ראיון "כלכליסט": נוק-אאוט של הרוח השחורה
דון קינג המציא את האגרוף כקרקס מודרני, בנה אגדות אלימות כמו מוחמד עלי ומייק טייסון ורב עם כולם - אבל בא לארץ כדי לקדם את השלום. בשיחה עם כלכליסט הוא מסביר מה הקשר בין אגרוף ופוליטיקה, ולמה הוא דווקא אוהב את ג'ורג' בוש
שנה לאחר שהשתחרר מהכלא החל קינג לקדם את גדול המתאגרפים בכל הזמנים, מוחמד עלי. שנתיים לאחר מכן יזם את הקרב ההיסטורי "ראמבל אין דה ג'אנגל", הקרב בין המתאגרף ג'ורג' פורמן למוחמד עלי, שנערך בקונגו. מאז קידם עוד מתאגרפים רבים: מייק טייסון, איוונדר הוליפילד, פליקס טרינידד ואחרים.
קרבות האגרוף והמתאגרפים הידועים הוציאו לקינג שם של אמרגן אגדי. הוא הרוויח היטב, ובשנות השיא הכניסו קרבות האגרוף לכיסו עשרות מיליוני דולרים. עם רוב המתאגרפים שעמם עבד הסתבך קינג במאבקים משפטיים. ב־1980 תבע ממנו מוחמד עלי 1.2 מיליון דולר על כך שהעלים מממנו כספי זכייה. מייק טייסון תבע אותו ב־100 מיליון דולר והתפשר בסופו של דבר על סכום של כ־14 מיליון דולר. טרי נוריס, מתאגרף טקסני, זכה בתביעה נגד קינג ב־7.5 מיליון דולר, ואפילו מס ההכנסה האמריקאי (ה־IRS) תבע מקינג עשרות מיליוני דולרים לאחר שגילה כי העלים מסים בשיטתיות.
נוסף על כך, גורמים בעולם האגרוף האשימו אותו בניצול המתאגרפים, ובאי־דאגה לבריאותם. כל הדברים האלה אינם מפריעים לקינג לשווק את עצמו היום כהומניסט.
קינג, אתמול בישראל. "נכנסתי לאגרוף כדי לקדם את האנושות" צילום: טל שחר
"נכנסתי לאגרוף בגלל שרציתי לקדם את האנושות", הוא אומר ל"כלכליסט" בביקור בישראל, כאורח מכון פרס לשלום. "הקרב הראשון שקידמתי היה למען בית החולים היחידי בקליבלנד שטיפל בשחורים. קידום השלום הוא עניין של שינוי התנהגויות ושינוי דעות".
דגלים מייצגים ערכים
השיחה עם קינג היא מרדף נואש אחר רכבת המחשבות שלו, ולרגעים נדמה שזו ירדה מהפסים. השיחה איתו נעה בין הקדחתני להזוי: הוא מדלג מגלובליזציה לדובי פנדה, ממשפט שלמה למזרח התיכון, ומהערכתו למאמצי השלום של מרכז פרס לשלום ("הם עובדים קשה כדי להילחם בסטריאוטיפים") למרדף אחרי העושר.
הוא לבוש ז'קט ג'ינס צבעוני, שחזיתו מלאה עד אפס מקום בנצנצים, בסיכות ובדיוקנות שלו עצמו. חוץ מזה, הוא מסתובב עם סיגר ועם דגלים קטנים של ישראל וארצות הברית.
"אני אוהב דגלים", הוא אומר, "הם מסמלים מדינה שלמה - מהאנשים העשירים ביותר לאנשים העניים ביותר. יש להם ערך רב. הם מייצגים ערכים, הם מייצגים את הגיבורים, אלו שמתו ואלה שחיים. הם ההיסטוריה".
ההיסטוריה מתרחשת ממש עכשיו, כשהאדם השחור הראשון רץ לנשיאות ארצות הברית. בקרב האגרוף הזה, אתה מאמין שאובמה ינצח?
"מה שמנצח בקרבות אגרוף זה הרוח, והרוח של האנשים עם אובמה. זה הזמן של אובמה, וזה הזמן של אמריקה לבחור בשינוי. זה חייב להיות אובמה".
בחירות בשחור־לבן
הבחירות הנוכחיות, טוען קינג, הן בסופו של דבר בחירות בין אדם שחור לאדם לבן. "אם אובמה היה לבן, הוא היה מוביל בסקרים ב־35% על מקיין. הוא צעיר וחכם, ובוגר הרווארד. אבל בסופו של דבר האמריקאים צריכים לבחור אדם שהיה מבחינתם עבד, ואחרי שנים של אפליה עשוי להפוך למאסטר".
האם המורשת של מוחמד עלי עזרה לאובמה להיבחר? הוא היה אחד השחורים הפופולריים ביותר בארה"ב, למרות היותו מרדן שחתר נגד הגזענות והממסד הלבן.
"מוחמד עלי היה אייקון. הוא יצא נגד מלחמת וייטנאם. אבל בוא אני אגיד לך מי באמת קידם את אובמה, מי אפשר לאובמה להגיע למצב שהוא עשוי להיות נשיא - זהו ג'ורג' בוש".
ג'ורג' בוש?
"כן, אפשר להגיד עליו מה שרוצים אבל הוא האיש שהכניס שחורים לרמות הכי גבוהות של הממשל. הוא הבין שכמו שמוצרט, בטהובן ושופן לא היו יכולים ליצור קלאסיקות בלי הקלידים השחורים, כך אי אפשר ליצור ממשלה בלי שחורים".
קינג עובר לרגע לדבר על מקומו של הספורט ביחסים הבין־גזעיים, ואז שב לדבר על בוש והמינויים של קולין פאוול וקונדוליסה רייס. "הוא שבר את התקרה לשחורים. שחורים סובלים מסטריאוטיפ של אנשים עצלנים, לא חכמים וגנבים. ואז מגיע בוש. כמו משה, הוא קיבל נגיעה מאלוהים. או שהוא משוגע ונותן לאנשים לא חכמים, גנבים וחסרי מושג, כביכול, לשלוט בדברים החשובים ביותר שיש למדינה".
עולם האגרוף כיום מחולק ומפוצל. אין עוד אייקונים כמו עלי ואפילו טייסון. האם יש סיכוי לעוד קרב כמו "ראמבל אין דה ג'אנגל", שעניין את כל העולם למשך זמן רב?
"אני מאוד מקווה שאראה עוד 'ראמבל אין דה ג'אנגל'. בחיים שלי לא חשבתי שאראה שחור רץ לנשיאות ארצות הברית, אבל הנה זה קורה. אז אני מקווה לראות עוד היסטוריה".
