מי בכלל צריך את האולסטאר?!
התחרות בין הקבוצות במשחק המסורתי של אמצע השנה לא אמיתית, ולכן גם לא מעוררת עניין אמיתי סביבה. אז למה בכל זאת בליגות האמריקאיות מתעקשים על משחק האולסטאר? כסף, כמובן
“תחרותיות היא המוצר שלנו, וככל שהתחרות טובה יותר, כך המוצר מצליח יותר" - את התשובה הזו נתן דיוויד סטרן, קומישינר הליגה, בכמה ראיונות שפירטו את הצלחת ה־NBA. ובכל זאת, בלב העונה, רגע לפני שמרדף הפלייאוף נכנס להילוך גבוה, עורכת ליגת הכדורסל הטובה בעולם מפגן ארוך ומייגע של אנטי תחרות, משחק שנגמר בתוצאה של 149–138 בערך, משחק בלי הגנה, בלי מתח, ובעיקר, בלי עניין. משחק האולסטאר.
דיוויד ווסט מטביע במשחק האולסטאר של 2008 בניו אורלינס צילום: איי פי אי
מדוע בכלל מתקיימים משחקי אולסטאר? מסורת האולסטאר החלה בבייסבול בשנות השלושים מתוך רצון להגדיל את קרן הפנסיה של השחקנים באמצעות ההכנסות ממנו. עם השינוי במעמד האתלטים ופיתוח מסורת של משחקי אולסטאר בליגות אחרות, השתנה ייעודם. בסקר שערכה חברת טרן־קי בקרב יותר מ־1,100 בכירים בתעשיית הספורט האמריקאי אמרו 43% שהאולסטאר מתקיים בשביל האוהדים.
לא ממש מעניין
זה אומר גם שרוב הבכירים בתעשייה - 57% - חושבים אחרת.
הימים שבהם בחירת שחקנים לאולסטאר היתה הדרך היחידה לתת לאוהדים תחושת שיתוף ויכולת להשפיע על משהו בליגה חלפו לפני יותר מעשור.
בעידן הזה אפשר להצביע על כל דבר באינטרנט, ולנהל פורומים רחבים על כל נושא. ולראיה: כל הליגות מתמודדות בשנים האחרונות עם ירידה עקבית בעניין שמעוררים משחקי האולסטאר.
באותו סקר גם חשבו 55% מהנשאלים שעניין האוהדים במשחקי אולסטאר ירד בחמש השנים האחרונות. התחרות בו לא אמיתית, ולכן העניין שהוא מעורר לא אמיתי. אף אחד לא רוצה לראות שחקן נפצע במשחק חסר כל חשיבות, והעניין נודד לאירועים שמסביב: השואו התקשורתי, ושמועות על טריידים.
לכן, הליגות מנסות להכניס תמריצים שיחזירו את השואו להיות גם רלבנטי. בפוטבול, שבו נערך משחק האולסטאר בהוואי רק אחרי שהליגה מסתיימת, יזיזו את האולסטאר (פרו־בול) בעונה הבאה, כך שייערך שבוע לפני הסופרבול, ובאותה עיר שבה נערך משחק השיא של העונה - מעין פור פליי להצגה הגדולה של הליגה.
בבייסבול הקבוצה שזוכה מזכה את הליגה שבה היא משחקת ביתרון ביתיות בסדרת הגמר, הוורלד סיריס, שנערכת שלושה חודשים אחר כך. בשנה שעברה הוסיפו בבייסבול גם מופע חינם של בון ג'ובי ל־75 אלף אוהדים בסנטרל פארק.
ותודה לספונסרים
אם האוהדים משועממים כל כך מהעניין, התשובה האמיתית לשאלה למה הליגות בכל זאת מתעקשות לקיים את משחקי אולסטאר היא כסף, כמובן. 31% אמרו שמשחק האולסטאר נועד לנותני החסויות. מנתון זה עולה ניחוח קשה של שליטה תאגידית, בעיקר בליגה של סטרן, שמחלקת 50%-60% מהכרטיסים לאירוע לנותני החסויות ולחברות הקשורות בליגה.
לברון ג'יימס. בפעם הבאה מול הזרים צילום: איי פי
האולסטאר הוא הזדמנות מצוינת לחבר בין כתבים לכוכבים באווירה נינוחה, ליצור חשיפה למותגים, לעשות הייפ לשחקנים, ולראות תחרויות שבהן אנשים שמתנשאים לגובה של שני מטרים מעופפים לכמה שניות. זו תעשייה של חלומות. אבל בעידן שבו חלומות נראים מותרות אוויליים, יש עוד כמה יתרונות לאולסטאר. מכירת כרטיסים לכמה אירועים במשך שלושה ימים, זכויות שידור, ויש גם ערכים מוספים שמהם נהנית הקהילה: נשפים לגיוס כספים, חשיפת מרכזי כנסים חדשים וניקיון העיר בפני נותני החסויות, כלומר בפני תאגידים שהם הלקוחות הפוטנציאליים של תעשיית הכנסים האינסופית שבאמריקה.
התושבים זוכים לשדרוג בסיסי של תשתיות, ולדולרים שמייצרת התיירות הנכנסת. למשל הפרו־בול מכניס להוואי כ־30 מיליון דולר מתיירות לבדה.
מה אפשר לעשות?
אז אולי הגיע הזמן לשינוי. הליגה לא יכולה להמשיך ולהסתובב בתחושה שהכל בסדר. ממש לא. בכירים בה הודו שיש אווירה שלפני אסון כלכלי, הקרחות ביציעים גדלות והובילו לכך שלמרות כל מבצעי הקידום מסוג לברון ג'יימס בחמישה דולרים והעלייה הזעומה שנרשמה בתחילת העונה במכירת כרטיסים, כעת כבר מראה הליגה ירידה של 1% בתפוסת היציעים לעומת שנה שעברה, והשליש הקשה של השנה עוד לפנינו. עוד משחק משמים לא יקרב את האוהדים.
ישנן כמה הצעות להפוך את המשחק לחשוב יותר לשחקנים ולאוהדים כאחד.
בטורונטו סטאר הציעו רעיון מעניין, שלפיו שני השחקנים שמקבלים את מספר הקולות הגדול ביותר יבחרו בתורות את קבוצותיהם מתוך 22 השחקנים שבחר הקהל, ואז ישחקו. המודל מבוסס על התערבות שהיתה בדרים טים המקורית, ב־1992, בין לארי בירד למייקל ג'ורדן. ההתערבות הפכה לתחרות פנימית, ולפי האגדה, הוכרעה בשלשה של בירד עם הבאזר. זה כנראה היה משחק הכדורסל הטוב ביותר ששוחק מעולם, ורק חבל שמספר הצופים בו לא יכול להרכיב מניין.
הצעה אחרת, שתאמה את רוח הלחימה במהגרים שאפיינה את כהונת הנשיא בוש, היתה לשחק אמריקאים נגד זרים.
אופציה אחרת היא לתת משמעות להשתתפות הקהל. לחפש פתרונות אצל האוהדים ולתת להם להצביע על פורמט חדש. זה גם יהיה ברוח השיתוף של הנשיא החדש, וגם ימנע מאיתנו לצפות שוב בשיעמומון הזה.
