שוק העברות השחקנים מאפשר גם למועדונים קטנים לעשות כסף
"דמי הסולידריות" של פיפ"א מאפשרים לקבוצות להרוויח סכומים משמעותיים עבור שחקנים שגדלו בקבוצת הילדים שלהן, גם שנים אחרי שעזבו את המועדון. כך זה עובד — מדריך למועדון הקטן
ג'ואזיירו, מועדון כדורגל חובבני בברזיל, עשה את העסקה הטובה בהיסטוריה שלו ב־1997 כשהחתים נער רזה בשם דניאל אלבס ושלוש שנים לאחר מכן מכר אותו למועדון המקצועני באהיה. הנער הרזה המשיך לסביליה הספרדית, שבה נהפך לאחד המגִנים הימנים הטובים בעולם.
ג'ואזיירו, מועדון
השינויים שהכניסה התאחדות הכדורגל העולמית בחוקי העברות חוללו מהפכה בדרך שבה יכולים מועדונים קטנים להרוויח משחקנים שגידלו. למשל גרמיו הברזילאית תוכל להרוויח מיליונים, אם יימכר רונלדיניו למילאן - אף שהכוכב עזב את המועדון כבר לפני שמונה שנים, כשהיה בן 20. בישראל הרוויח מועדון הכדורגל הפועל אשקלון כ־25 אלף יורו ממכירתו של ברק יצחקי לגנק.
"דמי סולידריות"
לאפשרויות הפיננסיות החדשות של המועדונים הקטנים אחראי סעיף 1 בנספח 5 של תקנון העברות של פיפ"א, שמפורסם יותר בשם "דמי סולידריות". לשון התקנה פשוטה: בכל העברת שחקן בינלאומית ישולם סכום של 5% למועדונים שבהם שיחק השחקן בין הגילים 12–23.
איך זה עובד? בשלב הראשון מתבצעת עסקת המכירה בין המועדונים. ניקח לדוגמה את המקרה של ברק יצחקי. גנק ובית"ר ירושלים סיכמו על מכירתו של החלוץ לבלגים תמורת מיליון יורו. אחרי שתנאי המכירה סוכמו ונחתמו, התאחדות הכדורגל במדינה של המועדון המוכר (במקרה של יצחקי — ההתאחדות הישראלית) מעבירה לפיפ"א את "הדרכון" של השחקן — כלומר מסמך שבו מפורטות כל הקבוצות שבהן שיחק מגיל 12 עד גיל 23 (במקרה של יצחקי, שנולד ב־1984, מדובר בשבע עונות בהפועל אשקלון ובחמש עונות בבית"ר ירושלים). בשלב הבא המועדון הרוכש צריך להעביר בתוך 30 יום סכום של 5% מדמי הרכישה למועדונים המופיעים ב"דרכון" של השחקן.
הסכום מתחלק בין הקבוצות באופן כזה: על כל אחת מארבע העונות בין הגילאים 12–15 מקבל המועדון שבו שיחק השחקן 0.25% מדמי העברה. על כל אחת משמונה העונות בין הגילאים 16–23 מקבל המועדון 0.5% מדמי העברה.
במקרה של יצחקי, שנמכר לגנק במיליון יורו, הפועל אשקלון זכאית ל־2.5% מדמי העברה — כלומר 25 אלף יורו (1% עבור ארבע עונות בגילים 12–15, ו־1.5% עבור שלוש עונות בגילים 16–18).
אם יימכר יצחקי בעתיד לקבוצה אחרת, גם בית"ר ירושלים תהיה זכאית ל־2.5% מסכום העסקה (עבור חמש השנים שהחלוץ שיחק בשורותיה בין הגילים 19–23). אם הקבוצה הרוכשת מסרבת לשלם, המועדונים המעורבים בעניין יכולים לפנות לפיפ"א, שעשויה לקנוס את הקבוצה, ואף להענישה באמצעות הורדת נקודות.
ניגוד אינטרסים
שינוי התקנות של פיפ"א היטיב עם המועדונים, אבל סעיף קטן 3 בסעיף 2 לנספח תקנון העברות המשופץ יצר ניגוד אינטרסים משמעותי בין הקבוצות לבין ההתאחדויות המקומיות. לפי סעיף זה, אם במשך 18 חודשים אחרי השלמת עסקת המכירה לא דרש אחד המועדונים שגידל את השחקן את חלקו בדמי העברה, ישולם הסכום להתאחדות המקומית. מפני שלא כל המועדונים, ובוודאי לא הקטנים שבהם, מודעים לשינוי התקנות, ההתאחדויות ניצבות בפני הפיתוי "להסתיר" מהקבוצות את זכויותיהן, ולגרוף את הכספים לקופתם.
בישראל, שבה מכירה של שחקן לחו"ל היא אירוע נדיר, זה כנראה לא יקרה. אבל ביצואניות שחקנים דוגמת ברזיל, ארגנטינה או אורוגוואי מדובר בסכומי עתק. כבר היו כמה מקרים שבהם ההתאחדות הברזילאית לא התאפקה, ולקחה לעצמה את דמי הסולידריות שהיו צריכים לקבל מועדונים, מה שהוביל למאבקים משפטיים.
