איך מוציאים את הכדורגל בארץ מהבוץ

הערב תגיע אליפות אירופה לשיאה, ולשמחתי הרבה היתה לי הזכות להיות שם ולחוש מקרוב בדבר הזה שבשידורים בישראל מתייחסים אליו כ"כדורגל אמיתי". גם ראיתי שם מקרוב מה זו התנהלות עם ראייה לטווח ארוך. ואז חזרתי לארץ. ואני מנסה להבין למה. למה הם כן ואנחנו לא?

נתחיל עם מוקדמות

משחק ראשון - תיקו מול ארגנטינה. אח"כ עוד תיקו מדהים מול איטליה, ואז ניצחון גדול על חוף השנהב. בדקה ה־90 בשמינית הגמר מול צרפת הפסדנו משער מעורר מחלוקת של קרים בנזמה, חבר של מאור בוזגלו. באסה, אבל איזו הופעה גדולה של הנבחרת שלנו, הא?

הנבחרת חוזרת ארצה ומתקבלת בטקס ממלכתי ומרשים על ידי ראש הממשלה. פשוט תענוג.

ועכשיו תגידו לי, זה ישנה במשהו את הכדורגל שלנו? אני אפסיק לשדר כדורגל במגרשים עלובים כמו האורווה או וסרמיל? זה יוסיף לילדי ישראל עוד חמישה מגרשי אימון שיוכלו לגדול בהם עוד כמה יוסי בניונים?

יש הרבה מאוד דברים לעשות, והנבחרת, עד כמה שהיא חשובה, לא עומדת לעשות אותם.

הביורוקרטיה מחסלת

קודם כל צריך להילחם בביורוקרטיה הנוראית שפוגעת בכל קידום של משהו מקצועי בישראל.

גדלתי בבאר שבע, ואני זוכר שלפני עשור הגה ראש העירייה יצחק רגר המנוח את רעיון הקמת קומפלקס הספורט. עברו עשר שנים, ובאמת לא מזמן הסתיימה בנייתו. אבל לא הייתי קורא לו קומפלקס. במקרה הטוב מגרש אימונים.

ההוראה הראשונה של אלכס שניידר, שרכש לא מזמן את מכבי תל אביב, היתה: "בוא נהרוס את הבושה הזו שנקראת מתחם אימונים בקריית שלום שעמוס בקרוונים רעועים, ונבנה מגרש אימונים מצוין בהשקעה של 1.45 מיליון דולר, כולל מבנה מרשים עם קומה שלמה לקבוצה הבוגרת, ועוד אחת למחלקות הנוער. הכל על חשבוני".

זו ראייה עסקית ומקצועית נכונה, אבל נכון לעכשיו זה לא יקרה. מדוע? כי רון חולדאי גביר העיר תל אביב רוצה לבדוק ולשקול ולהקים ועדה על ועדה, ונתראה בעוד עשר שנים. אולי. אם שניידר יישאר כאן.

תשתית תניב רווח

נבחרת קרואטיה התאמנה ביישוב קטן וציורי, 100 ק"מ מוינה, וסביבו עשרות מגרשי אימונים. המקומיים מרוויחים יפה מאותם מגרשים. אין לי ספק שיש מקום למקומות כאלה גם בארץ. אפשר להרוויח מכדורגל, רק צריך לחשוב אחרת.

תשתית. זאת המילה. ואין כזו מילה בארץ. בנסיעותיי ברחבי אוסטריה ראיתי הרבה מאוד מגרשי אימונים. קבוצות אירופיות רבות באות להעביר את מחנה האימונים שלהן על המגרשים הללו.

בחורף המושלג אי אפשר לשחק עליהם, וקבוצות רבות באירופה מחפשות תחליפים במקומות כמו דובאי וקטאר. החורף שלנו מתאים בדיוק למחנה אימונים עבור הקבוצה האירופית הממוצעת, שמעוניינת לחזור לכושר אחרי פגרת הכריסמס, אבל היכן בדיוק יתאמנו?

עלות שבוע מחנה אימונים באוסטריה, בהולנד או בגרמניה היא בין 50 ל־100 אלף יורו לעשרה ימים. אני בטוח שאם יוקמו כמה כאלה בישראל, הם יהיו עמוסים בחודשי ההכנה של הקבוצות מחו"ל, ובמהלך העונה ייהנו מהם הילדים שלנו כאן בארץ.

בונבון יורד ליגה

האצטדיון באינסברוק נמצא בעיר בת 100 אלף תושבים. העיר נמצאת בלב לבו של איזור מדהים ביופיו שתושביו היו על סף פשיטת רגל לפני שנים, עד שהחליטו להשקיע בתיירות. ברגע שנפלה ההחלטה להשקיע במשהו לטווח הרחוק, הם התחילו לעבוד על תשתית הכדורגל מלמטה, והיום הם משגשגים. אגב, האצטדיון הוא אצטדיון מושלם לכדורגל, בן 30 אלף מקומות. הקבוצה שמשחקת בו ירדה העונה לליגה האוסטרית השנייה. שמישהו יסביר לי למה לנו לא יכול להיות בונבון כזה? למה?

בחזרה לחמסין

החזרה שלי לחמסין הישראלי לוותה בכותרות עיתוני הספורט, שדיברו על מהפכה של ממש בכדורגל הישראלי: 16 קבוצות בשתי הליגות הראשונות, ביטול הליגה הארצית ועוד כמה שינויים.

ראשית, אני בעד. כדורגל ברמה גבוהה הרי אין פה, אז לפחות שתושבי שדרות, אשקלון ושער הנגב יזכו לראות את כוכבי הכדורגל הישראלי במרחק של 20 דקות נסיעה מבאר שבע. זה יחזיר את ספורט ההמונים אל הפריפריה.

זה גם הטיעון היחיד החשוב, הרי אותי לא מעניין אם שחר שניידר או גאידמק יוציאו עוד כמה שקלים מהכיס בגלל השינוי הזה.

אבל הפתרון לבעיה הוא לא בגודל הליגה ולא בשאלה אם יהיה פלייאוף או לא. צריך להתחיל מלמטה ממקום מאוד נמוך, מהדשא, ומגיל שש. שם צריך להשקיע את מרב הכסף ואת מרב המחשבה.

אולי כשזה יקרה, לא אאלץ להתמודד עם שאלה של שדר אוסטרי אחד שגילה שאני מישראל, ושאל: "מה אתה עושה כאן? הרי אתם לא משחקים ביורו". ניסיתי לצאת מזה בכבוד, אז אמרתי ששובצנו לבית מספר חמש בטורניר. לקח לו קצת זמן להבין, אבל בסוף הוא חייך ואמר: "אולי בעוד שנתיים תגיעו למונדיאל". חייכתי, הלוואי.