ארקדי גאידמק מביא את לואיס פרננדז לסיבוב שני בישראל

ארקדי גאידמק זוכה לחשיפה תקשורתית חיובית בעקבות אירועי יום שני. בעיתונים משבחים את הסבלנות שלו. מציינים שהוא התנהג כ"מבוגר אחראי". הוא לא פיטר את יצחק שום, האיש שהביא דאבל. הוא גם החליט להסתכל קדימה לעבר מוקדמות הצ'מפיונס ליג בשנה הבאה, והודיע על משא ומתן מתקדם עם האקס

המטרה של גאידמק ברורה. שום יביא עוד דאבל ("אם לא נזכה בדאבל, זה יהיה כישלון", הכריז), פרננדז אמור להיות המנג'ר והשם הגדול שימשוך שחקנים גדולים לבית"ר ירושלים, והם אלו שאמורים לעזור לה להגיע לליגת האלופות.

זה נשמע אידיאלי. אבל קשה לראות סידור כזה עובד. אפילו יש תחושת דז'ה וו קלה. כשהגיע פרננדז בפעם הראשונה לבית"ר, אימן אז את הקבוצה הולנדי בשם טון קאנן, שגם לו הובטח שסמכויותיו לא ייפגעו על ידי פרננדז ובלה בלה בלה. בפועל, איבד קאנן את השליטה על הקבוצה ופוטר. פרננדז נכנס במקומו והוביל את הקבוצה לעונה בינונית.

האם זה יקרה לשום? כנראה כן. פרננדז הוא אישיות גדולה מדי כדי לא לפגוע בסמכויות של שום.

כשנשאל גאידמק למה בחר בפרננדז, ענה באנגלית של הרע מג'יימס בונד (ובאגרוף קמוץ): "בגלל הכוח, הוא רץ כמו השחקנים על הקווים של המגרש". כן, אבל מנג'ר לא אמור לרוץ על הקווים, זה תפקידו של שום, לא?

שיהיה.

מנג'ר ומאמן זה קונסטלציה מוכרת באירופה. המנג'ר אחראי לאסטרטגיה המקצועית של המועדון, לבחירת אנשי המקצוע וגם לרכישת שחקנים. המאמן אמור להיות פעיל ברמה היומיומית, להעביר את האימונים, להכין את הקבוצה למשחקים, ולעשות, בגדול, את מה שהמנג'ר אומר לו לעשות. בדרך כלל הצוותים הללו מורכבים מאיש מקצוע ותיק ומנוסה (המנג'ר) ואיש מקצוע צעיר וחרוץ (מאמן).

בובי רובסון היה מנג'ר בברצלונה, ז'וזה מוריניו היה המאמן. זה עבד יופי. בליון יש מנג'ר, ברננרד לאקום, והוא אחראי לבחירת השחקנים והמאמנים. זה גם עובד יופי (שבע אליפויות רצופות). במנצ'סטר יונייטד אלכס פרגוסון הוא המנג'ר, ועד לאחרונה היה קרלוס קיירוש המאמן, עד שקיבל הצעה לאמן את פורטוגל. גם השילוב בין השניים עבד נהדר באלופת אירופה. בהרבה מובנים גם פיני גרשון ודיוויד בלאט היו שילוב דומה, שהביא את מכבי תל אביב לשיאים חדשים.

הכימיה בין מנג'ר למאמן טובה רק אם הם משלימים אחד את השני. אם אחד הוא ה"רוח" של המועדון, השני צריך להיות ה"גוף". אם אחד הוא קצין, השני הוא רס"פ. אם המנג'ר הוא שקול וטקטי, המאמן הוא חיית משחק. פרננדז ושום אינם משלימים אחד את השני. כלומר אחד מדבר צרפתית ומוצץ סוכרייה על מקל, והשני דובר עברית ורוסית והולך עם מקל, אבל שניהם מבוגרים, מנוסים, מרגישים שראו וטעמו כבר הכל, וסמכותם בעצם נובעת מהשם שלהם וממה שהשיגו בחיים. גאידמק ואלי ארזי משוכנעים שבכל מקרה זה יעבוד.

שיהיה.

התבוסה לויסלה קרקוב אכן היתה מבישה. אבל אם המועדון היה בטוח בדרכו, אז כל הפארסה בנוגע לעתידו של הצוות המקצועי לא היתה מתרחשת. אם ארזי האמין שגיורא שפיגל ושום מובילים את הקבוצה בדרך הנכונה, אז התבוסה לא היתה אמורה לשנות משהו; אבל כנראה שזה לא כך, בייחוד כשהבוס מרגיש מושפל וכשהעסקים שלו ממילא חוטפים מכל הכיוונים. 130 מיליון שקל מושקעים בבית"ר, כמאה מיליון מכיסו של גאידמק. ועדיין אין לה דרך שהיא בטוחה בה - פיטורי המאמנים מוכיחים זאת.

בליגה מלאה במאמנים ובשחקנים עצלנים ולוזרים מבטיח הכסף הגדול את התואר כבר במחזור ה־20. לכן המטרה של בית"ר היא להגיע לאירופה ולזכות בנקודות פוליטיות עבור הבוס.

אסטרטגיה ארוכת טווח? לא באוצר המילים של גאידמק. חיים משנה לשנה, מקפמיין צ'מפיונס ליג כושל לקמפיין צ'מפיונס ליג כושל. לאוהדים של בית"ר מגיע יותר.

שיהיה.

ומשהו קטן על תקשורת הספורט הישראלית. אתמול, בשיאה של האולימפיאדה, הכותרת באתר one היתה: "75 דקות להכרזה הדרמטית של ארקדי גאידמק". כותרת המשנה: "בכל עולם הספורט, ובפרט בבית"ר, שרויים במתח לקראת ההודעה של גאידמק". "עולם הספורט כולו" חיכה להודעה של גאידמק.

מבייג'ינג דיווחו שמייקל פלפס מיהר לסיים את המקצה כדי להוציא את ראשו מהמים, להסיר את הכובע מראשו ולשמוע את הכרוז הסיני מודיע על ההודעה הדרמטית של ארקדי: "דה בוס אוף בית"ר גוז באק טו דה אקס, לואיס".

רק לאחר מכן הרגיע פלפס את קצב נשימתו, הסתכל על השעון וראה ששבר עוד שיא אולימפי. ולחשוב שאם הוא היה מתרכז רק בבריכה ולא באירועים במתחם הרכבת בירושלים, הוא היה יכול לשבור עוד שיא עולם.

שיהיה.