלו הקומישינרים וזו זכותם לשלם להם כמה שהם מוצאים לנכון. זאת ועוד, החוזים ארוכי הטווח שחתמו הקומישינרים עם רשתות השידור הבטיחו כמחצית מההכנסות לכל קבוצה גם בזמן המשבר. ובכל אופן, כיוון שהמשבר הוא צעיר, חצי שנה בסך הכל, יש להמתין ולראות כיצד יעזרו צעדי ההתייעלות שנקטו - כלומר פיטורים, וצעדי השיווק האגרסיביים (אפילו הוזלות כרטיסים, רחמנא לצלן) - יעזרו לשמור על השורה התחתונה בצד הנכון של האפס.

זה כן (יותר מדי)

אמנם הליגה היא עסק פרטי, אבל לא לחלוטין: רוב האצטדיונים נבנים מכספי משלמי המסים. מלבד זאת, גם עסק פרטי אינו מנותק מהמציאות. יש עמיתים והשכר נקבע לפי קבוצת הייחוס: שכרו של מנכ"ל BP לא יהיה שונה מהותית מזה של עמיתיו בתעשיית האנרגיה. השכר של באד זליג, קומישינר הבייסבול, הסתכם ב־18 מיליון דולר ב־2007, והוא חתם על הסכם שכר חדש, וגדול יותר, ב־2008. זליג הוא המנכ"ל בעל השכר ה־99 באמריקה, לפי "הספורטס ביזנס ג'ורנל".

השכר הממוצע של השלושה גבוה יותר מזה של מנכ"לנייקי, שלה מחזור הגדול פי שלושה מליגת הבייסבול, וגם מזה של חברת פפסיקו, שהכניסה פי שישה יותר מאשר ליגת הפוטבול - אם כי המנכ"לית שלה הודית, והאמריקאים אוהבים לשלם להודים פחות.

השכר הממוצע של הקומישינרים דומה לשכר של סטיב ג'ובס מאפל, שהמציא מחדש את המוזיקה במאה ה־21 ובעצם את המדיה הניידת. האם חולל מי מהם מהפכה אמיתית בענף שלו? לא ממש. ייתכן שהכהונות הארוכות הקהו את החושים, וחוסר היכולת לפרוץ לשווקים בינלאומיים באופן אגרסיבי יותר מגביר את עומק הפגיעה בעתות משבר.

אבל אולי אין טעם בהחלטה קולקטיבית גורפת. אולי נכון יותר להציב אותם מול האתגרים שמולם הם ניצבים, ולהחליט אז.

גודל. 11 מיליון דולר בשנה האחרונה צילום: בלומברג

באד זליג, MLB

מבחינה עסקית הצליח באד זליג להחזיר את ענף הבייסבול למרכז העניינים. לאחר השפל של שנות השבעים והשמונים בא לידי ביטוי הרנסנס הכלכלי שהוביל זליג בשיאי תפוסה באצטדיונים, שנשברים מדי שנה. ומאידך, שערוריית הסטרואידים הולכת ומעמיקה. רק השבוע יצא הקומישינר בכבודו ובעצמו ואמר את מה שאסור למנכ"ל לומר: "אל תאשימו אותי".

ובכן, את מי להאשים במקומך? ברור שזליג לא הזריק סטרואידים לישבנו של בארי בונדס, אבל עדיין לא קם אף אחד ואמר "זו אשמתי", וכשאיש אינו לוקח אחריות, המנכ"ל אשם.

זאת ועוד, זליג לא עשה די בנושא מתוך בחירה עסקית. השחקנים שהתנפחו לממדי פיל מסוף שנות השמונים עד היום עזרו לו למכור את המשחק שוב לעם האמריקאי. בייסבול הוא משחק שבו הסטטיסטיקה קדושה, וכאשר שיאי ההום ראנס - ארון הברית של הספורט האמריקאי - נופצו בתוך עשור אחד, דבר שלא קרה בארבעת העשורים שקדמו לכך, עמד כל עולם הספורט והריע, ואף אחד לא שאל כיצד זה ייתכן.

עד כה המשיכו האוהדים לנהור למגרשים אבל בעונה האחרונה היתה ירידה של יותר מ־1% בתפוסת האצטדיונים, מגמה שבוודאי תימשך במשבר הנוכחי ועקב חוסר האמון של הציבור בספורטאים ובליגה בכלל.

בשורה התחתונה: גם מרוויח הכי הרבה, וגם לא שווה את הכסף.

דיוויד סטרן, NBA 

דיוויד סטרן. 10 מיליון דולר בשנה האחרונה צילום: בלומברג

בתחילת העשור נראה היה סטרן חי על אדוות ההצלחה של שנות התשעים: מייקל ג'ורדן וחבריו פרשו, וגם לאחר שהגיע לברון ג'יימס וייסד דור חדש של מאמינים, העניין בליגה פוחת בקביעות. גם הדיבורים על הפצת המסר של ה־NBA לחו"ל נשמעים לעוסים, ומי באמת מאמין שאמסטרדם תקבל קבוצת NBA?

אבל סטרן פועל כל הזמן להטמיע את הכדורסל במקום הכי חשוב מבחינה כלכלית - סין. הליגה משקיעה כסף רב בהקמת תשתית ובשיווק הכוכבים בכלכלה השלישית בעולם, שהיא גם אחת הבודדות שעדיין מצליחה לצמוח, וההכנסות בה כבר חצו רף של 50 מיליון דולר. כאשר ייגמר המשבר הזה, יעמוד סטרן בעמדה הטובה ביותר לגרוף את הר היואנים הסיני.

במקביל, לליגה יש מבנה פיננסי שעוזר לקבוצות ללוות כסף לפעילות שוטפת במחיר נוח יחסית, דבר שאמור לעזור להן לצלוח את המשבר.

בשורה התחתונה: שווה את הכסף.

רוג'ר גודל, NFL

לרוג'ר גודל יש בעיה: ל־NFL יש חוב של 9 מיליארד דולר. נוסף על כך, לכל קבוצה יש רק שמונה משחקי בית בעונה, וכדי להרוויח מהם, צריך לגבות 70 דולר לכרטיס.

אלא שהכלכלה אינה תומכת בדיוק בסכומים כאלה, ויהיה מעניין לראות את הכנסות קבוצות הפוטבול בעונה הבאה. גודל כבר מדבר על הרחבת הליגה מ־16 משחקים לקבוצה ל־17 או ל־18, ואולם ארגון השחקנים יקשה עליו בנושא זה.

נוסף על כך, יצטרך גודל להתמודד בקרוב עם מה שזליג מתמודד היום: שערוריית סמים. אם ללמוד מהמקרה של הבייסבול, חולפות כ־15 שנה עד שמי שנהנה מהתופעה פורש ומחליט לספר את סיפורו. אם כך, לגודל יש עוד כחמש שנים, ואז יספר הדור הנוכחי על כמויות סמים כאלה, שלפחות לפי השמועות, ימזערו את שערוריית הבייסבול.

בשורה התחתונה: גודל הסכים השבוע לקצץ 25% בשכרו בעונה הבאה, וזה כנראה אומר הכל.