בוסטון סלטיקס מנצחת, ולא רק על הפרקט

עונת הטריידים המשוגעת ב־NBA השכיחה שהסיפור של השנה אמור היה להיות תחיית המתים של בוסטון סלטיקס. העיר בוסטון היא שוק התקשורת הרביעי בגודלו באמריקה, ושקיעתה של הקבוצה בעונות האחרונות - במקביל לשקיעת הקבוצות של פילדלפיה וניו יורק - בישרה רעות לליגה. ה־NBA היא מכונת שיווק

זיכרונות מהקבוצה של לארי בירד בוודאי גרמו לקומישינר הליגה דיוויד סטרן להזיל דמעה של געגועים לבוסטון סלטיקס הגדולה (להזכירכם, מדובר בקבוצה שזכתה ב־16 אליפויות, יותר מכל קבוצה אחרת ב־NBA), ולכן החתמתם בבוסטון של שני כוכבי־העל מהמערב, ריי אלן וקווין גארנט, הפכה אותו לשמח במיוחד. בעזרת הרכש חדש הסלטיקס אכן מציגים סוף סוף עונה מעולה, אחרי שנים קשות מבחינה ספורטיבית.

מהפך סטייל "הברבור" לא היה עניין של מה בכך. זאת משום שאף ששתי העונות האחרונות היו גרועות על הפרקט, הכיס של הבעלים, ובראשם ויק גרוסבק, הרגיש די טוב: תקציב הקבוצה ירד מ־59 מיליון דולר ב־2004 לכ־53 מיליון דולר ב־2006 ו־2007, הרווח התפעולי התאושש מ־8 מיליון דולר ב־2005 ל־17 מיליון דולר ב־2006 וב־2007, ובהתאם להצלחות, צמח גם שווי הנכסים שברשות גרוסבק ושות'. אפילו מספר האוהדים הממוצע למשחק היה העונה גבוה בכ־800 מאשר בשנתיים הקודמות. כל זה העמיד לרשות הבעלים בסיס כספי איתן דיו כדי לבצע את הניתוח הפלסטי, שהפך את בוסטון מקבוצה נוראית למועמדת לאליפות.

אגב, גרוסבק היה בעבר שותף בניהול קרן ההון סיכון HCP והתמחה בהשקעה בתחום הרפואה וההייטק, לרבות השקעה באנסרס דוט קום הישראלית, עד להנפקה הראשונית שלה.

חריגה מתקרת השכר

גרוסבק ושות' משלמים הרבה כסף עבור ההצלחה השנה: משכורתם של שלושת כוכבי הקבוצה, גארנט, אלן ופול פירס, מסתכמת ב־56 מיליון דולר. 12 השחקנים האחרים בסגל משתכרים יחדיו כ־19 מיליון דולר. לכן, הבעלים של בוסטון ייאלצו בסוף העונה לעשות את מה שעשירי אמריקה שונאים במיוחד - לשלם מסים. סך השכר שמשלמת הסלטיקס העונה לשחקניה, 75 מיליון דולר, חורג ב־7 מיליון דולר מתקרת השכר של הליגה. חריגה זו מחייבת תשלום של דולר אחד עבור כל דולר של חריגה, תחת סעיפי המיסוי של הליגה, שזכו לשם הסובייטי "מס מוטבות". לפיכך, בסוף השנה יכתבו הבעלים צ'ק של 7 מיליון דולר לחבורת החתולים השמנמנים שבראשות סטרן כדי לתרום לשוויוניות של הליגה כולה - ולא ברור איזה רווח יציג המועדון, אם בכלל.

יש חן בשוויוניות הפסבדו־קומוניסטית של ה־NBA, אבל יש גם לא מעט בעיות: כולם לועגים לניו יורק, שמשלמת לחבורת ההומלסים שנקראים "ניקס" את התקציב הגדול ביותר בליגה - 89 מיליון דולר - אך גם חבורת נערות המקהלה של ממפיס מרוויחה כ־53 מיליון דולר. ה־NBA היא אחת הליגות השוויוניות ביותר בעולם מבחינת תקציב הקבוצות, והדבר הביא לכך שהקבוצה של העשור תהיה כנראה הקבוצה היעילה ביותר מהשוק הקטן, סן אנטוניו. מצב לא אידיאלי מבחינת הליגה.

בריח אבקת כביסה

חוקים נוקשים שנועדו לביית את התנהגות השחקנים והאוהדים, בשילוב עם הפנייה של הכדורסל לאירופה ובעיקר לסין, הוציאו מהמשחק את ההרגשה שהוא שייך לאוהדים ולגטאות של השחורים וצבע אותו בניחוחות של אבקת כביסה. בעקבות כך העניין בליגה, כלומר הרייטינג בסדרת הגמר, יורד בשנים האחרונות.

והבעיות הגיעו גם לסלטיקס. בוסטון נהנית מעונות שיא בפוטבול ובבייסבול, ואילולא המהפך של הסלטיקס ייתכן שהפופולריות של הכדורסל היתה מתפוגגת לאטה.

גרוסבק וחבריו החליטו שאין עוד למה לחכות. לשושלת ספורט יש מסורת שמתעלה מעל המחיר הנקוב של שווייה, ובשני טריידים הם החזירו את הסלטיקס למקומם הראוי - והרוויחו גם משהו נוסף, את אותו הבאז שעוטף מוצרים מנצחים. "עם החתמתם של גארנט והשחקנים החדשים האחרים, הצהרנו שהגיע הזמן", אמר גרוסבק - והאוהדים הקשיבו. אז אם יש חוסר צדק בכך שהסלטיקס אינם שיחת העונה וששמו של גארנט איננו משתרבב למירוץ השחקן המצטיין, אפשר להתנחם בכך שהאוהדים מצביעים בדולרים: מכירות המרצ'נדייז של הסלטיקס שולשו והחולצה הנמכרת ביותר השנה בחנות ה־NBA שבמנהטן היא של הכוכב החדש של הקבוצה, קווין גארנט - פי שלושה ממכירות החולצה של אותו קיי.ג'י במדי מינסוטה לפני שנה. את תואר שחקן השנה בשיווק ובמכירות הוא כבר לקח; כעת נותר לראות אם יוסיף לזה גם טבעת אליפות.