הפרמיירליג יוצאת לדרך בשבת; משכורות השחקנים - הגבוהות בכל הזמנים
מדוע שחקן בינוני שווה 5 מיליון ליש"ט? איך זה שמשבר הסאב-פריים והמיתון אינם משפיעים על הקבוצות האנגליות? וכמה צריך להשקיע כדי לשבור את המונופול של ארבע הגדולות? עונת 2009/2008 מתחילה עם כמה שאלות
זו כבר אקסיומה. הפרמיירליג משלמת עבור ההצלחה שלה במחירי שחקנים גבוהים. וזה מכיוון שיש לכל קבוצה, גם לקטנות ביותר, הרבה כסף. טוני פוליס, מנג'ר העולה החדשה לליגה סטוק סיטי, סיפר בראיון ל"אינדיפנדנט" ששעות אחדות לאחר שהבטיח את עליית קבוצתו קיבל 87 הודעות טקסט למכשיר הסלולרי שלו, "רובם מסוכנים שבחיים שלי לא דיברתי איתם". הפרמיירליג רוויה בכסף וכל אחד רוצה את הנתח שלו. אבל האם משבר הסאב-פריים והמיתון הקרב אמורים להשפיע גם על הפרמיירליג?
כרגע נראה כי המועדונים האנגליים אינם מושפעים מהתחזיות הקודרות ואינם מהססים להוציא סכומים גדולים על שחקני חיזוק. צ'לסי של רומן אברמוביץ' מעבירה קיץ צנוע יחסית ואינה בונה מחדש את הקבוצה במאות מיליוני ליש"ט. אבל קבוצות אחרות, מדרג נמוך יותר, דווקא כן מוציאות כסף רב על שחקנים.
טוטנהאם, שדווקא הבעלים שלה ג'ו לואיס הפסיד 1.16 מיליארד ליש"ט בבנק ההשקעות בר סטרנס, היתה העסוקה ביותר הקיץ והשקיעה יותר מ-50 מיליון ליש"ט בשחקנים חדשים (לא כולל משכורות), שנוספו על עוד יותר ממאה מיליון ליש"ט שהוציאה בשתי העונות האחרונות. להוצאות האדירות שלה יש מטרה אחת: להדיח את אחת מארבע הגדולות מהמקומות הראשונים בפרמיירליג ולהתפלש בכסף הגדול של הצ'מפיונס ליג.
לא רק הקרם של הצ'מפיונס ליג גורם לקבוצות להשקיע כסף גדול בשחקני כדורגל. גם הפחד מפני ירידה גורם לבעלי קבוצות לכתוב צ'קים על סכומים שלא נראו בעבר. סנדרלנד השקיעה 50 מיליון ליש"ט בשנה שעברה כדי להישאר בליגה, והשנה השקיעה עוד כ־20 מיליון ליש"ט ברכישת שחקנים חדשים. פולהאם גם בדרך להוציא 20 מיליון ליש"ט על שחקנים חדשים, וסטוק סיטי, העולה החדשה, השקיעה כ-10 מיליון ליש"ט בקבוצה.
רוכשים משכורות ביוקר
מאין הכסף? איך הקבוצות יכולות להרשות זאת לעצמן, כשבאופק רוחות המיתון? התשובה היא - כספי זכויות השידור.
עוד לפני המשבר חתמה הפרמיירליג על חוזה מכירת זכויות שידור עד 2010, שמבטיח לכל קבוצה הכנסה שנתית מינימלית של 30 מיליון ליש"ט. ההכנסה מטלוויזיה בליגה השנייה היא 2 מיליון ליש"ט בלבד, לכן קבוצות רבות שעולות לליגה הראשונה משקיעות הון גדול רק כדי שלא יחזרו לעוני שבליגת המשנה (דרך אגב, הליגה השנייה באנגליה היא אחת מעשר הליגות המכניסות באירופה).
במקרים רבים חזרה לליגה השנייה עשויה לפגוע במועדון קטן באופן אנוש. אמנם המועדונים שיורדים מהפרמיירליג זוכים לכספי "מצנח" בשווי של כ-12 מיליון ליש"ט כדי להתמודד עם משכורות פרמיירליג בצ'מפיונשיפ, אבל הכסף הזה אינו מספיק. וזה מצביע על הבעיה של מועדוני הפרמיירליג, שאינה נוגעת רק למחיר השחקנים.
לפי דן ג'ונס מחברת החשבונאות דלויט: "משכורות שחקנים שואבות את רוב ההכנסות, שגדלות, ולכן אין שום שיפור בכל הנוגע לרווחיות הליגה". משכורות השחקנים בפרמיירליג הסתכמו בשנה שעברה ביותר ממיליארד ליש"ט - כ-450 מיליון ליש"ט יותר מהליגה הספרדית ו־25% יותר מאשר לפני שנתיים. השנה אפשר לצפות לעוד עלייה בתקציב המשכורות הקולקטיבי של הפרמיירליג. כלומר את השחקנים לא רק מביאים במחירי אינפלציה, גם משלמים להם סכומים מנופחים לגמרי.
"רק רצון משותף של כל המועדונים ופעולה משותפת שלהם תביא לתקרת שכר שתגביל את משכורות השחקנים", אומר ג'ונס, "אבל אנחנו רואים שהרצון העז להצליח במגרש יוצר תחרות אינטנסיביות בשוק ההעברות שפוגעת במועדונים מבחינה כלכלית ועוזרת בעיקר לשחקנים ולסוכניהם".
אז האם ליגת הכדורגל העשירה בעולם מוציאה יותר מדי כסף עבור שחקנים? האם היא בעצם על סף פשיטת רגל? לא ממש. "בפרמיירליג מבינים שהשקעה ברכישות שחקנים טובים עוזרת בשמירה על האוהדים והמעמד", כתב ריצ'רד סקאדמור, מנכ"ל הפרמיירליג, ב"אובזרבר", "זה מעגל מנצח שמתחיל ונגמר בכדורגל. כל השאר - האוהדים, הספונסרים וחברות התקשורת - יוצאים מנקודת ההנחה הזו".
עוד פיינל פור?
טוטנהאם מקווה שכן. לא נראה שתוכל להמשיך להשקיע עוד ועוד בבניית סגלים חדשים ומשופרים בלי להתחבר לצ'מפיונס ליג. אבל כבר כמעט עשור שקבוצות ה"טופ פור" שומרות על הדומיננטיות בזכות הכספים הרבים שהן מכניסות מהצ'מפיונס ליג. בשנה שעברה, למשל, הרוויחו ביחד כ־130 מיליון יורו, המושקעים ברכישת שחקנים - לעתים קרובות הן רוכשות את השחקנים הטובים ביותר של "שאר ה־16".
פיטר קניון, מנכ"ל צ'לסי, הגן על הדומיננטיות הזו. "בכל אירופה יש כמה קבוצות בכירות ששולטות בליגה המקומית", אמר, "אבל אני חושב שמועדונים כמו אסטון וילה, טוטנהאם וניוקאסל צריכים להתנהל בדרך מסודרת יותר, כדי לעלות לרמה שלנו".
עם זאת, מדובר במשימה לא קלה, לאור הנתונים הכספיים. ההכנסות הממוצעות של ארבע הגדולות גדולות פי שלושה מההכנסות הממוצעות של שאר ה־16, ואם "הצלחה שווה הכנסה והכנסה שווה הצלחה", לפי המומחה לכלכלת ספורט פרופ' סטפן סימאנסקי, אז מגיעים למסקנה שרק גורם חיצוני שישקיע כספים ללא כל היגיון יוכל לשבור את הטופ פור. "צריך לפחות השקעה של מאה מיליון ליש"ט כדי להעפיל לארבעת המקומות הראשונים", ציין הארי רדנאפ, מנג'ר פורטסמות'. כנראה הוא צודק.