אובמה יביא שינוי, שלום ואולימפיאדה

"האם אנחנו באמת רוצים שילדים שחורים יגדלו במחשבה שהם יכולים להיות נשיאים? כלומר, מה יקרה למצע העירוני של ילדים ששואפים להיות ראפרים ושחקני NBA? אם המגמה תימשך, אנחנו מסתכלים על סגל שחקנים של סן אנטוניו ספרס שיהיה סלאבי לחלוטין" - לארי ווילמור, הדיילי שואו, יולי 2008.

אז מה באמת יקרה בעולם שבו הנשיא האמריקאי הוא שחור? כולם מנחשים כעת ושוכחים שהבעיות האמיתיות של הנשיאות הן אלה שקשה לצפות אותן. ולמרות זאת, שלושה עניינים מרכזיים ישתנו בנוף של הספורט האמריקאי בשמונה השנים שבהן עתיד אובמה לכהן.

1. ההסכמים הקיבוציים

תפוגת ההסכמים הקיבוציים בכדורסל (2010), בבייסבול ובפוטבול (2011) תחייב מערכת יחסים אחרת בין הבעלים והשחקנים. מתיחויות רבות טואטאו מתחת לשולחן כשזה היה קל, כשהכסף הספיק לכולם. בעולם הספורט מעריכים שששתי התפתחויות הן כמעט בלתי נמנעות בעידן אובמה: הגדלת המיסוי, שתפגע גם בשחקנים אך בעיקר בבעלים, וחיזוק כוחם של איגודי השחקנים. עבור אנשים שמשתכרים מיליונים, תוכניתו הכלכלית של הנשיא החדש בעיקר מדאיגה: הגדלת מס ההכנסה השולי מ־36% ל־39% פירושה אובדן כסף רב, ולאנשים שרוב הונם מושקע בצורה זו או אחרת' הגדלת מיסוי ההון מ־15% ל־20% פירושה אובדן של עוד יותר כסף. גם מיסוי ירושה יפגע בקבוצות ספורט, שרובן מתנהלות כעסק משפחתי.

אובמה. אוהב ספורט ויביא לשינויים בו צילום: איי אף פי

ההסכמים הקיבוציים האחרונים נחתמו בתקופות של שפע, אך כאשר הבעלים מרגישים לחץ בכיס, ההתנגשות בין האיגודים לבין הבעלים בעניין ההסכמים הקיבוציים עשויה להגיע הפעם לטונים צורמים במיוחד. לאובמה, שבוודאי ירצה להשכין שלום בתרבות הפנאי, תהיה השפעה באמצעות מינויים בוועד הלאומי ליחסי עבודה, שאחראי על להסכמים הקיבוציים. האם האתלטים של הספורט האמריקאי, שרובם שחורים ורובם הצביעו אובמה, יידעו לוותר על התנאים שאליהם התרגלו עבור טובת הכלל? לא בקלות. יהיה זה אירוני במיוחד אם דווקא בהנהגת הנשיא אובמה תנאיהם של העובדים השכירים המפורסמים ביותר בעולם, שרובם שחורים, יורעו.

2. אולימפיאדת 2016

השינוי השני והמשמעותי שיביא אובמה לספורט נוגע לתדמיתה של אמריקה. ייתכן שבזכות שינוי זה בשנה האחרונה לכהונתו השנייה (בהנחה שיגיע אליה) בארצות הברית יחגגו שנה אולימפית. שיקגו, עירו המאמצת של אובמה, מתחרה כעת בשלוש ערים אחרות על הזכות לארח את המשחקים האולימפיים ב־2016. אולימפיאדה מוצלחת עשויה להיות זריקת מרץ כלכלית לאזור, עם השקעות בתשתית ושיווק תיירותי, והיא תהיה אקורד סיום מוצלח לכהונתו של אובמה. ההחלטה על העיר המארחת ב־2016 תתקבל כבר בעוד שנה. כך שבעוד מצב הכלכלה האמריקאית הולך ומידרדר, אירוח אולימפי יהיה משב רוח של אופטימיות, כי גם אם בשיקגו לא יושקעו 45 מיליארד דולר, כפי שעשו הסינים, גם מחצית מהסכום תבטיח עבודות ותקווה לפחות בעיר אחת באמריקה.

אובמה, שזוכה לפופולריות חסרת תקדים בעולם, ייסע לוועידת קופנהגן באוקטובר 2009, ובה יזכה לסטטוס של כוכב רוק. בכירים ממשלחות פריז וניו יורק, שהפסידו ללונדון את האירוח של 2012, האשימו את טוני בלייר, ראש הממשלה הכריזמטי שקדם לגורדון בראון, כמי שעזר לשכנע את הוועד האולימפי לתת את האולימפיאדה ללונדון. ואם בלייר עזר ללונדון, הרי שבכירים יפנים, ברזילאים וספרדים כבר מביעים חששות בנוגע לצורך לגבור על מפלצת הכריזמה שעוברת לגור בעוד חודשיים בבית הלבן.

3. שינוי אתני

השינוי השלישי שאפשר יהיה לייחס לאובמה הוא משהו שנצטרך לבדוק בטווח הארוך, וזהו נושא מעט בעייתי מבחינת התקינות הפוליטית: ההרכב האתני של קבוצות הספורט, ומכאן - אופי המשחק ואופי ההתנהלות של הספורטאים.

הבדיחה מפסקת הפתיחה של ווילמור, קומיקאי שחור, עוד עשויה להפוך למציאות. לאחר הדמעות שהזילו הקשישים והסלבריטאים שסבלו מעשרות שנים של קיפוח, מדברים כעת על אובמה כמי שהפך את תדמית ההצלחה השחורה על פיה. במאמר בבלומברג נכתב כי עומק השינוי מראה כי המותג של הנשיא אובמה חזק כעת מגדול מותגי הספורט אי פעם - זה של מייקל ג'ורדן.

במשך שנים הציגה התקשורת את ג'ורדן כמופת ההצלחה השחורה. הוא הצליח בזכות יכולת אתלטית שאותה ידע לתרגם לכסף עצום בזכות היותו דומם כמו דג זהב בנושאים הקשורים למתחים גזעיים, זכויות אדם ואפשרויות לבני מיעוטים כמוהו. תדמית זו היתה נוחה לתקשורת השמרנית מעצם טבעה ומעצם צבעה: ההנחה היא שלספורטאים ולאמנים יש הרבה מה להפסיד אם ייהפכו לפוליטיים.

NBA. הכנסות: 3.6 מיליארד דולר בשנה. נתח השחקנים: 57% מההכנסות. שכר ממוצע: 4 מיליון דולר צילום: רויטרס

אבל כעת, כותבים בבלומברג, השחורים מגלים שלהצלחה יש צורות נוספות. גם לדעת זה קוּל, וגם להביע דעה זה קול. הספרייה יכולה להיות מקום לאדם שחור. קשה אמנם להאמין שכעת יחלו ילדי הרחוב למלא את המושבים הריקים בספריות, אבל ייתכן שגם שינוי קטן בבחירות הקריירה שעושים ילדים שחורים יגרום תמורה מרחיקת לכת בספורט האמריקאי.

סטיבן לוויט, הכלכלן שכתב את "פריקונומיקס", מוצא בספרו הסבר לירידה באחוזי הפשיעה באמריקה ובניו יורק, בפרט בשנות התשעים. לוויט שולל את תיאוריות הפריחה הכלכלית, השיטות החדשות של משטרת ניו יורק ועוד כמה הסברים, ומוצא שהסיבה האמיתית היא הִתרבות ההפלות בקרב אמהות חד־הוריות בשכונות העוני בשנות השבעים, כתוצאה משינוי פוליטי בארה"ב ומהמהפכה הפמיניסטית. כך, כאשר הפושעים אמורים היו להגיע לגיל הפעיל ביותר שלהם, 18 עד 25, הם פשוט לא היו שם, ומכאן - הפשע פחת.

האם בעוד 20 שנה נראה מהפך בספורט האמריקאי, פשוט כי יהיו שם פחות שחורים? ייתכן.

כיום, בכדורסל חמישה מכל שישה שחקנים הם שחורים. בפוטבול שניים מכל שלושה שחקנים הם שחורים. סביר להניח שבליגות המקצועניות בארה"ב יהיו יותר היספאנים, שהם מיעוט גדל ודל אמצעים, בניהם של גל ההגירה האחרון. כלומר, לפחות עד לנשיא ההיספאני הראשון.