זה לא רק ספורט: מה הנבחרים צריכים לתת לספורט הישראלי?

הקשר בין הפוליטיקה הישראלית לספורט כמעט ולא קיים, ואם יש קשר אז הוא ציני בהכרח — טלפון לפיני גרשון אחרי זכייה ביורוליג ועלייה דוחה לפודיום המנצחים באולימפיאדת אתונה, למשל.

אמנם פוליטיקאים ישראלים רבים נצפו במגרשי הכדורגל וחלקם אף ניהלו קבוצות כדורגל (ולרוב היו כישלונות מהדהדים), אבל מעט פוליטיקאים ידעו איך לממש את יכולת ההשפעה שלהם כדי לקדם את הספורט בישראל. הראיות לכך בשטח ברורות לחלוטין.

מדינת ישראל היא המדינה המערבית שמשקיעה הכי מעט בספורט. מעולם לא היה שר ספורט מקצועי ורציני. לא היתה ועדה ממשלתית אחת שנלקחה ברצינות ומסקנותיה יושמו במלואם ובהתייחסות הראויה.

ארגוני הגג של הספורט בעולם מתנגדים נחרצות למעורבות של פוליטיקאים בהתאחדויות המקומיות. פיפ"א והוועד האולימפי הבינלאומי אף הרחיקו נבחרות וקבוצות ממפעליהן בגלל התערבות של פוליטיקאים בהתאחדויות. אולם הממשלה הבאה יכולה וצריכה לעשות כמה צעדים כדי לשפר את מצבו של הספורט הישראלי. חלק מאותם צעדים אף עשויים להתברר כזהב טהור עבור הפוליטיקאים עצמם, מדינת ישראל וכמובן הספורט הישראלי.

תנו לווינר לנצח

בשבוע שעבר העניק ראלב מג'אדלה, שר הספורט, אישור למועצת ההימורים לקחת הימורים גם על מירוצי סוסים ומירוצי מכוניות בחו"ל. על פניו צעד מבורך, אבל במועצה להסדר ההימורים בספורט מתארים אותו כ"צעד שנעשה 11 פעמים בעבר על ידי 11 שרי ספורט שונים". במועצה הוסיפו: "מה שצריך זה אישור לזה משר האוצר, ושם זה תמיד נתקע".

ובכן, שר האוצר הבא יצטרך לקבל החלטה חשובה ולאפשר למועצת ההימורים לעשות רפורמות שיעזרו לה להילחם בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים.

בעיקרון, ליברליזציה והענקת לגיטימציה חוקית לחברות הימורים מסודרות ולגיטימיות (והעברת ההכנסות שלהן ממס הכנסה לספורט הישראלי בדומה למודל הבריטי) היא הדרך קדימה, אבל בהנחה ששר האוצר לא רוצה להתמודד עם השאלה הגדולה הזו, הוא עדיין יצטרך לחשוב מה עושים עם כמעט 11 מיליארד שקל (לפי הערכות המשטרה) שהולכים להימורי ספורט בלתי חוקיים.

הכנסות המועצה ב־2008 עומדות על 1.505 מיליארד שקל. ההימורים הבלתי חוקיים בישראל מכניסים הרבה יותר, ואף לא שקל אחד מהכנסותיהן מגיע למס הכנסה.

אם שר האוצר הבא יאפשר למועצת ההימורים לשכלל את מערך ההימורים שלו — להכניס את תחום ה"לייב בטינג" וההימורים בסלולר ולאפשר למועצה לקחת הימורים על יותר ענפי ספורט מכדורגל וכדורסל — הוא יהיה אחראי לעלייה ניכרת בהכנסות המועצה ובהכרח ירידה בהכנסות ההימורים הלא חוקיים (מה שיחליש את משפחות הפשע).

בסופו של דבר, יותר הכנסות למועצת ההימורים שווה יותר השקעה בתשתיות ספורט בישראל.

לבחור, להשקיע

הממשלה הבאה תצטרך להתחיל במהלך של צמצום ההשקעה הממשלתית, המינימלית גם כך, ביותר מ־60 ענפי ספורט. במדינתנו המעוותת כמעט כל ארגון ספורט מקבל תמיכה ממשלתית — מאיגוד המשיכה בחבל ועד להתאחדות הריקודים הסלוניים.

משרד הספורט החדש יצטרך להחליט באילו ענפים מדינת ישראל יכולה להיות הצלחה ולהשקיע את הכסף הקיים בהם.

ועדת בורוביץ'־סנדלר, שמונתה על ידי שר הספורט לשעבר אופיר פינס, המליצה רק על איך מחלקים את הכסף שמגיע מהמועצה להסדר הימורים בספורט, ולא באילו ענפים מדינת ישראל צריכה להשקיע.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תחליט במה הספורטאים שלה יכולים להיות טובים ובמה יש לה יתרון יחסי על שאר המדינות (ג'ודו ושיט למשל) ובמה אין מצב להצליח אז לא שווה להשקיע (סקי במדרון למשל).

השוק האפור חוגג

יאיר רבינוביץ', יו"ר הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל, משוכנע שעולם הכדורגל הקטן בישראל מוצף בכסף אפור ושחור. גם בכירים אחרים בקבוצות כדורגל שמתנהלות בצורה כשרה מזהירים שעולם הכדורגל נשלט בידי מאפיונרים דמיקולו. ההתאחדות לכדורגל אולי מתגאה בתו תקן ISO 9001, אבל כמות הדמויות המפוקפקות בכדורגל הישראלי מעוררת דאגה אצל כל מי שאוהב אותו.

שר ביטחון הפנים הבא ירצה להרים טלפון ליאיר רבינוביץ'; הוא עוד עשוי לזכות בנקודות פופולריות רבות אם ינקה את הכדורגל הישראלי מגורמי העולם התחתון.

לאחד שורות

הספורט נושא עמו ערכים חינוכיים רבים. ברוב המדינות המתוקנות נושא הספורט הוא חלק נרחב מהפעילות החינוכית. שיתוף פעולה מלא של מוסדות הספורט ומוסדות החינוך בישראל יביא בהכרח למערכת ספורטיבית חינוכית יותר ומערכת חינוך בריאה יותר.

הוועד האולימפי לאן?

הוועד האולימפי בישראל הוא היחיד שלא מתנהל מול הממשלה. מינהל הספורט הוא המתווך שמעביר (ובעיקר לא מעביר) את הכספים הממשלתיים לאיגודים וההתאחדויות השונות, ובהן גם הוועד האולימפי הישראלי.

במדינות מערב אירופה התקציבים מגיעים לוועד האולימפי, שתחתיו כל האיגודים של ענפי הספורט האולימפיים, והוא מחליט היכן הוא משקיע אותן. התקציבים שניתנים לוועדים הבינלאומיים הם לארבע שנים ולא, כמו בישראל, לכל שנה. הענקת התקציבים לארבע שנים מאפשרת תכנון טוב יותר של ההכנות האולימפיות ומונעת מהספורטאים האולימפיים לסבול מביורוקרטיה בכל שנה.

אגב, דו"ח לוין מ־1997 קבע שהוועד האולימפי צריך מינימום של 200 מיליון שקל לארבע שנים כדי להעמיד נבחרת ראויה. המציאות היא שהוועד מקבל 80 מיליון שקל ואומר תודה. המדינה המערבית שמשקיעה הכי מעט בספורט כבר אמרנו?

זינגר, מנכ"ל הוועד האולימפי. צריך עזרה ממשלתית צילום: אוראל כהן

גם אוהדים בוחרים!

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה השנה שההוצאה הלאומית השנתית על בידור, תרבות וספורט עומדת על 36.6 מיליארד שקל. סכום לא מבוטל כלל. כ־17% מהסכום הזה מוקצה לספורט ועוד 5.8% להימורים — לפחות 3% מתוכם הימורי ספורט. רוב ההוצאות, 84%, הן של משקי בית. שאר ההוצאות הן מהכיס של רשויות ומוסדות ממשלתיים.

זה אומר שרבים האנשים שמשקיעים כסף לא קטן בספורט בישראל. הם ישמחו להשקעה ממשלתית או שר ספורט מקצועי, שיידע במי להתייעץ ואיך להשקיע כדי שהספורט הישראלי ירים ראש וייצג את ישראל והישראלים באור חיובי יותר.

פוליטיקאי יקר, אפשר להשקיע בספורט ולהרוויח קולות!