רבותי, ההיסטוריה מוכרת: גמר ה־NBA יתחיל בשישי לפנות בוקר
למזלה של ליגת הכדורסל של צפון אמריקה, יש גמר קלאסי בין שתי קבוצות גדולות, בוסטון סלטיקס ולוס אנג'לס לייקרס, שלא פגשו זו את זו בגמר יותר מ־20 שנה. לפחות שיא הרייטינג השלילי לא יישבר
השופט שראה את העבירה הבוטה שביצע דרק פישר מהלייקרס על ברנט בארי מסן אנטוניו במשחק מספר 4 של גמר המערב לא שרק. כך חרץ את גורל הסדרה ושלח את הקבוצה מלוס אנג'לס לגמר.
מובן שתיאוריות הקונספירציה מילאו את חלל האוויר, אבל גם אנחת רווחה אדירה השתחררה במשרדי ה־NBA: נמנעה סדרת הגמר בעלת הרייטינג הנמוך ביותר אי פעם. טוב, אולי היא לא נמנעה, כי היא היתה בשנה שעברה - בין קליבלנד לסן אנטוניו — אבל השיא הזה כנראה יחזיק לפחות שנה אחת, כי השנה צפויה חגיגה תקשורתית: הגמר הכל־אמריקאי והמוכר: לוס אנג'לס לייקרס נגד בוסטון סלטיקס. האייטיז חוזרים.
לא רק ההיסטוריה מדברת בעד הסדרה שקיבלו ב־NBA. גם הכסף, כמובן. מדובר הרי בקרב בין שתי קבוצות מהחופים (המערבי והמזרחי), במקום שבו הספורט תמיד היה במקום מרכזי יותר מאשר בלבה של אמריקה.
זהו קרב בין הכסף הישן של הצפון שמייצגת בוסטון, לבין קליפורניה, ביתו של הכסף החדש והמהיר. קרב בין שניים מהשחקנים העשירים ביותר בספורט האמריקני - קווין גארנט מהסלטיקס, שהכניס משכר ומחסויות 29 מיליון דולר בשנה שעברה, וקובי בראיינט מהלייקרס, שהכניס 33.7 מיליון דולר ב־2007.
סדרה ארוכה תכניס לקבוצות הרבה כסף ותעניק חשיפה טובה לשני השחקנים שמוכרים הכי הרבה חולצות בליגה. ואולי מה שהכי שימח את מחלקת השיווק של הליגה: לוס אנג'לס היא שוק התקשורת השני בגודלו באמריקה, ובוסטון נמצאת במקום השביעי. הרבה יותר טובה מהשוק של הירוחם של טקסס — סן אנטוניו.
מתאוששות השנה
הסלטיקס והלייקרס מציגות סיפור התאוששות די מרשים. סלטיקס סיימו את העונה שעברה עם פחות מ־30 ניצחונות. לייקרס אולי לא היו כל כך גרועים, אבל גם כן נהפכו השנה לקבוצה הרבה יותר טובה ממה שהיו בשנים האחרונות.
קובי בראיינט אולי זכה בתואר השחקן המצטיין, אבל הדמות הדומיננטית בליגה השנה היתה המנכ"ל שלו, מיץ' קופצ'ק. קופצ'ק סירב לשלוח את קובי בטרייד, למרות הדרישה מהכוכב המפונק. הוא סירב לכלול את אנדרו ביינום, הסנטר הצעיר של הלייקרס, או את למאר אודום, הפאוור פורוורד המעולה של הקבוצה, בכל הצעות הטרייד - כי הוא ידע מה יש לו ביד טובה. הפתיחה המעולה של הלייקרס השתיקה את קובי והצדיקה את הפעולות של קופצ'ק. כשביינום נפצע, עמד קופצ'ק על שלו עד שהצליח לשדוד לאור יום את פאו גאסול מממפיס תמורת השלולית הגנטית העלובה שעונה לשם קוואמי בראון.
יעקפו את הניקס
עם הסגל המוכשר, הלייקרס נהנית גם מהפירות שמניבה ההצלחה: לקובי בראיינט, אחד ממובילי הליגה במכירות של חולצות - גם בארצות הברית וגם בסין - נוסף פאו גאסול, שמעניק חדירה נאה גם באירופה.
נוסף על כך, בספורט שבו מכירת כרטיסים מהווה שליש מההכנסות של הקבוצות, ברור מדוע לא רצו בלוס אנג'לס לשלוח את הכוכב שלהם לקבוצה אחרת: הצלחה בפלייאוף פירושה לפחות עשרה משחקי בית נוספים שפירושם זינוק של 20% בהכנסות לעומת השנים השחונות; ובלוס אנג'לס אין רחמים כלפי כיסי האוהדים: כרטיס ממוצע ב־2007 עלה יותר מ־89 דולר, בעוד ממוצע הליגה עמד על פחות מ־49 דולר. בילוי משפחתי בסטייפלס סנטר, האולם הביתי של הלייקרס, עולה למשפחה בת ארבע נפשות 454 דולר לערב, בעוד הממוצע בליגה הוא 282 דולר. האם מישהו היה משלם 2,300 דולר לכרטיסי יוקרה מאחורי הספסלים לצפות בג'ורדן פארמר ולוק וולטון?
התשובה, למי שתהה, היא לא. והיכולת של הלייקרס ליהנות מכל העולמות בוודאי תדחוף את שווי הקבוצה מעל לרף 600 מיליון הדולרים ותעזור לבעלים ג'רי באס להדיח את הניקס מהמקום הראשון בדירוג של "פורבס" כבר בשנה הקרובה.
והנה עוד מכה לניקס בכתבה שלא אמורה בכלל להזכיר את קיום הקבוצה.