ראיון עם קן פודזיבה, קומישינר הספורט של ניו יורק, שמביא לעיר 10 מיליארד דולר בשנה

יותר מ־10 מיליארד דולר בשנה. זה הסכום המדהים שמכניסים אירועי ספורט לעיר ניו יורק, מאליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס ועד למרתון השנתי של העיר. האחראי לאירועים הללו הוא קן פודזיבה, קומישינר הספורט של ניו יורק. בין חנוכת אצטדיון לצילום משותף עם כוכבות ליגת הכדורגל לנשים,

פודזיבה, יליד העיר בן 43 שמחזיק בתארים במינהל עסקים, שיווק ופרסום מאוניברסיטת סירקיוז, ובתואר בניהול נדל"ן מטעם אוניברסיטת קולומביה, התחיל את דרכו בשוק הדירות הרותח של מנהטן ("מכרתי בתים בעיר, זה היה כסף מצוין, אבל זה לא היייתי אני. לעשות רווח מהיר לא עשה לי את זה"), אך עבר במהרה לשלל משרות ציבוריות מטעם עיריית ניו יורק. לאחר שהתנדב לקמפיין הבחירות של רודי ג'וליאני ("דפקתי על הדלת, ביקשתי לעזור והתחלתי לענות לטלפונים בשעות הערב לאחר העבודה") הוכיח פודזיבה את האמרה כי קשרים חשובים מכישורים וזכה למינוי היוקרתי בפברואר 1998. עשור שנים ושני ראשי עיר לאחר מכן, הוא מתרווח בלשכתו שמשקיפה על נהר ההדסון ומסכם תקופה.

לא בקטע של כסף

"חשבתי שצוחקים עליי כשהציעו לי את המשרה, אבל מיהרתי לקפוץ עליה בשתי ידיים. בגדול, מחלקת הספורט היא גוף כלכלי, ומכיוון שיש לי רקע בתחום כך אני מנהל אותה. אנחנו לא מקבלים כספי ציבור או תקציב ממשלמי המסים אלא מתנהלים דרך כל האירועים שמתקיימים פה. אנחנו משווקים באגרסיביות את העיר וככה משיגים מימון. חוץ מזה, ראש העיר בלומברג הוא חובב ספורט, וזה עוזר. אך זה לא תמיד היה כך. המשרד הזה הוקם ב־1986, וכשרק התחלתי את התפקיד ממש התחננו בפניי אנשים להגיע לפה. באותו זמן ניו יורק סבלה מתדמית רעה: אמרו שיש כאן פשע, שיקר מדי, שהביורוקרטיה סבוכה מדי, אבל עם הזמן אני מקבל יותר ויותר טלפונים, ויש לי ערימות של הצעות על השולחן".

נשמע כמו כסף מהיר.

"בהחלט, אבל יש גבול למספר אירועי הספורט שהעיר הזו מסוגלת לארח. כמה פעמים אפשר לסגור את הרחובות והשדרות? מצד שני, יש גם יתרונות כי למרות שהמרתון, למשל, הוא אירוע שקשה מאוד להפיק, יש לנו את הניסיון ואנחנו עובדים על טייס אוטומטי בכל הנוגע לארגונו ולקשר עם המשטרה שמאבטחת את כל מי שבא. בכלל, המרתון הוא האירוע האהוב עליי בעיר, מפני שזהו מעין מיקרוקוסמוס של ניו יורק. אלפי אנשים מכל העולם מגיעים לרוץ, אך הם מייצגים את כל מי שגר כאן. הרי 40% מהתושבים הם זרים, ול־60% מהתושבים, כמוני (אמו נולדה בקובה וסבו וסבתו באוקראינה, א"ק) יש לפחות הורה אחד שלא נולד בארצות הברית. זהו כור ההיתוך האולטימטיבי, וגם אם אתה רץ מאיזו מדינה קטנה, תמיד יהיה מי שיעודד אותך פה עם דגלים וסיסמאות בשפה שלך".

אל תתחמק, מה הרווח מהמרתון?

"המרתון מכניס, תחזיק חזק, יותר מ־200 מיליון דולר באותו יום, והוא האירוע שמכניס הכי הרבה ביום אחד בלבד. מה לדעתך אנשים חושבים שהוא אירוע הספורט המכניס ביותר?"

ג'איינטס? יאנקיס? בטח לא הניקס.

"זה מה שכולם חושבים, אבל האמת היא שבשבועיים של אליפות הטניס מוזרמים לעיר לא פחות מ־420 מיליון דולר. זה קורה מפני שמגיעים הרבה מאוד אנשים מחוץ לעיר או לאמריקה, והם ישנים במלונות, אוכלים במסעדות, הולכים להצגות בברודווי, עושים שופינג וכו'. בגלל זה ניסיתי בזמנו להביא לכאן את מירוצי הפורמולה 1 ולקיים אותם סביב 'אי המושל' (הנשקף מחלון משרדו של פודזיבה, א"ק) אבל זה לא התממש".

מה, בגלל הבורות בכביש?

"היי, אם יש בורות, מתקנים אותם מהר. אל תסבך אותי עם מחלקת התעבורה".

התחרות קשה וחריפה

בדירקטוריון של הקומישינר יושבים כל בכירי מנהלי הספורט של העיר. שמם אולי לא יאמר הרבה לקורא הישראלי, אבל מדובר ברשת עסקית בכירה, ופודזיבה מנדב עצה למי שחולם להיות ג'נרל מנג'ר של ארגון גדול.

"ספורט זה כסף, פשוט מאוד. אם אתה ילד שחולה על ספורט וזהו, אתה לא תצליח בעסק הזה. אתה חייב חוש חד לעסקים, כי התחרות כל כך קשה וכל כך חריפה, שכמעט אין לך סיכוי גם ככה. לפעמים נראה לי שכולם רוצים להיכנס לביזנס הזה, והוא חסר רחמים. אני מרצה בהרבה שיעורים על ניהול ספורט, כי משום מה יש המון כאלו, ואנשים חושבים שתואר זה מספיק. אבל אני אומר לך, זה ממש לא מספיק. צריך קשרים, מזל והרבה הרבה עבודה מאומצת. יש לי ערימה של קורות חיים מסטאז'רים שרוצים להיות פה, אפילו שהם לא מקבלים שכר, כי הם יודעים שאם אני אעריך את העבודה שלהם אוכל להמליץ עליהם למשרות עתידיות, כפי שכבר עשיתי בעבר עם מתמחים אחרים. אבל זה רק בתנאי שהם ממש טובים".

יכולת ניהול או לא (פודזיבה: "מישהו באינטרנט אמר שאני ראש העיר של הספורט. אני מגגל את עצמי, אז אני יודע מה כתוב"), האכזבה הגדולה ביותר שנחלה העיר היא זכייתה של לונדון במירוץ לאירוח האולימפיאדה ב־2012. ניו יורק היתה בין חמש המועמדות הסופיות בצוותא עם מדריד, מוסקבה והפייבוריטית פריז, אולם אנשי הביג בן הם אלו שצהלו אחרונים.

פודזיבה, אדם חייכן בדרך כלל, נזכר ונזעף: "עבדתי כל כך קשה על זה! אני חושב שהיתה לנו המצגת הכי טובה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים: כל האירועים היו ברחבי העיר ולצד מוקדי תחבורה ציבורית, ואפילו הכפר האולימפי היה בשלבי הקמה במערב קווינס. אבל הכל פוליטיקה. ארצות הברית לא זוכה ליותר מדי פופולריות בעולם, ובטח שלא באירופה. אם תוסיף לזה את העובדה שהיינו בעיראק ושרוב חברי הוועד והמצביעים היו מאירופה, תקבל את התשובה. כרגע, בכל אופן, אין תוכניות לנסות ולזכות באירוח שוב, כי הכל כל כך קשה ומסובך, והפוליטיקות פה לא מקלות במיוחד".

וגם המחירים.

"בוודאי. מגיעות אלינו המון תלונות של אנשים על מחירי הכניסה לאירועים, אבל לנו אין מה לעשות בנדון. זהו שוק חופשי והבעלים של הקבוצות רוצים להרוויח כסף, לשלם לכוכבים שלהם ומה לא. כל עוד יהיה מי שישלם, המחירים רק ימשיכו לעלות. לי אין אפשרות לשנות את זה. בגלל זה אני אוהב את המרתון, כי הוא חינם לצופים, וזה נהדר. מצד שני, תראה את האוהדים של הניקס, הקבוצה משחקת נורא והם עדיין באים, אפילו אם זה רק בשביל לצעוק על אייזאה תומאס".

ג'ורדן על הקיר

פודזיבה (אוהד של המטס, אגב) נשוי לג'ולי כהן, אב לשתי בנות ויש לו אפילו קרובים ישראלים ("תאמין או לא, שם המשפחה שלי הוא ממוצא יהודי, ובן דוד שלי גר בגדה המערבית, רק אל תשאל אותי איפה. יש לי גם איזו דודה ברחוב שמעוני בירושלים, בשכונה דתית").

קירות משרדו מעוטרים בעשרות תמונות עם שלל ידוענים, החל במייקל ג'ורדן ומוחמד עלי, דרך ביל והילארי קלינטון, ג'ניפר לופז, ג'רי סיינפלד, ג'ון בון ג'ובי וכלה בפמלה אנדרסון. לכן, גם לי לקח שנייה כדי לעכל כשהוא סיפר לי מהי התמונה החביבה עליו: "ד"ר רות! היא אלילה. האמן לי, היא הבנאדם הכי נחמד שתפגוש אי פעם".

אתה רואה את התפקיד שלך כמקפצה למשרה בכירה בספורט המקצועני?

"לא יודע, קשה לי לומר. בינתיים אני לא רואה את זה בקלפים, כי אני צריך סיפוק ממה שאני עושה ולא בטוח שיהיה לי את זה במקום אחר. אבל אחרי שאני אסיים את התפקיד כאן, מתי שזה לא יהיה, נראה לאן נמשיך".