מנותקים: רק 3% מתושבי הרצליה הולכים למשחקי הקבוצות בעיר
מחקר מטעם אוניברסיטת בן גוריון מוכיח שיש משבר אמון בין קבוצות מקצועניות לבין העיר שבה נמצאות. מה זה אומר על שאר הערים בישראל, ואיך אפשר לאחות את השבר?
המחקר מראה ש-71% מתושבי הרצליה עוסקים בפעילות ספורטיבית כלשהי, בעיקר עממית. זה נתון יפה לכל הדעות. עם זאת, רק 3% מתושבי העיר הולכים בתדירות למשחקי הקבוצות המקצועיות שלו - מכבי הרצליה בכדורגל ובני השרון בכדורסל. פחות מ-50% ידעו באיזו ליגה נמצאת קבוצה הכדורגל של אריאל שיימן ורק 56% ידעו באיזו ליגה נמצאת קבוצת הכדורסל המוצלחת של העיר. הנתק מובלט גם בנתון הבא: 69% מכלל תושבי הרצליה לא רואים את המשחקים של הקבוצות המקצועניות שלהם בטלוויזיה.
יש תמורה בעד האגרה?
מה הנתונים האלה מוכיחים? ובכן, הדר מנסה לסחוב את זה לכיוון כספי. "עיריית הרצליה נותנת 6 מיליון שקל לקבוצות מקצועניות ורק בין 10% ל-15% הולכים לנוער וגם כן בצורה עקיפה. אני אומר, 'אתם רוצים שבני נוער יתעסקו בספורט, קחו את הכסף הזה, תנו אותו באופן ישיר' עירייה צריכה לספק תשתיות בבתי ספר ובגני הילדים'. רק כשיש משהו זמין לבית שלך הילדים יעשו ספורט, אם לא הם ימשיכו לבהות במסכי הטלוויזיה ובמחשב.
האם לא חשוב שלעיר כמו הרצליה יהיו קבוצות מקצועניות?
"בוא ניקח את השם שלי ונשחק איתו. האם תמיכה עירונית בכוכב נולד תשמע מוזר? כן. זה בידור. אני חושב שגם ספורט מקצועני זה בידור, אז מה ההבדל?".
אפי בירנבוים, מאמן בני השרון צילום: ראובן שוורץ כלומר, גם לתושבי הרצליה אין ספק שיש תועלת בכך שקבוצות מקצועניות מתקיימות בעיר מסוימת. מחקרים ברחבי העולם מוכיחים שקבוצה מקצוענית תורמת לתחושת הגיבוש של תושבי העיר (Feel Good Factor) ליוקרה של העיר ואפילו לעסקים בעיר (אורחים מבחוץ, תיירות וכ').
אבל זה לא תקף במבנה הנוכחי של הספורט המקצועני בישראל. כשרק 3% מתושבי הרצליה מגיעים למשחקים של הקבוצות המקומיות, אז אפשר לדבר על משבר אמון עמוק, שנובע מיחס לא טוב של הקבוצות המקצועניות לתושבים המקומיים - וזה כולל מתקנים גרועים, שיטות שיווק גרועות, קבוצות ללא שורשים מקומיים, מחסור בפעילות חברתית ועוד.
החיבור - דרך בני הנוער
57% מהמשיבים מציינים שחשוב להעביר את התקציב מהקבוצות המקצועניות לטובת ילדים ונוער ו-53% מסכימים שיש להתנות את התמיכה העירונית בקבוצות המקצועניות בשילובם של נערים תושבי העיר.
חכמים ההרצליינים האלה כי בדבר אחד המחקר טועה לחלוטין. באחד מהנספחים מציין פני יובל ש"השקעה בנוער לא כדאית מבחינה כלכלית" וזה כמובן לא נכון. השקעה בנוער, במבנה הכדורגל הישראלי, היא הדבר היחידי שיהפוך אותו לכדאי מבחינה כלכלית לטווח הארוך.
טיפוח שחקנים ומכירתם אלו פעולות שמכניסות הון לליגות כדורגל קטנות באירופה. בצרפת, רוב גדול של המועדונים מסיימים מדי שנה ברווח תפעולי בגלל האקדמיות שמספקות שחקנים זולים וטובים להרכב ומייצאות שחקנים טובים לקבוצות שמוכנות לשלם עבורם.
יש מה לראות?
אגב, אריאל שיימן, יו"ר מכבי הרצליה, מאמין שהתמיכה של העירייה לא מספיקה, כמובן. "מדובר בסקר פוליטי, העובדות בשטח הן שראש עיריית הרצליה מקצה תקציב כדי שהספורט המקצועני בהרצליה יגיע להישגים אופטימלים. מעבר לזה, כבר ראינו שברגע שיש מה לבוא לראות, הקהל בהרצליה בא בהמוניו".
לא יודע מה עמדת תושבי ערים אחרות לגבי הקבוצות המקצועניות שלהם, אבל סביר להניח שמחוץ לערים הגדולות (חיפה, תל אביב, באר שבע וירושלים) יסכימו המקומיים עם תושבי הרצליה.
בקיצור, העם כבר מחובר לספורט (71% מתושבי הרצליה עוסקים בפעילות ספורטיבית, כאמור) עכשיו צריך לחבר את הספורט המקצועני לעם וזאת כבר עבודה קשה יותר, שלא בטוח שמנהלי הקבוצות המקצועניות (בטח שלא בישראל) יכולים לעשות.
