היורו מפרק את ה־NBA

הבט מזרחה, נער גטו צעיר, ותראה את עתידך (כלומר, אם תשרוד עד גיל 20): אירופה פותחת אופציות חדשות בפני שחקני הכדורסל.

שבעה שחקני NBA עזבו בקיץ את הליגה ונדדו אל אירופה. שישה מתוכם הם אירופים, אבל המעניין הוא השחקן האמריקאי, בעל פוטנציאל אול סטאר: ג'וש צ'ילדרס הוא שחקן הכדורסל הטוב ביותר אי פעם שעבר לאירופה, והוא עושה זאת בשיאו. הוא בן 25, גובהו 2.05 מטרים, והוא השיג ממוצעים של 12 נקודות, שישה ריבאונדים ושני אסיסטים. הסיבה? "אטלנטה גררה אותי - אני אמרתי להם שאני רוצה לסיים את החוזה החדש מוקדם. לא אהבתי את האופציות שעמדו בפניי, אז בחרתי לעזוב".

לא עוד שחקני עבר מזדקנים או אירופים שלא הסתדרו באמריקה - צ'ילדרס שינה מהיסוד את אופן המחשבה של השחקנים האמריקאים. יש עיכובים בחוזה? טוסקנה מקום יפה. עושים שרירים בגלל תקרת השכר? שמעתי שבפיראוס יש אחלה מועדונים.

אפילו הסופרסטאר, בן גורדון משיקגו - שחקן של 20 נקודות למשחק, מדבר כעת על מעבר לאירופה, כיוון שהמשא ומתן עם שיקגו לא עולה יפה. החולשה של הדולר מחלחלת לאמריקאים בכל הרמות, ועמה ההבנה שיש חיים מעבר לאוקיינוסים. פתאום ג'ייסון קיד, 11 פעמים אול סטאר, שוקל לקחת את הקריירה שלו לאירופה בשביל החוויה - ובשביל להשתכר ביורו. קיד יודע ששחקנים בעלי יכולת פיזית כמו שלו יכולים להפיק תועלת רבה יותר עבור הקבוצה שלהם באירופה, שם המשחק קצר יותר, אטי יותר, קבוצתי יותר ונערכים פחות משחקים בכל עונה.

לברון ג'יימס. יגיע לאירופה? צילום: רויטרס

אפילו ידיעות שבכל זמן אחר היו נתפסות כמגוחכות מעצם יסודן נראות כעת אפשריות. "ספורטס אילוסטרייטד", המגזין האמריקאי, פרסם בסוף השבוע כי אולימפיאקוס מתכננת להציע ללברון ג'יימס, התכשיט הנוצץ ביותר בקופסת התכשיטים של דיוויד סטרן, הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה: 50 מיליון דולר בעונה.

תקדים פרי

צ'ילדרס כמובן אינו הראשון שעושה זאת. דני פרי האגדי עבר לשחק באיטליה כדי לשבור את חוקי העבדות של שחקני ה־NBA ולהכריח את הקליפרס לשלוח אותו בטרייד. אבל פרי לא נהפך לשחקן שחשבו שיהיה, והמרד שלו נגד חוקי הליגה נותר בגדר אנקדוטה חד־פעמית. הפעם נראה כי השינוי הוא שינוי תרבותי עמוק יותר - ירידת כוחה של אמריקה בעולם וההבנה העמוקה והמדכאת שהיא איננה לבד על פני כדור הארץ.

ולא זו בלבד. המודל העסקי באירופה משנה את כללי המשחק ואת אופן החשיבה של השחקנים. בקבוצות העשירות של אירופה - בפרט ברוסיה, אך לא רק - הבעלים הוא אוליגרך או מיליארדר, שלא רואה בקבוצה עסק כלכלי. הוא אינו מצפה לרווח ואינו מוגבל על ידי תקרת שכר כלשהי.

זהו המנוע של המשכורות באירופה בשנים האחרונות, והנה קו המים חוצה את הסכר שפעם העמידו קבוצות ה־NBA. הדבר שמטה את הכף לטובת אירופה הוא המנהג המקומי שלפיו הקבוצות משלמות את המסים של השחקנים. צ'ילדרס ירוויח כמעט 7 מיליון דולר נטו, שהם כ־12 מיליון דולר במונחי שכר NBA, שזה מה שסופרסטאר כמו דוויין ווייד ממיאמי מרוויח.

ננאד קרסטיץ', אקס ניו ג'רזי, עבר לטריומפ מוסקבה בשבוע שעבר. השכר שלו הוא 3 מיליון יורו נטו בשנה - כלומר כמעט 9 מיליון דולר בארצות הברית כאשר גובים מס בשיעור 35% - כמו השכר של שחקני אול סטאר.

בצד השני של המתרס אירופה מציעה אלטרנטיבות כעת לא רק לשחקנים אלא גם לליגה. דיוויד סטרן רואה שתקציב קבוצות־העל באירופה דומה לתקרת השכר שלו באמריקה. נראה כי היתרון היחיד של האיתנות הפיננסית של ה־NBA הוא חוזים ענקיים לשחקני־על ולטווח ארוך.

המענה המתבקש, שעליו הוא מדבר זה שנים, יהיה להרחיב את הליגה לאירופה. אחרי הכל, טיסה מניו יורק ללונדון נמשכת בדיוק כמו טיסה ללוס אנג'לס. אולי העתיד יכתיב שינויים אחרים, כמו שתי ליגות נפרדות שמקיימות מספר משחקים מועט בכל שנה והקבוצה מנצחת בכל ליגה מתחרה בגמר, כמו שקורה בבייסבול.

הכוח הלבן

יש עוד יתרונות לאירופה, חוץ מהשיווק, שקוסמים לדיוויד סטרן. השחקנים האירופים לבנים וזה חשוב לו. הם לא יוצרים את אותן הבעיות של שחקנים שחורים שגדלו בגטו, דוגמת לטרל ספריוול ורון ארטסט, וגם זה חשוב לו. כך או כך, סטרן נדחק לפינה וכעת נדע אם הדיבורים שלו על התרחבות לאירופה היו מס שפתיים ליבשת שממנה שאב את כל הכישרונות, או שהוא באמת התכוון למילים שיצאו מפיו.