טק אינספיריישןעל מה ה-AI חושב כשהוא מעצב?
טק אינספיריישן
על מה ה-AI חושב כשהוא מעצב?
האם הבינות המלאכותיות המעצבות כגון Midjourney ו-Dall.e2 יחליפו את המעצבים האנושיים, איך הן תרמו לעולם הפרסום בשנה האחרונה, ושימוש יצירתי בהן שהוביל למהלך שיווק גאוני. חלק א'
לפני 11 שנים התפרסמה כתבה בולטת בכלכליסט בשם "על מה פטריות חושבות". הכתבה סקרה את רשת החשיבה המפותחת, התקשורת והבינה שיש לפטריות בינן לבין עצמן, והיכתה גלים ברשת; איך זה יכול להיות שנבגים הם בעלי מחשבה? והנה, עשור וקצת אחרי, בנונשלנטית יחסית, אנחנו כבר מדברים על טכנולוגיה שחושבת באופן עצמאי.
בשנתיים האחרונות צצות בינות מלאכותיות שיודעות לעצב. נותנים להן בריף בצ'אט, כמה מילות הכוונה – ובתוך שניות הן מייצרות ויז'ואלס מורכבים ומחושבים באיכות עילאית ובעוצמה בלתי ניתנת לתיאור. אפשר להמשיך ולהכווין אותן - לחדד, להבהיר, לסגנן - אפילו על פי צייר או אמן מוגדרים - והן ממשיכות לייצר ולברוא עולמות ויזואלים מרהיבים ובלתי צפויים.
רגע לפני התועלות, הפוטנציאל עבור מחלקות השיווק והמשמעויות של הבינה המלאכותית עבור אנשי הארט האנושיים - צריך לדבר על החוויה עצמה. העיצובים שנוצרים מייצרים תחושה שאכן מתקיימת ישות חושבת מאחוריהם. יש בה דארקנס והכל מרגיש קצת טוויסטד, והפריימים שהיא מוציאה הרבה פעמים נמצאים רק ליד המציאות, כמו אימג' של אדם עם 3 עיניים שממוקמות במקומות מעט מוזרים, יד שנראית קצת כמו רגל, או פנים מעט מעוותות שיוצרות תחושה חזקה של אי נוחות. בקשות לפריימים קצת יותר מורכבים גורמות לחוויה אף יותר מוזרה; העיצובים שמתקבלים בחזרה מרגישים כמו הבלחה של חלום משונה: כזה שאנחנו מבינים מה קורה בו, אבל התודעה בתוכו מעורבבת, מבולבלת ומרגישה כמעט נוזלית. מהירות התגובה אף יותר מטרידה – מהרגע שבו אנו מזינים את מילות המפתח, ה-AI המעצבת מתחילה לרנדר תמונות בלייב מול האדם שפועל מולה, ובתוך כ-15 שניות מתבהר פריים אחד ויחיד, כזה שמעולם לא נוצר ולעולם לא יווצר עוד – ובאיכות מטורפת.
האם הבינה המלאכותית תחליף את המעצבות והמעצבים האנושיים?
ברמת המעצבים הגרפיים שעובדים במחלקות שיווק או אינהאוס במותגים, התשובה הבטוחה היא שבזמן הקרוב לא, ובזמן הקצת פחות קרוב – אולי, אבל כנראה שלא באופן מלא. הבינה המלאכותית המעצבת נמצאת בשלב שבו היא יכולה לשמש ככלי עבודה עבור מעצבים – השראה, Mood boards, והתחלות של פריימים שהם יכולים להתחיל לעבוד איתם ומתוכם. בגלל עולם האסוציאציות המבולבל שלה, היא יודעת להוציא פריימים אמנותיים ואבסטרקטיים, אבל הם דורשים חידוד, ליטוש וסגנון אנושיים, לכל הפחות.
בעתיד, ייתכן והבינה המלאכותית תחכים ותדוייק עד כדי הוצאת תוצרים שאפשר לשמור ולפרסם עם התערבות אנושית מינימלית, אך יש להניח שגם זה עבור בריפים מסוימים בלבד, כגון תמונות אילוסטרציה לכתבות תוכן, תמונות אווירה לסושיאל וכדומה. וויז'ואלס מורכבים יותר, שמטרתם לשאת על גבם מותג, מוצר וזהות מוגדרים, ידרשו תובנה אנושית שתאפשר חדשנות, בריאה מחדש, כזו שבאופן פרדוקסלי תמשיך להזין מחדש את ה-AI ותפיסת המציאות שלה. גם נושא זכויות היוצרים עדיין לא מעוגן וצפוי להשפיע באופן דרמטי על אופן השימוש במערכות הללו.
הראשונים לזהות: קטשופ Heinz הבינו מה לעשות
בינתיים, במקביל לפוטנציאל השימוש בבינות המלאכותיות המעצבות ככלי עבודה שיווקי, מחלקת השיווק של היינץ כבר יצאה במהלך חדשנות קלאסי, כזה שכולם יכולים לקנא על זה שהם לא חשבו עליו קודם. מותג הקטשופ הזין את המילה "קטשופ" לבינה מלאכותית מעצבת, ודרך הוויז'ואל שנוצר הוכיח שהקטשופ המוביל בטופ אוף מיינד בעולם הוא זה של היינץ. איך הוא עשה את זה? הבינה המלאכותית הקלאסית היא סוג של חוכמת המונים משולבת. היא עובדת על פי עולם אסוציאציות שנסמך על דאטה מכל רחבי האינטרנט בכל העולם, סורקת מיליארדי ויז'ואלס וקידודים שהאנושות מייצרת בכל רגע נתון, ומקשרת בינם לבין הטקסטים המכווינים אותה. אם הבינה המלאכותית מייצרת ויז'ואל של היינץ כשכל ההכוונה שהיא קבלה הסתכמה במילה "קטשופ" – יש פה הוכחה מותגית שמנצחת כל סקר אסטרטגי וכל קבוצת מיקוד. mic drop.
בשבוע הבא: איך בינה מלאכותית מעצבת יכולה להנגיש את המוצרים הטכנולוגיים שענף ההייטק כבר שנים מנסה לשווק?
נטע רייך היא אשת פרסום ומיתוג שמתמחה בחברות טכנולוגיה. סמנכ"לית קריאייטיב ב-Atreo, סוכנות מיתוג ופרסום עבור חברות הייטק B2B בישראל ובעולם. בעבר שימשה כמנהלת קריאייטיב ב-McCann Tech ובקבוצת Publicis והייתה מנטורית בתוכנית הסטארטאפים של Cornell Tech New York
