הענף הראשון שהמיתון הרג: ליגת הפוטבול באולמות

זהו, המיתון כבר הצליח לגמור ענף ספורט אחד. רק ביולי חגג כוכב הרוק המזדקן ג'ון בון ג'ובי אליפות עם קבוצת הפילדלפיה סול שבבעלותו בליגת הארינה פוטבול (AFL). והנה, החורף בא, ועמו יפסיד כוכב הרוק כמה מיליוני דולרים, לאחר שהבעלים בליגה הצביעו בעד ביטול עונת 2009. זה נכון שלא מדובר באחת מהליגות הגדולות, אבל זו ליגה שנמצאת בבעלות מיעוט של רשת הספורט העצומה ESPN - תאגיד בשווי של כמעט 20 מיליארד דולר - וליגה שנהנתה מפופולריות גואה בשנים האחרונות.

זאת ועוד, רשימת הבעלים כוללת בעלים מה־NFL, למשל ג'רי ג'ונס, הבעלים של דאלאס קאובויז, ג'ון אלווי, הקוורטרבק האגדי של דנבר ברונקוס מה־NFL ורון ג'וורסקי, שחקן עבר בליגה ושדרן ב־ESPN.

מה שהוביל לנפילת הליגה דווקא בתקופה שבה הפופולריות של הפוטבול נמצאת בשיאה הוא הפיננסים - הוצאות גדלות ומודל עסקי שהוגדר על ידי הבעלים כלא יציב. אבל האם ביטול ליגה יוכל לעזור לענף או שמא יקבור אותו סופית?

"הסיכויים שהליגה תחזור ב־2010 הם 50%-50%", אמר לעיתון "יו.אס.איי טודיי" ג'ון אלווי, היום אחד מהבעלים של קולורדו קראש. לאלווי אין ספק שבארינה פוטבול בחרו במעשה האמיץ: לבטל את העונה ולהתמקד בשיפור המודל העסקי.

שחקן פוטבול אולמות צילום: MCT

אבל לפני שניגע באותו מודל עסקי אפוף עשן שאמור להציל את הליגה, צריך לזכור שהטריק של שינוי המודל העסקי כבר נכשל - ולפני חודש אחד בלבד. אז עסקו קברניטי הליגה בניסיון למכור נתח של כ־40% מבעלות הליגה לחברת ההשקעות של המיליארדר טום גורס, פלטינום אקוויטי, תמורת 100 מיליון דולר. בהמשך היתה הליגה אמורה לעבור למודל של בעלים יחיד תחת פלטינום, שדורגה רק לפני שנתיים על ידי "פורבס" בתור החברה הפרטית ה־22 בגודלה בארה"ב. אולם הדדליין של נובמבר חלף, בפלטינום לא התרשמו מהסיכויים ומהמודל החדש, העסקה לא הושלמה והליגה הפסיקה לפעול.

מודל עסקי חדש יצטרך להתמודד גם עם ההיסטוריה. תחילה, עם ההיסטוריה של הספורט: באופן מסורתי, ליגות שמבטלות חלק מהעונה - שלא לדבר על עונה שלמה - מתקשות לקנות מקום מחודש בלבבות האוהדים. בעידן שבו ממילא הכל נמצא בטלוויזיה או באינטרנט זמנם של האוהדים ותשומת לבם הם מצרכים שקשה לרכוש.

האחרונה שביטלה עונה היתה ליגת ההוקי, ב־2005, ומאז נדחקה מטה בחשיבותה מבחינת הסיקור התקשורתי ומבחינת שווי הקבוצות לעומת שלוש הליגות האחרות: כדורסל, פוטבול ובייסבול.

השביתה ב-NBA ב-1999/1998, שהביאה לקיצור דרסטי באורך העונה, והשביתה שביטלה את המחצית השנייה של עונת הבייסבול ב־1994 היו בין הגורמים שעזרו לפוטבול לכבוש את המעמד הבלתי מעורער של הספורט מספר אחת באמריקה.

דווקא בשיא הפריחה?

וגם אם תחזור הארינה פוטבול, תתמודד עם הצד האחר של ההיסטוריה: מודל עסקי מוטעה. הטעות הראשונה היתה במיקום. בשנות האלפיים נהנתה הליגה מהפופולריות הנוסקת של הפוטבול, זה שמשוחק באצטדיונים, ונתוני התפוסה באולמות הארינה פוטבול זינקו בהתאם: מ־9,618 צופים למשחק ב־2000, עד 12,957 צופים למשחק ב־2008 - נתון שמתקרב לליגת ההוקי, וממצב את הליגה בתור הספורט החמישי בפופולריות באמריקה.

זאת ועוד, מדובר בליגה שנותנת לצופה חוויה של משחק מהיר, רווי נקודות, ואלים. ואולם ההתפשטות ואשליית הצמיחה התרחשה בעולם עסקי מפרגן וסלחני מאוד, וכך קורה שמתוך 16 הקבוצות שמרכיבות את הליגה רק שתיים, גראנד רפידס רמפייג' וקולומבוס דסטרוירז, משחקות בערים שבהן אין תחרות מצד שלושת ענפי הספורט הגדולים.

אז ברור שכל הבעלים רוצים להתחרות על הכסף הגדול בערים הגדולות, אבל לפעמים תחרות זו משולה להתאבדות עסקית: שום קבוצה מהארינה פוטבול — ליגה שייצרה כוכב בודד, קורט וורנר, שהתפרסם כשעבר ל־NFL - לא תאיים על פופלריות של קבוצת בייסבול או כדורסל. לכן כרטיסי הארינה פוטבול היו הזולים ביותר, 22 דולר, וחוזי השידור ניתנו ל־ESPN תמורת בעלות בליגה. וכאן הטעות השנייה במודל: ספורט אינו יכול לשגשג ברמה הלאומית ללא כסף מזכויות שידור. חשיפה היא חשובה אבל היא חייבת להכניס כסף. וכך, כאשר התקדרו העננים, גילו בליגה שלא רק שאין שגשוג אלא שהיא אף לא תשרוד.

תיקונים לעתיד

בכל מודל שלפיו יעבדו הבעלים צריכים גם לזכור את המגבלות של הספורט. כפי שהראה סקר מותגי הספורט שעליו כתבנו השבוע, קבוצה יכולה להצליח רק אם היא פופולרית בקרב האוהדים. לא כל מודל יכול לחקות את הצלחת ליגות העל, עם אצטדיוני הענק החדשים. חלקם, כמו הכדורגל בארה"ב, צריכים לנסות להוציא את המיטב מהפרברים. ישנם גם מודלים עסקיים אחרים לליגות ספורט משניות, כמו המודל הספרדי. במודל זה הצלחת הכדורסל, או לפחות הישרדותו, הושגה בעקבות המעבר לערי הספר, וכך הצליח הכדורסל הספרדי לשמור על חיוניות מול נפילת האימפריות באיטליה וביוון.

גם באמריקה, למרות ריבוי האוכלוסייה ותחומי העניין שלהם בספורט, ענפי הספורט הקטנים יותר ייאלצו למצוא נישות יציבות, או לנסות ולהרגיל את האוהדים לביטולי עונות. נראה שבמקרה זה הבחירה באמת ברורה. כך או אחרת, כל מי שחרד שבזמנו החופשי בון ג'ובי יחל לעבוד במרץ על אלבום חדש חייב לתמוך בחזרת הליגה מהר ככל האפשר.