הרווח של הספורטאים: לא רק בחשבון הבנק

בתוכנית "MTV Cribs"  טורחים מפורסמים, בהם ספורטאים מוצלחים,  לעשות טיול מאורגן בבתיהם הענקיים ומשוויצים באוסף המכוניות שלהם. בעולם הבודד של הספורטאים המקצוענים, אתה זה מה שהצלחת להרוויח.

הרווח של ספורטאי נמדד בכמה דולרים הרוויח במהלך הקריירה ולא במעשים שעשה, או בתארים שזכה. זה נכון גם לגבי וול סטריט, היכן שגודל הבונוס הוא הברומטר לכמה אתה שווה. עם זאת, בימים בהם הכלכלה נמצאת במשבר עמוק, וההון האישי של כולם מצטמצם, יותר ויותר אנשים מחפשים הדרכה מהכומר מרק בוזוטי-ג'ונס, נשיא כנסיית טריניטי במנהטן.

מג'יק ג'ונסון. "מודד את הרווח לפי מספר האנשים להם עזרתי" צילום: בלומברג

"אני מקווה שאנשי הספורט יבינו שככול שהם קונים יותר ככה הם משלמים יותר מסים", הוא אומר בצחוק. "ברצינות, אני מקווה שהם תורמים מכספם ומעצמם".

וול סטריט בספורט 

ריק פטינו חשב פעם שכסף זה מה שמשנה בחיים. בסוף שנות השמונים הוא היה מאמן הכל יכול, יודע הכל של הניו יורק ניקס. הוא לבש חליפות יקרות, היה לו עושר, היה לו מעמד, היה לו הכל. לפחות זה מה שהוא חשב. כיום פטינו בן 56. הוא מאמן את קולג' לואיוויל והוא צוחק על כך שהספורט המקצועני אימץ את השיטה של וול סטריט בחום. הוא מקווה שספורטאים יבחינו שהשווי של אדם בספורט קשור יותר למה שהוא נתן ולא מה שהוא קיבל.

"הרווח הנקי הוא איך שהשפעת על אחרים", אמר לי פטינו. "זה לא הבגדים שאתה לובש, המכונית שאתה נוסע בה, הבית שאתה גר בו, או השורה התחתונה של תלוש השכר שלך". מנטרה נחמדה. אבל תנסו למכור את זה לתרבות "קודם אני" שקיימת בחדרי ההלבשה של קבוצות הספורט המקצועניות.

הרבה כדורסלנים אומרים שהם מעריצים את מג'יק ג'ונסון, השחקן. אבל הם לא יודעים מי זה מג'יק, איש העסקים והפילנתרופ. זה מה שמג'יק אומר: "אני לא מודד את העושר שלי לפי החוזה שלי, אני מודד את העושר שלי לפי מספר האנשים שעזרתי להם להשיג חוזה. ככה תמיד בדקתי את השווי שלי".

אני לא אומר עכשיו שספורטאים מקצוענים צריכים לחקות את גנדי ולהיפטר מכל האמצעים שלהם. אבל בזמנים קשים אולי שווה להם להסתכל על מה שהם הרוויחו ברמה הרוחנית ולא ברמה החומרית.

דוגמה טובה לכך הוא הגולפאית, לורנה אוצ'ואה, שהרוויחה כ-2.7 מיליון דולר בכספי זכיות השנה. תשאלו אותה למה היא טורחת להתאמן ולעבוד בעולם הגולף והיא לא תגיד לכם שזה בגלל המכוניות, הגביעים או קישוטים אחרים. היא מעדיפה לעבוד עבור ילדים חסרי מזל מהמדינה שלה - מקסיקו. הקרן שהיא הקימו עוזרת להם להשיג חינוך. "אנחנו צריכים שילדים יכינו את עצמם לעתיד", היא אמרה ל-ESPN. "זאת הסיבה שאני משחקת".

צ'ארלס בארקלי, לשעבר כוכב ב-NBA, אמר פעם שספורטאים הם לא דמויות לחיקוי, אבל זה לא נכון. הם דמוית לחיקוי - הם גם מנהיגי דעה ומעצבי דעת קהל.

"אני לא חושב שאנשי הספורט מבינים כמה הם דמויות לחיקוי", אומר בוזוטי-ג'ונס. "הם יכולים להוביל את העולם לסגנון חיים יותר נדיב ודואג". הייתם צריכים להיות בניו אורלינס, ב-15 בפברואר, כדי להבין. השמות הגדולים ביותר בכדורסל העולמי עזרו לבנות את העיר ההרוסה. משכורות לא שינו באותו יום.

כמובן שיש ספורטאים שמחויבים לעזור לאחרים. פחות מדי. בימים שבשיחות בפינות הקפה מדברים על המיליארדים שנאבדו, לספורטאים יש את ההזדמנות לגרום לשיחות להיות סביב מה שהשיגו, ולא בכסף. דייויד סטרן, הקומישינר של ה-NBA אומר שליגות מקצועניות וספורטאים פועלים היכן שממשלות צריכות להוביל.

 טוב, אבל הממשלות עסוקות כרגע במשבר הפיננסי העולמי, הן מזרימות מיליארדים לבנקים. לספורטאים לעומת זאת, יש את היכולת לעשות רווח אנושי. להחזיר השקעה לקהילה זה כל כך הרבה יותר מתגמל מבית מפואר וצי מכוניות.