איך מתמודדת ליגת ה-NBA עם המשבר הפיננסי

ההייפ שנוצר תמיד בתחילת עונת ספורט אינו פוקד הפעם את עונת ה־NBA. הסיבות לכך הן ברורות: סדרת הגמר בבייסבול יצאה לדרך, עונת הפוטבול מאיצה, המירוץ לנשיאות תופס כל אייטם אפשרי בחדשות, ועל הכסף הגדול שהליגה מגלגלת רובצת עננת המשבר.

10 מיליארד דולר - זהו הסכום שמשקיעים התאגידים בספורט האמריקאי מדי שנה באמצעות חסויות. כרבע מהסכום מקורו בבנקים ובבתי השקעות, שמצבם, איך לומר זאת בעדינות, איום ונורא. מומחים בתעשייה העריכו שסכום החסויות בספורט יתכווץ ב־10% במהלך השנה הקרובה, ושניים מהשמות הבולטים והפעילים בספורט, אדידס ושברולט, כבר הודיעו שיחתכו באופן ניכר את הוצאותיהם על שיווק. כל זה אינו מבשר טובות ל־NBA.

קובי בראיינט, שחקן לוס אנג'לס לייקרס צילום: אי פי איי

ולא שהליגה עומדת לפני סכנת סגירה: עסקאות הטלוויזיה והחסויות סגורות, לא קל לצאת מהן, ורוב התאגידים גם אינם מעוניינים בכך. באשר לקבוצות עצמן, דיוויד סטרן, הקומישינר של הליגה, אמר שמחצית מהקבוצות רווחיות וכי אינו מודאג בנוגע לאיתנותן הפיננסית. גם בסוכנות הדירוג פיץ' נתנו בחודש מאי דירוג +BBB לאג"ח של הליגה, והמבט קדימה הוא "יציב". אבל בליגה האווירה קצת פחות מעודדת, עקב חשש שעולה בעיקר ממצב רוחם של האוהדים.

איכשהו, כשההשקעות שלך שוות שליש ממה שהיו שוות לפני שנה, הדירה שווה רבע משוויה לפני שנה וגלי הפיטורים מערערים את הביטחון שלך בשכר, העונה החדשה בכדורסל נראית פחות מלהיבה. מצד שני, אולי לראשונה לאחר עשור שבו נסקו מחירי הכרטיסים עד 48.83 דולר לכרטיס בממוצע בעונה האחרונה, עשויה המגמה להשתנות ולגרום מעט נחת לאוהדים. למכירות כרטיסים יש נתח של כ־33% מהכנסות הליגה, מה שאומר שבקרוב יתחילו הקבוצות לחוש במיתון.

שיטת רובין הוד

21.8 מיליון כרטיסים נמכרו ב־NBA לפני שנתיים והתפוסה עמדה על 92%. בשנה שעברה החלו ממדי המשבר להתגלות והתפוסה, לראשונה זה שבע שנים, ירדה לכ־90%. כעת, עם המשבר המתפשט, כדי למלא את היציעים משתמשים באמריקה הקפיטליסטית בשיטת רובין הוד: העשירים משלמים מחירים גבוהים - הכרטיס המפורסם ביותר ב־NBA, המושב של ג'ק ניקולסון במשחקי הלייקרס, עולה 2,500 דולר למשחק - ובכך הם מסבסדים את הוזלת המחירים במושבים הנחותים יותר. יש שאומרים שזהו סוציאליזם, אלא שבאמריקה המילה סוציאליזם היא גנאי, אפילו בימים שבהם הקפיטליזם מתגלה כמשיח שקר.

ליגת NBA נערכת למיתון צילום: רויטרס

ומלבד חלוקת העושר צריך לעבוד קשה מתמיד כדי להביא את האוהדים למגרש או לאלצם לפתוח את הארנק בימים קשים. להלן כמה דוגמאות: הליגה מחייבת קבוצות למכור לפחות 500 כרטיסים לכל משחק בעשרה דולרים או בפחות, ובגלל החשש שגם זה יהיה יקר מדי לאוהדים, מספרם הממוצע של כרטיסים שמחירם עשרה דולרים ופחות יעלה השנה, ובפועל יהיה כפול מדרישת הליגה; קבוצות אחרות מציעות פריסת תשלומים למנויים ואף לכרטיסים; קבוצות אחרות הבינו שלא רק כסף הוא הבעיה אלא גם המחסור בזמן חופשי של האוורג' ג'ו - בזמנו חולק המנוי העונתי באינדיאנה לחבילות של 5–11 משחקים, שכוללות הנחה או קומבינציות, כמו בקליבלנד, וכוללות ארוחת מקדונלד'ס מפנקת לאחר המשחק.

ניפגש במקדונלד'ס?

לא רק האוהדים ייהנו במקדונלד'ס - ייתכן שיצטרפו אליהם בקרוב כמה מהבעלים של הקבוצות. קחו לדוגמה את הניו יורק ניקס, שכדי למלא את היציעים הביאו את המאמן ההתקפי והיצירתי ביותר שנושם כיום, מייק ד'אנטוני, והחלו להרכיב קבוצה שתשחק התקפה. אבל מה לעשות, ניו יורק היא המרכז הכלכלי של אמריקה, ולקריסת הבנקים ובתי ההשקעות תהיה השפעה עקיפה גם על הניקס: פחות תאי יוקרה שיימכרו לתאגידים, פחות כרטיסים על הקווים שיימכרו לברוקרים המצליחים. כל זאת יורגש בכיס של הבעלים, משפחת דולן. רבים בליגה רואים בניקס את הקבוצה הרגישה ביותר למשבר הפיננסי.

משפחת דולן, הבעלים של הניקס, רכשה את חברת הכבלים כייבלוויז'ן לפני כשנה תמורת 22 מיליארד דולר. חלק מהכסף הגיע מהלוואות מבנקים, שמקורם והרכבם אינם ידועים, ועם הירידה בפרסום מצד החברות ובצריכה מצד הלקוחות.

אבל בואו נאמין שלניקס זה לא יקרה. הערים הגדולות יסבלו, שהרי שם מספר האנשים הגדול וריכוזי העסקים, אולם כאן גם כוחן: תמיד יהיה מישהו שירצה כרטיס.

כשמסתכלים מחוץ לערים הגדולות ולקבוצות המוכרות, רואים כמה קבוצות שעתידות לסבול יותר, ובהן יצטרכו אנשי השיווק לגלות יצירתיות גדולה יותר מאשר להבטיח ארוחת ג'אנק פוד ולהביא מאמן התקפי.