אז מה אפשר ללמוד מהיורו?

1. "רוסיה לא תזכה בשום דבר בכדורגל כמו שברזיל לא תזכה בשום דבר בהוקי קרח", אמר פעם פלה, אגדת הכדורגל הברזילאית. כותרת באחד מהעיתונים הרוסיים חזרה באימרה המגוחכת של פלה אחרי שרוסיה ניצחה את הולנד והעפילה לחצי גמר היורו: "חוס הידינק עשה דברים נפלאים עבור ההוקי הברזילאי".

לא בטוח שרוסיה תזכה ביורו, אבל מדינת הענק היא הזוכה האמיתית שלו. מאז פירוק ברית המועצות נכנס הכדורגל של נבחרת רוסיה לתרדמת ועלו ספקות אם ללא האוקראינים, הגאורגים, הבלארוסים, הליטאים וכדומה תצליח נבחרת רוסיה בטורניר בינלאומי. והיורו הזה נותן את התשובה: המדינה עם האוכלוסייה הגדולה באירופה (142 מיליון) ועם הכי הרבה כדורגלנים רשומים (8.5 מיליון) לא רק יכולה להותיר חותם על הכדורגל האירופאי, היא יכולה להיות בו כוח דומיננטי.

צריך לתת הרבה קרדיט לחוס הידינק, הגאון ההולנדי, שמוכיח פעם אחר פעם שמאמן בכדורגל זה דבר קריטי, אבל אסור לשכוח שבעשור האחרון הושקע הון גדול בבניית אקדמיות לשחקנים צעירים ברוסיה. ואסור לשכוח שרומן אברמוביץ' משקיע כ־55 מיליון דולר בשנה בצעירים רוסים. השקעה בכדורגלנים צעירים, מגיל 7 היא הדרך היחידה לבנות יסודות מספיק טובים כדי שגאון כמו הידינק יכול לעשות את העבודה שלו בנבחרת.

2. "כדורגל יכול לעשות פלאים למדינה אם עושים אותו כמו שצריך", אמר אלן שירר, כוכב נבחרת אנגליה לשעבר. ההצלחה הרוסית מוכיחה זאת שוב. מדינת הענק חגגה בטירוף את הניצחון על הולנד. מאות אלפים יצאו לרחובות ואפילו פערי המעמדות התמוססו במסיבות הרחוב הענקיות שהתפתחו במוסקבה. עיתונאי רוסי מעיד: "אוהד אחד התיז בירה על שמשת מרצדס וצרח. הוא היה מאושר ולא היה איכפת לו שמדובר במרצדס. ואז יצא הנהג, חיבק אותו ועלה איתו לגג המכונית כדי לרקוד".

פרופוגנדה? אולי הסיפור הספציפי הזה אבל העובדה היא שזהו, כדורגל הכה שורש ברוסיה ומהטורניר הזה הוא הפך לספורט הלאומי הרשמי. הוקי קרח? כדורסל? תשאירו את זה להזויים. אין כמו כדורגל כדי לגרום למדינה שלמה להרגיש טוב עם עצמה, במיוחד עם הכדורגל התקפי ומצוין. "זה לא רק שרוסיה בחצי הגמר, זה הסגנון שהביא אותנו לשם", כתב איגור רבינר מיומון הספורט, "ספורט־אקספרס", "מתי בפעם האחרונה אירופה העריצה אותנו? ממתי כולם איחלו לנו בהצלחה בגלל שלנו יש את הכדורגל הכי יפה? העולם מעריץ אותנו".

3. אפשר לשער שלרוסיה יקרה מה שקרה לדנמרק וליוון, מדינות כדורגל קטנות יחסית שרשמו הצלחות ביורו. יותר ויותר חברות עסקיות ירצו להשתתף בחגיגה וכסף גדול יזרום לכדורגל ולא רק מכיסיהם של אוליגרכים, שכיום בונים תקציבי ענק בקבוצותיהם מבלי הכנסות טבעיות. שוב, לכדורגל יש כוח להפוך מדינות על הראש – אין עוד ספורט כזה. בכלל, יש מעט מאוד דברים שיכולים להפוך מדינה על הראש.

שחקני נבחרת רוסיה מתאמנים צילום: איי פי

4. גורמים עסקיים בישראל צריכים להבין זאת. השקעה נכונה בכדורגל אולי לא תניב רווחים באופן מיידי אבל הפוטנציאל עצום, גם במדינה כמו ישראל. ה־FeelGood Factor, שכדורגל מוצלח מביא למדינה, יכול להתניע מחדש כלכלה.

מה זה הרגל רע? ובכן השבוע, עברה החלטה בהתאחדות להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל־16. הוויכוח שהתפתח הזכיר דיון בין שני רופאים שאחד בעד לתת לחולה הסרטן דקסמול והשני רוצה לתת לו דווקא אקמול. המחלות מהן סובל הכדורגל הישראלי עמוקות וקשות הרבה יותר מאשר מבנה ליגת העל.

הדיון הענייני במה שהמהלך יעשה היה משני. בדיון בהתאחדות ההוא אמר להוא שהוא מטומטם ולא מבין כלום, ההוא הבטיח לספר על ההוא דברים שיגרמו לו לרדת מהארץ וההוא תקף את ההוא על כך שהוא עושה הכל מתוך אינטרסים קטנים. זה לא היה דיון על כדורגל. אין היה דיון פוליטי לחלוטין. כל "חבר מזכירות" הוא לא בהכרח מוצלח במה שהוא עושה. ייתכן והוא גרם לפשיטת רגל של קבוצות שונות ומשונות, אבל בכל זאת הוא מקבל זכות לקבוע עבור המדינה איך הכדורגל שלה יראה. זה מקומם.

יעקב שחר ואנשי עסקים מוצלחים אחרים, שיודעים דבר או שניים על כדורגל, צריכים לקחת על עצמם את ניהול ליגת העל ולא לאפשר לכל מיני עסקנים ופוליטיקאים להרוויח כותרות על חשבונם. ההתאחדות צריכה לטפל בנבחרות, בכדורגל עממי ושורשי הכדורגל במדינה – ככה עושים באירופה. ההתאחדות לא צריכה להתעסק בניהול הליגה הראשונה, דבר ששואב יותר מדי אנרגיות. הליגה המקצועניות צריכות להיות מנוהלות על ידי אנשים שיודעים להוציא ממנה כמה שיותר.

6. אגב, הכל התפתח בגלל שאנשי צ'רלטון, חברת התקשורת שבבעלות משחקי ליגת העל וגם ערוץ 10, הגיעו לאבי לוזון ואמרו לו: "תשמע, אנחנו לא ממשיכים לתת כסף. אף אחד לא קונה את החבילות שידור, אין רייטינג לכדורגל הישראלי צריך לעשות שינוי". אז לוזון עשה שינוי. טוב? לא טוב? זה לא משנה, השינוי לא ישנה את העובדה שאנשים עדיין מפחדים לשלוח את הבנים שלהם למשחקי כדורגל.

למה עשיתם את השינוי? שאלתי את אחד מהאנשים החזקים בהתאחדות, שטרן חלובה (מ"מ יו"ר ההתאחדות ולשעבר סוחר ענתיקות בשוק הפשפשים). "עשינו את השינוי כי היינו חייבים שינוי". היה דיון מקצועי בעניין? "כן, בטוח". איך זה יעזור? "זה יעזור בכך שנשמור על אותה רמת הכנסות". אבל זה יתחלק בין יותר קבוצות? "כן, אבל לפחות ההכנסות לא ירדו". אוקיי, אבל איך זה משנה את העובדה שעדיין מסוכן ללכת למגרש כדורגל? "צריך להתחיל מאיפשהו". מהגדלת הליגה? אין דברים טובים יותר, מעמיקים יותר לעשות? "היה צריך לעשות שינוי". טוב, איך הסחר בענתיקות? "אני כבר מזמן לא סוחר ענתיקות". וואלה, מה אתה עושה? "דברים". אילו דברים? "כל מיני דברים". טוב, תודה.