הצד הכלכלי והבלתי אפשרי של המלחמה בסמים ממריצים בספורט

בפברואר השנה נפגשו ראשי הוועדים האולימפיים בבייג'ינג לדיונים לקראת האולימפיאדה. גם ראשי, הוועד העולמי למלחמה בסמים בספורט (WADA), היו שם, ובערבים נפגשו עם חבריהם מהוועדים האולימפיים בברים של המלונות המפוארים שבבייג'ינג.

את השיחות המעניינות ביותר על הכסף בספורט מנהלים במפגשים הללו, כשבאוויר עשן סיגרים ואדי אלכוהול. ולכן השיחה עם בכיר שתוי ב־WADA היתה מעניינת במיוחד. "אין לנו סיכוי", הוא אמר אחרי כמה כוסות ברנדי, "התקציב שלנו 30 מיליון דולר, הפאקינג תעשיית תרופות שאנחנו נלחמים נגדה שווה מאות מיליארדי דולרים. זה קרב אבוד".

אז למה נלחמים בכל זאת?

"כי אנחנו חייבים. התחלנו במאבק ואי אפשר לוותר".

לא עדיף להפוך את הסמים לחוקיים?

"עדיף, אבל יש אידיאל אולימפי והוא לא מסתדר עם סמים".

אבל בכל מקרה כולם מסוממים.

"נכון, אבל עדיף שיחשבו שלא".

זה בלוף.

"אתה יודע שבדקנו ומצאנו ש־55% מהספורטאים אמרו שייקחו סמים אם יבטיחו להם שלא יגלו את זה?".

באמת? ויש סמים שאי אפשר לגלות.

"אנחנו חוששים שכן".

סמים גנטיים

כמה חודשים לאחר מכן הודיע הוועד האולימפי שבבייג'ינג ייערכו 4,500 בדיקות סמים - מספר חסר תקדים - ולכן ייתפסו יותר אתלטים על סמים. במסיבת העיתונאים ציינו שיתקיימו בדיקות גם להורמון הסינתטי שכל כך הרבה ספורטאים נטלו באולימפיאדת סידני, מריון ג'ונס ביניהם, ובכך שיטו את כולם וזכו במדליות ששמונה שנים אחר כך נישלו מהם.

בולט. נקי צילום: אי פי איי

חצי אולימפיאדה עברה כבר, ואכן נתפסו כמה אתלטים מסוממים, וב־WADA ציינו ש"הפעם אנחנו החתול ואנחנו נרדוף אחרי העכברים", אבל העכברים, ככל הנראה, משתמשים בסמים שלחתול אין סיכוי לתפוס, וחייבים לציין כי התהיות על השיאים המדהימים של יוסאיין בולט - ואפילו מייקל פלפס - מעט מעיבות על החוויה הספורטיבית.

יותר מ־1,600 מדענים ורופאים חיברו את רשימת הסמים האסורים של WADA, אבל החשש האמיתי הוא שתעשיית התרופות העולמית הופכת את האתלטים לשפני ניסיון לכל מיני תרופות פורצות דרך מהז'אנר הגנטי, סמים שממש משנים את המבנה הגנטי של האתלט והופכים אותו לחזק יותר, גבוה יותר, מהיר יותר. התעשייה הזו שווה יותר מ־643 מיליארד דולר (נכון ל־2006), ויש לה כוח, למשל, לתת לספורטאי כלשהו סם שבעצם נהפך לחלק בלתי נפרד מהגוף שלו.

איך אפשר לעלות על זה בכלל? אוליבר רבין, שמנהל את המחקר המדעי של WADA, אומר שמושקעים 6.5 מיליון דולר במציאת הבדיקות המתאימות למציאת שרידים של סימום גנטי. אבל הבדיקות האלה יהיו זמינות לשימוש רק באולימפיאדה הבאה. כלומר יכול להיות שחלק מהגיבורים של האולימפיאדה הזו יימצאו אשמים או חשודים בנטילת סמים ממריצים עוד כמה שנים, כפי שקרה למוריס גרין, ג'אסטין גאטלין ומריון ג'ונס.

לפי פט הנרי, מאמן האתלטיקה הראשי של אוניברסיטת טקסס, "אם מבחינה גנטית אפשר יהיה לעצב אתלט אז הספורט גמור. איך אפשר יהיה לקבוע מי טוב יותר?". על זה יש תשובה, שלא מעט אנשים מסכימים איתה (אבל עושים זאת בשקט כדי לא לעורר סערה).

אנשים כגון הנרי מפחדים שתחרויות הספורט ייהפכו למאבקים בין מעבדות. אולם גם היום התחרות היא בין מעבדות. אם שימוש בחומרים ממריצים יהפוך לחוקי תהיה אפילו יכולת טובה יותר להעריך ספורטאים. כפי שנהג פורמולה 1 זוכה להערכה גבוהה יותר אם הוא זוכה במירוץ עם מכונית נחותה יותר מבחינה טכנית, כך יידעו להעריך יותר את הספורטאים שנתמכים על ידי מעבדות נחותות יותר, ובכל זאת - בזכות תכונות אנושיות מעוררות הערצה כגון נחישות, מוסר עבודה וחוסן מנטלי - מנצחים.

מה עם בריאות הספורטאי? ובכן, בלאו הכי ספורט מקצועני הוא לא עיסוק בריא, אז מה זה משנה. "הבעיה הגדולה היא שרוב הספורטאים לא יודעים מה הם לוקחים", אומר קרייג רידי, חבר הוועד האולימפי העולמי מטעם בריטניה ולשעבר חבר בוועד WADA, "אם הם היו יודעים, אולי פחות מהם היו לוקחים דברים שאומרים להם שעשויים לעזור להם לזכות בזהב. זו בעיה שאולי לגליזציה תפתור".

רמז נוסף ללגליזציה סיפק דיק פאונד, לשעבר יו"ר WADA. "כל סם שנותן יתרון לא הוגן לאתלט הוא אסור", אמר, "אבל אם זה מתפתח לנקודה שבה כולם לוקחים סטרואידים וזה נחשב לנורמלי אז החוקים עשויים להשתנות".

ומה עם בולט?

גלן מילס, המאמן של יוסאיין בולט המדהים, אומר ש"יוסאיין לא אוהב לקחת ויטמין סי, אז בטח שהוא לא ייקח סמים. יש לנו מצפון נקי כי הוא נקי". ובכל זאת, כל כך הרבה אנשים תוהים אם זה באמת אפשרי לרוץ כמו בולט בלי עזרה כימית. "אני מבין את השאלות שאנשים שואלים", אמר טייסון גיי, אצן המאה מטר האמריקאי, "אנשים שואלים את השאלות הללו כי אתלטים בכירים נתפסו בעבר. לאנשים יהיו חשדות כל עוד האתלטיקה קיימת".