מה אומרים המספרים על מצבו הכלכלי של הכדורגל הישראלי?

החדשות הטובות מדו"חות הרשת לבקרת התקציבים בכדורגל הישראלי הן שההכנסות הטבעיות (מכירת כרטיסים, זכויות שידור, חסויות, מכירת שחקנים וכו') עלו ב־11%, ל־250 מיליון שקל.

החדשות הרעות הן שהסכום הכולל של התקציבים בליגת טוטו עמד על 440.8 מיליון שקל. בין ההכנסה לתקציב יש הפרש ענקי של 190.8 מיליון שקל, שאת רובו מכסים הבעלים.

ההנחה היא שרוב הכסף שמכניסים הבעלים (189.9 מיליון שקל, לפי הבקרה התקציבית) מקורו ישירות בארקדי גאידמק, הבעלים של בית"ר ירושלים. גאידמק, לפי הערכות, מנהל קבוצה שלה תקציב של כ־125 מיליון שקל אבל בעלת הכנסה של כ־30 מיליון שקל, כלומר הוא העביר כ־95 מיליון שקל לקבוצה. אלכס שניידר, הילד החדש בשכונה, מכניס מכיסו כ־40 מיליון שקל למכבי תל אביב.

יאמר. עוד 25 מיליון בשנה צילום: ראובן שוורץ

כלומר שני האוליגרכים מעבירים ביחד כ־135 מיליון שקלים מסכום של 189.9 מיליון השקל שמעבירים כלל הבעלים ביחד - כ־70% מהסכום הכולל של השקעות הבעלים בקבוצות.

לפי הערכות, דניאל יאמר ממכבי נתניה מוסיף כ־25 מיליון שקל לתקציב של מכבי נתניה (כ־40 מיליון שקל), ויעקב שחר מוסיף עוד כ־15 מיליון שקל כדי שקבוצתו תתמודד בליגה גם היא עם תקציב של 40 מיליון שקל.

הדבר אומר שארבעה בעלים מעבירים לקבוצות שלהם כ־175 מיליון שקל - 90% מהסכום הכולל של כל העברת הכספים של הבעלים לקבוצותיהם. שאר בעלי הקבוצות מעבירים כ־15 מיליון שקל לקבוצותיהם - ממוצע של 1.875 מיליון שקל לבעלים של קבוצה.

היכן השקיפות?

בבקרה התקציבית מסרבים לחשוף כמה כל בעלים משקיע בקבוצה, אבל מן הראוי שנתון זה יפורסם: רוב הקבוצות זוכות לתמיכה של המועצות המקומיות - לפעמים התמיכה מהעירייה מגיעה לסכום של כ־2 מיליון שקל. מועצת ההימורים, שהיא גוף ציבורי, מעבירה עוד כ־2.6 מיליון שקל לכל קבוצה.

כלומר הציבור משלם כ־4 מיליון שקל בשנה לכל קבוצה בליגת העל. כאמור, בעלים (שאינם יאמר, שחר, גאידמק או שניידר) משקיעים מכיסם רק 1.8 מיליון שקל בקבוצה, מה שאומר שהציבור משקיע הרבה יותר בקבוצה ממוצעת מאשר בעליה. מצב עניינים זה מחייב שרוב הקבוצות ייחשפו - ולא רק "אוף דה רקורד" לעיתונאי החצר החביב. את הספרים שלהן צריך לראות הציבור הרחב.

עלייה לצורך ירידה

העלייה של 11% בהכנסות הטבעיות של קבוצות נזקפת בעיקר לזכות חוזי פרסום גדולים מאוד שהשיגו בית"ר ירושלים (עם ב.יאיר) ומכבי תל אביב (עם סלקום ואזורים), שכבר אינם תקפים.

מימין: יעקב שחר וארקדי גאידמק. הוא משווה ל-40, הוא שם כמעט 100 מיליון צילום: טל שחר

בסך הכל, קבוצות כמעט לא הגדילו את הכנסותיהם מספונסרים ומכרטיסים. הדבר אומר שבניגוד למגמה העולמית, עלייה גדולה בהכנסות ממכירת כרטיסים, חסויות וזכויות שידור, בישראל הכדורגל אינו מותג מתעצם.

ההפך הוא הנכון. השנה צופים ירידה בהכנסות הקבוצות בגלל ההסכם החדש של מועצת ההימורים עם ההתאחדות. גם ההסכם של ערוץ 10 עם ההתאחדות לכדורגל עתיד לקטון, אם בכלל ימצאו ערוץ שישלם עבור המשחק המרכזי, שדורש הרבה מאוד עלויות הפקה.

לא נרשמה עלייה חדה במכירת מנויים וכרטיסים. נוסף על כך, "הגדלת הליגה ל־16 קבוצות תגרום לאובדן הכנסה נוסף", מעריך אביב בושינסקי, יו"ר מכבי תל אביב.

גורם בחברת ספורטפייב, חברת שיווק הספורט הגרמנית שאותה שכרה ההתאחדות לכדורגל כדי לנהל את הפעולות השיווקיות שלה, אומר: "הכדורגל הישראלי יכול להיות יותר מכניס ואפילו רווחי אבל רק אם ייהפך למוצר טוב יותר".

איך ייהפך הכדורגל למוצר טוב יותר?

שניידר. תרומה צנועה צילום: טל שחר

"שיתוף פעולה של המועצות המקומיות, האוהדים, ההתאחדות לכדורגל ובעלי הקבוצות יכולים לגרום לשינוי בישראל, כמו שקרה בגרמניה ובאנגליה".

 "לא יודע. כל אדם רציני שנכנס לכדורגל הישראלי נשאב במהירות לתוך החפיפניקיות וחוסר הרצינות שמאפיינת אותו. זה חזק מהם".

עניין של פרופורציות

ההכנסה הממוצעת של קבוצת ליגת טוטו היא 20.8 מיליון שקל. התקציב הממוצע של קבוצת ליגת טוטו הוא 36.73 מיליון שקל. יש הפרש של כמעט 16 מיליון שקל. אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שקל בשנה האחרונה לקבוע תקרת שכר של 70 מיליון שקל, כלומר 50 מיליון שקל יותר מההכנסה הממוצעת של קבוצת ליגת טוטו (ההכנסה הגבוהה ביותר היא של בית"ר ירושלים - כ־32 מיליון שקל), וכ־34 מיליון שקל מעל התקציב הממוצע. כמובן, רעיון לתקרת שכר כזו הוא מגוחך בלי צל של ספק ומטרתו היחידה היא למנוע מבית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק להשתלט על הליגה.

לוזון כבר לא יצטרך את תקרת השכר הזו. הקשיים של גאידמק והיעדר חזון עסקי שלו לקבוצה בצירוף חוסר המקצוענות של שחקני בית"ר עשו את העבודה בשבילו.

אולם לוזון לא צריך לזנוח לחלוטין את רעיון תקרת השכר.

כדורגל בריא הוא כדורגל שחי לפי הכנסותיו, לפי יכולותיו הטבעיות. אם לוזון רוצה באמת לשנות משהו מהותי בכדורגל הישראלי, הוא יכול להציב תקרת שכר יחסית, לחוקק חוק שלפיו רק 50% או 55% מהסכום הכולל של ההכנסות הטבעיות (ללא עזרת הבעלים) יוקצו למשכורות של שחקנים ומאמנים. רק אז יסיימו מועדוני כדורגל ברווח, וכך יוכלו להשקיע יותר בתשתיות, במחלקות נוער ובפיתוח הקשר עם האוהדים.

כיום כ־85% מההכנסות הטבעיות מופנות לשכר השחקנים והמאמנים. זהו מצב לא בריא.

ייתכן שהיעלמות ארקדי גאידמק מהשטח תאפשר לשאר קבוצות ליגת העל לחיות בהתאם ליכולותיהן הטבעיות ולשלם לשחקניהם כפי ערכם.

"הכניסה של גאידמק גרמה לכך ששחקנים מרוויחים פי כמה מאות אחוזים יותר ממה שהם שווים באמת", אמר ג'קי בן זקן, הבעלים של מ.ס אשדוד. "אולי היציאה שלו תחזיר את כולם לפרופורציות הנכונות".