כיצד משפיעה עליית מחירי הסחורות על ענף הכדורגל

פיטר היל ווד, יו"ר ארסנל, הפך השבוע לראשון בעולם הכדורגל שהזהיר שמשבר האשראי העולמי עשוי לפגוע גם בכדורגל. "אנשים בענף הכדורגל צריכים להתעורר למציאות של העולם, שאין יותר כסף קל", אמר היל ווד, "מדברים יותר מדי על העברות גדולות של שחקנים בקיץ הזה אבל עכשיו אין הרבה כסף בבריטניה ובאירופה. אז צריך להיזהר".

ארסנל, שדיווחה השנה על הכנסת שיא של 200 מיליון ליש"ט, משתמשת באיפוק בכסף שלה בגלל ההלוואה בתנאים טובים יחסית, שלקחה כדי לבנות את אצטדיון האמירויות שלה. "הרבה אנשים אינם מבינים שצריכים לנהל מועדון כדורגל בהיגיון כלכלי. הרבה מאוד מספרים נזרקים כרגע באוויר שאין להם היגיון כלכלי, וזה מאכזב אותי", אמר היל ווד.

אבל בעוד ארסנל נוהגת בהיגיון כלכלי, קבוצות אחרות נתמכות בידי מיליארדרים שדווקא נהנים ממשבר האשראי העולמי - שוכרי הסחורות. התוצאה: קבוצות שמתנהלות בהיגיון כלכלי דוגמת ארסנל, שלא זכתה בתואר מאז 2005, מתקשות להתחרות על המגרש.

פיטר קראוץ', שחקן ליברפול צילום: בלומברג

אמנם 24% מארסנל נמכרו למיליארדר אלישר אוסמאנוב, שעשה את כספו במסחר במתכת, אבל הנהלת המועדון מסרבת לשתף עמו פעולה בגלל עקרונות "הניהול הנכון". בכל אופן, נציגיו דוחפים ליתר מעורבות שלו ואף מציעים עזרה, ללא הועיל, למנג'ר ארסן ונגר בשוק ההעברות רווי האינפלציה.

כרגע, כך מסתמן, לקבוצות שלהן שוגר דדי שעוסק במסחר של סחורות יש יתרון גדול על המגרש.

לגיטימציה ציבורית

"סוחרי סחורות נהנים כרגע מהרבה כסף והם רוצים לזכות בלגיטימציה ציבורית", אמר רוברט בולאנד, פרופסור לכלכלת ספורט באוניברסיטת ניו יורק לסוכנות הידיעות רויטרס. "הם משיגים את הלגיטימציה הציבורית בכך שהם קונים קבוצת כדורגל ושמים אותה בידיים הבטוחות שלהם".

רומן אברמוביץ', שעשה את כספו מאלומיניום ומנפט, היה הראשון מבין סוחרי הסחורות שנכנס באגרסיביות לכדורגל האירופי. מיד אחריו באו אחרים, למשל אלישר אוסמאנוב. גם רינאט אחמטוב, האיש העשיר באוקראינה והבעלים של שאחטר דונייצק, וגזפרום, חברת האנרגיה הממשלתית הרוסית, שמשקיעה הון בזניט סנט פטרבורג. לוקאויל, חברת הנפט הרוסית, תומכת בספרטק מוסקבה, ולאקשמי מיטאל, טייקון המתכת ההודי, רכש אחוזים נכבדים מק.פ.ר מליגת המשנה האנגלית.

עוד לפני אברמוביץ' נהנתה אינטר מכספיו של מאסימו מוראטי, טייקון נפט איטלקי, שבזכות עליית מחירי הנפט יכול השנה להרשות לעצמו את ז'וזה מוריניו - מאמן שמשכורתו 9 מיליון יורו בשנה. זאת לאחר שפיטר מאמן שמרוויח 6 מיליון יורו בשנה וישלם לו לא מעט פיצויים.

מיליארדרי הסחורות מנצלים את העלייה במחירי הסחורות כדי למשוך לקבוצותיהם את השחקנים הטובים בעולם, כפי שמוכיחות ההצלחות על המגרש.

מנגד, מועדוני כדורגל שקשורים לאנשי עסקים שלהם אין מכרות, חברת נפט או נחושת מתקשים להתמודד עם העלייה במחירים של עלויות השחקנים.

רומאן אברמוביץ' צילום: גלעד קוולרציק

ליברפול, שבבעלות תום היקס (מעולם ההשקעות) וג'ורג' ג'ילט (שעשה את כספו בעיקר במסחר בבורסה), סובלת מהלוואות בתנאים לא טובים ומתקשה למשוך שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. מייק אשלי, הבעלים של ניוקאסל ובעלים של כמה חברות הלבשת ספורט שהסתמך בעבר על הלוואות, מתקשה לממן למאמנו קווין קיגאן רכש איכותי. ארסנל גם כן מתקשה לשמור על שחקניה, שמחפשים משכורות גבוהות במקומות אחרים, בגלל התעקשותה לא להסתמך על כסף האלומיניום של אוסמאנוב.

השקעה או הנאה?

אבל האם המיליארדרים של הסחורות נמצאים באמת בענף הכדורגל רק בשביל הכיף, הריגושים והמעמד החברתי, או שבאמת מדובר בהשקעה טובה לעתיד?

"אני משוכנע שארסנל כעסק שווה הרבה יותר משווי השוק שלה כרגע", אמר אוסמאנוב ל"גרדיאן", "נכנסתי למועדון כאוהד, אבל בנוסף לריגוש ולתענוג שהקבוצה מספקת לי, אני חושב שמדובר בהשקעה טובה לפורטפוליו של ההשקעות שלי".

לפי בולאנד, סוחרי הסחורות הולכים על הכדורגל האירופי כי קבוצות הספורט האמריקאיות הגיעו לשיא מבחינת הכנסות בשנים האחרונות, וכרגע, גם בגלל המיתון הקרב, לא כדאי השקיע בהן.

"כמה מועדונים באירופה הוכיחו שהם יכולים לעשות הרבה כסף, חלק מהם הם השקעה טובה מאוד והופכים לעסקים שיכולים להחזיק את עצמם", אמר בולאנד, "אני חושב שבעתיד ירוויחו השחקנים יותר ויותר. הם בעצם יהיו המרוויחים היחידים כי אוהדים יצטרכו לשלם יותר עבור כרטיסים, כדי לעזור לממן את משכורותיהם".

היל ווד אולי קרא להיגיון כלכלי, אבל כל עוד ייהנו בעלי הקבוצות ממשבר האשראי וממשבר האנרגיה העולמי, ספק אם קבוצות יתנהלו בהיגיון כלכלי כלשהו.