מאיפה נובע הכוח של סוכני הספורטאים המשפיעים ביותר בארצות הברית

הנה ידיעה שבוודאי עניינה לא מעט סוכני ספורט: מייקל ביזלי, הרוקי של מיאמי היט מה־NBA, עזב את הסוכן שלו, ג'ואל בל, והוא תר אחר אדם אחר שיאכל לו בין 5% ל־10% מהכנסתו, לפני מסים כמובן.

ביזלי הוא חלומו של כל סוכן. הבחירה מספר שתיים בדראפט האחרון של ה־NBA צפוי להציג ממוצעים של 25 נקודות ועשרה ריבאונדים. תג המחיר על תפוקה כזאת, בחישוב זהיר, אומר שבמשך קריירה של עשר שנים עתיד ביזלי להרוויח כ־120 מיליון דולר, מה שאומר שמישהו אחר ירוויח עד 12 מיליון דולר באותה תקופה.

הסכום שביזלי יפריש מספק צוהר מעניין לתעשיית המתווכים, אותם אנשים שמוכרים את הכישרונות המופלאים של אתלטים באמריקה לאנשים העשירים מאוד שעבורם הם עובדים.

תעשיית ענק

עם כל הכבוד לפיני זהבי, האב־טיפוס לאשליה הישראלית שמוח יהודי אחד מסובב את עולם הספורט, יש כמה סוכנים שנמצאים לפניו בהיררכיית הספורט העולמי. באמריקה, סוכנים מצליחים לרוב עומדים בראש סוכנויות, ועוצמתם נמדדת בלקוחותיהם ובחוזים שהם סוגרים, שמקנים להם נתח שוק מתעשייה שמגלגלת 8.5 מיליארד דולר בשלושת הענפים המובילים.

במידה רבה העוצמה שלהם משקפת את הליגה שבה הם מתמחים. טום קונדון מסוכנות CAA נבחר בחודש שעבר לסוכן המשפיע ביותר באמריקה על ידי "הספורט ביזנס ג'ורנל", והוא ידוע בהישגיו בתחום הפוטבול. בפוטבול לסוכנים יש השפעה אדירה על הדראפט, שם החוזים נסגרים עוד לפני שהדראפט מתבצע, ושם כוחו של קונדון נמצא בשיאו. 130 שחקני פוטבול חתומים בסוכנות שלו, ושישה נבחרים ראשונים בדראפט בעשרת הדראפטים האחרונים הם שחקנים "שלו".

למרבה הפלא, קונדון אינו הסוכן המוכר ביותר - יש שניים ששמם מוכר בשל ההתנהלות שלהם ובשל אופי הלקוחות שלהם.

אחד כזה הוא סקוט בוראס. הסוכן המצליח ביותר בבייסבול, מספר שלוש ברשימת "הג'ורנל", ידוע בזכות ניצול הקשרים האישיים שלו לצורך הפעלת לחץ במשא ומתן, ניצול חורים בחוזים, חמדנותו וחיבתו לשווקים גדולים.

אם היה עליו לפרסם בעיתונות, הייתם בוודאי נתקלים במודעה הבאה: "שחקן גדול מחפש שוק גדול שיתמוך בו כלכלית לאורך עשור". לזכותו ייאמר כי הוא סוכן אגרסיבי ששובר שיאים בהיקף העסקאות שהוא משיג לשחקניו, ובדרך חוזר בו מעת לעת מהסכמים שלא מוצאים חן בעיניו, ולכן מסתכסך עם בעלי הקבוצות. בסכסוך המתוקשר האחרון ייעץ לשני שחקנים שנבחרו בדראפט הבייסבול לנסות להשתחרר מחוזים שנחתמו - אחד מהם בהיקף של 6 מיליון דולר, לשחקן שמעולם לא ראה דולר אחד בכיסו - בטענה כי החוזה נחתם לאחר המועד האחרון, חצות בליל 12 ביוני. הוא מצדו טוען כי "99% מהעסקאות נחתמות בצורה חלקה".

לחמדנות הזו יש מחיר. יוקרתו של בוראס נפגעה בקיץ, כאשר אלכס רודריגז - הספורטאי בעל השכר הגבוה ביותר, 28 מיליון דולר לשנה - נעזר בשירותיו של וורן באפט כדי לאחות את הקרע שיצרה התנהלותו של בוראס ולחתום מחדש עם היאנקיז.

אלכס רודריגז צילום: בלומברג

גם נשים בעניין

אבל רודריגז יש רק אחד, ושאר השחקנים מקשיבים לסוכנים שלהם. דרו רוזנהאוז הוא עוד סוכן שחמדנות מיד מודבקת אליו על ידי אמצעי התקשורת, העוסק בשחקנים בעלי פרופיל בעייתי בפוטבול. יותר מכל מוכר רוזנהאוז בגלל מקרה טרל אוונס, שחקן הפוטבול הכריזמטי שעזב את פילדלפיה לפני שלוש שנים בגלל חוסר שביעות רצון מהחוזה שעליו חתם רק שנה קודם לכן. זה לא שהחוזה הזה, 7 מיליון דולר לשנה לשבע שנים, בייש מישהו, פשוט רוזנהאוז הריח משהו אחר באוויר. כיום אוונס מרוויח פי שניים בדאלאס, הקבוצה השנואה ביותר בפילדלפיה.

האשה היחידה ברשימה היא ג'ין מולר, ראש אגף הספורט בסוכנות ההוליוודית וויליאם מוריס. מולר מכניסה לשוק תחום חדש, ומחתימה אתלטים למטרות שיווק. בוויליאם מוריס מוכנים להשאיר את ניהול המשא ומתן על החוזה הספורטיבי בידי סוכני ספורט, ולגזור את הקופון על חוזי הפרסום השמנים.

המגמה הזו עתידה להימשך, וסיכוייה של ג'ין מולר להיכנס מתישהו לעשירייה הפותחת, גוברים ככל שאתלטים נהפכים למתוחכמים יותר ומבינים את היתרונות שיש בביזור הסמכויות.