הספורטאים הפראלימפיים: "אנחנו לא נכים"

למלכה אליזבת היתה שאלה אחת לשאול את סר פיליפ קרייבן, נשיא הוועד הפראלימפי העולמי, כשהגישה לו את אות האבירות. "זה לא כואב נורא כשאצבע נתקעת בגלגל?", שאלה המלכה את קפטן נבחרת הכדורסל על כיסאות גלגלים של בריטניה. "לא אם את יודעת איפה להכניס אותן", ענה קרייבן בקריצה. המלכה צחקה מהשובבות הלא רשמית של האביר והניחה סביב צווארו את התליון.

"יש לאנשים הרבה שאלות על הספורט הפראלימפי, גם למלכה. זה הגיוני מאוד", אומר קרייבן, "בסך הכל זה נראה משהו אחר לגמרי. אבל מה שהכי חשוב שיבינו, ואנחנו צריכים להעביר את זה לכולם, הוא שספורט פראלימפי אינו ספורט של נכים. מדובר בספורט מרגש שנותן השראה אדירה - ויש לשווק אותו ככה. לא כספורט של מסכנים".

לא תרומה, פיור ביזנס

"אנחנו משווקים את הספורט הפראלימפי כספורט ולא כתרומה", אומר צ'אבי הרננדז, מנהל השיווק של הוועד הפראלימפי העולמי (IPC), "אנחנו פונים לחברות כדי שיאמצו אנשים שהם ספורטאים ומודל של מצוינות, לא אנשים מסכנים שצריכים עזרה".

אוסקר פיסטוריוס. אצן לגיטימי צילום: אי פי איי

הגישה הזו הביאה לצמיחה בהכנסות מנותני חסויות. בשש השנים האחרונות הצליח IPC לגייס 24 מיליון יורו - סכום גבוה יותר מזה שגייס בכל שנות קיומו לפני כן. הצעד הבא הוא להוכיח לעולם שאולימפיאדת "הנכים" היא אולימפיאדה רגילה לחלוטין, שבה משתתפים אנשים חסרי מזל - אבל בעלי רוח אולימפית גדולה יותר מאשר כל ספורטאי "רגיל".

"אני בהחלט רואה שבעתיד יתחרו ספורטאים פראלימפיים בספורטאים 'רגילים'", מעריך דיוויד גריבמברג, המנהל הספורטיבי של IPC. "תפסנו בשנה שעברה ספורטאים שהשתמשו בסמים ממריצים. הספורטאים האלה רוצים להגיע לרמות הגבוהות ביותר. אנחנו אימצנו מודל של מצוינות ספורטיבית, כמו כל ועד אולימפי אחר בעולם".

כבר לאולימפיאדת בייג'ינג הגיעו שתי מתחרות בעלות מגבלות גופניות, אשר לא הפריעו להן להתחרות בספורטאים "רגילים" - נטלי דו טואה, שחיינית מדרום אפריקה, ונטליה פטריקה, שחקנית פינג־פונג מפולין. "הבלייד ראנר", אוסקר פיסטרויוס, לא התחרה באולימפיאדה כי לא עמד בקריטריונים האולימפיים, אבל מאבקו להתחרות באולימפיאדה אף ששתי רגליו קטועות הצית את הדמיון של מיליוני חובבי ספורט.

"אלו סופרמנים", אומר גריבמברג, מתאבק לשעבר, "הם לא סתם אנשים מוגבלים, הם יותר פעילים מרוב האנשים בעולם. הם עושים דברים הרבה יותר מדהימים מסתם ספורטאים רגילים".

הנבחרת הפראלימפית לבייג'ין עם נשיא המדינה שמעון פרס צילום: מאיר אזולאי

"המטרה שלנו היא שחברות יתנו חסות ענקית על המשחקים הפראלימפיים, ושבלונדון 2012 כבר לא יראו את זה כתרומה אלא כמותג ספורט של ממש", מוסיף קרייבן.

המאבק של ה-IPC להיכלל כחלק מהוועד האולימפי העולמי לא היה קל. תחילה רבים לא היו מעוניינים ששתי האולימפיאדות יהיו מזוהות זו עם זו, ורק ב־1988 הוצמדו שני האירועים. לאחר מכן החל המאבק למען קידום מעמד המשחקים בקרב נותני החסויות. "התבלבלו עם הספיישל אולימפיקס (אולימפיאדה לאנשים בעלי פיגור שכלי), וזה רחוק מאוד מהשאיפה למצוינות של הספורטאים הפראלימפיים", אומר קרייבן, "הרבה ספונסרים חשבו שאנחנו מבקשים תרומה כדי שיראו את הלוגו שלהם בצד מחזות לא כל כך נעימים של אנשים עם מגבלויות קשות מאוד, אבל לאט לאט מבינים שהספורטאים הפראלימפיים מייצגים את כל מה שחברות עסקיות רוצות להיות מזוהות איתו - נחישות, עבודה קשה, חזון, התגברות על קשיים. הזדהות איתנו יכולה להיות פיור ביזנס".

בישראל תורמים (קצת)

כיום משוכנעים ב-IPC שיש אינטרס עסקי טהור בקידום ספורטאים פראלימפיים, וכך גם בעולם. גיוס הכספים נשא פרי, וההכנסות של הוועד גדלו פי 40 בארבע השנים מאז אולימפיאדת אתונה.

בישראל, לעומת זאת, מתקשים לראות את היתרונות הגלומים בהזדהות עם ספורטאים, ובוודאי עם ספורטאים פראלימפיים. אפילו בהודעות המוקפדות לתקשורת של החברות והגופים המאמצים אותם הם מכונים "נכים" - בניגוד גמור לתפיסה שהוועד הפראלימפי מנסה להנחיל. "אנחנו לא נכים", מדגיש קרייבן.

אין הרבה חברות מסחריות שנותנות חסות לוועד הפראלימפי הישראלי, וגם אלה שנותנות חסות לא רואות בזה צעד שמחזק את המותג אלא יותר תרומה לקהילה.

בחברות המסחריות הישראליות ביקשו "לא לבייש" את הספורטאים הפראלימפיים ולא לחשוף את היקף התמיכה הכספית בהם. כמו כן, נראה כי החברות לא ממש יודעות אילו חברות אחרות נותנות חסות לספורטאים הפראלימפיים הישראלים.

סיגלית בן חיון, מנהלת השיווק של דוד לובינסקי בע"מ, יבואנית פיג'ו-סיטרואן מציינת: "מזה 3 שנים, חברת דוד לובינסקי עם המותג סיטרואן נותנת חסות לספורטאים הנכים לאולימפיאדת הנכים בבייג'ינג 2008. אנו רואים בפעילות זו לא פילנתרופיה אלא השקעה חברתית שיש תשואה לצידה. אוכלוסיית הנכים כידוע נהנים בישראל מהטבות בעת רכישת רכב ואנו מעודדים זאת.

"החלטנו לחבק ולאמץ את הספורטאים הנכים עד אולימפיאדת בייג'ינג היות ומדובר בפרויקט איכותי שיש בו חיבור של כל האלמנטים החשובים לנו: ערכים לאומיים, סמל, דגל , המנון. אנו מאמינים גדולים בערכים שיש בספורט הרגיל ועל אחת כמה וכמה בספורט הנכים: ווינריות, תחרותיות, נחישות, התמודדות, התגברות על מכשולים, התמדה, עבודת צוות וכמובן מבחן התוצאה ובשבילנו הנכים של מדינת ישראל ניצחו עוד לפני שהתחילה האולימפיאדה.

"בנוסף, אמצנו את נבחרת הכדורסל עוד ב-2006 ובחרנו בענף זה מכמה טעמים: הכדורסל הוא הספורט הפופולארי והמצליח ביותר בישראל. זה ענף המדבר לכל עם ישראל והמיומנויות הנדרשות בכדורסל ככלל ובכיסאות גלגלים בפרט הן בלתי רגילות וקשות. החיבור ביו המצוינות והחיוניות של סיטרואן תואם למצוינות ולחיוניות של נבחרת כדורסל על גלגלים. נבחרת ישראל בכדורסל בכיסאות גלגלים העפילה לאולימפיאדת הנכים בבייג'ין ואנו מאחלים לה הצלחה רבה במשחקים שם!"

כולם גאים בספורטאים הפראלימפיים הישראלים וברשימת המדליות המרשימה, שככל הנראה, ישיגו בבייג'ינג. אולם אין הרבה גופים או חברות מסחריות שתומכים בהם. ההתאחדות לספורט נכים הממשלתית ועמותת אתגרים הם הגופים הממשלתיים/מוסדיים העיקריים שתומכים בנבחרת. החברות המסחריות, שקופצות על האפשרות לתת חסות לספורטאים האולימפיים בישראל, התעלמו לחלוטין מהספורטאים הפראלימפיים - הן לא מכירות בכך שהספורטאים הפראלימפיים הם ספורטאים גדולים כמו הספורטאים האולימפיים "הרגילים", ואולי אף יותר מהם.