עלויות יצרני המזון צנחו, אבל מבנה השוק איפשר להם להעלות מחירים
עלויות יצרני המזון צנחו, אבל מבנה השוק איפשר להם להעלות מחירים
בניגוד לטענות יצרני המזון והקמעונאים, מחירי חומרי הגלם למוצרי המזון דווקא ירדו ב־2023. זה לא מנע מהם לייקר בחדות את סל המוצרים לצרכן הישראלי גם במהלך חודשי המלחמה. הממשלה הוסיפה משלה כשהעלתה את מחירי החשמל, הדלק והארנונה ולא הצליחה לבלום את החברות
ניתוח פשוט שערך הכלכלן הראשי של מיטב אלכס זבז'ינסקי על בסיס נתוני מחירי היבוא לשנת 2023, מפרק את הטענות של תעשיות המזון ורשתות השיווק הישראליות שהזניקו מחירים בחודשים האחרונים, במהלך המלחמה שהגיעה בעקבות המתקפה הרצחנית ב־7 באוקטובר.
זבז'ינסקי בדק שלושה פרמטרים מרכזיים המשפיעים על מחירי המזון והם אלו שצריכים להסביר את רוב התייקרויות: מוצרי מזון גולמיים (מיובאים), יבוא התשומות לחקלאות ויבוא מוצרי מזון. לפי בדיקה בשלוש הקטגוריות האלו נרשמו ירידות מחירים. יתרה מזו, בחלק מהם, ירידות מחירים חדות: 7.9%, 12.4% ו־3.8% בהתאמה. "הירידות בכל מדדי המחירים שקשורים למזון וגם השינויים במחירים המקומיים שמשפיעים על מחירי המזון לצרכנים בישראל, לא יכולים להסביר שטף הודעות על התייקרויות מוצרי המזון שראינו בחודשים האחרונים", אמר ז'בז'ינסקי ל"כלכליסט".
אפשר לטעון כי ייתכן שבשלושת הרבעונים הראשונים נרשמו ירידות חדות אך ברבעון האחרון של 2023, בו החל לבעור המזרח התיכון וארגון טרור החות'י החל להלך אימים על הים האדום - חל הזינוק ורק בעקבותיו נאלצו החברות הישראליות "להתאים עצמן" למציאות החדשה. אלא שגם טענה זו איננה נשענת על קרקע המציאות: לפי נתוני הלמ"ס, גם ברבעון האחרון של שנת 2023 חלו ירידות מחירים בשלושת הקטגוריות: מחיר מוצרי מזון גולמיים ירדו ב־0.4%, יבוא התשומות לחקלאות צנחו ב־3.8% ויבוא מוצרי מזון רשמו את רוב הירידה השנתית ברבעון האחרון שם נפלו ב־2.6%. כמובן שההשוואה ברבעון האחרון של 2023 היא לעומת הרבעון השלישי של 2023 ולא לעומת הרבעון האחרון של 2022.
1. האם ייתכן כי שיטת הדגימה - בדיקה מדגמית ואקראית - פספסה את אירוע ההתייקרות העולמי? כנראה שלא. בדיקה מהירה של מחירי הסחורות בבורסות העולם בתקופה האחרונה מראה גם היא על ירידה. מדד מחירי המזון של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) ירד בפברואר 2024, זה החודש השביעי ברציפות, ל־117.3 נקודות בלבד, הרמה הנמוכה ביותר זה שלוש שנים. כאשר מחירי הדגנים, תירס וחיטה, ירדו ב־5%, ושמנים צמחיים ירדו ב־1.3%. נשאלת השאלה האם אינפלציית המזון שעליה מדברים מנהלי כל תעשיית המזון ורשתות השיווק איננה רק מיובאת אלא היא תוצרת הארץ. ובכן, גם הנתונים האלו אינם מתיישרים עם הטענה הזו. מדד מחירי תשומה בענף החקלאות המקומית ירד ב־1% בשנת 2023, כאשר ברבעון האחרון של השנה נרשמה דווקא ירידה חדה יותר מאשר בראייה שנתית (2.4%). גם מדד המחירים של תפוקת תעשיית המזון המקומית שדווקא עלתה במקצת ב־2023 בכללותה (בכ־2%), ירדה ברבעון האחרון של השנה ב־0.5%. השאלה שעולה מהנתונים המוצגים היא פשוטה: איזה מצב עניינים צריך להיווצר כדי שמחירי המזון יירדו? הרי על פי מנהלי החברות כאשר התשומות והיבוא יורדים גם אז מחירי המזון עולים. האם לעולם הם לא יירדו?
2. את התשובות ניתן למצוא, לפחות חלקית, בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה ושל אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. "רמת המחירים בישראל, במונחי כוח קנייה, גבוהה ב־27% בהשוואה לממוצע מדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), והפער בענף המזון אף גבוה יותר ועומד על 37% בהשוואה למדינות ה־OECD ועל 51% בהשוואה למדינות האיחוד האירופי", כותב המבקר. כלומר, מחירי המזון הם מחוללי אינפלציה עיקרית, יחד עם הדיור - גם שם יש מחדל ענק זה שנים רבות.
סקירה שערך אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר על השנים 2022-2015 העלתה כי ישנה "רווחיות חריגה" של יבואני המזון והטואלטיקה בישראל, ובייחוד בקרב עשרת היבואנים הגדולים". משרד מבקר המדינה מצא בשנת 2021 כי הריכוזיות בקבוצות מוצרים מסוימים בענף המזון היא "גבוהה". המסקנה המשלימה של המבקר היא כי המחירים המופקעים לא נובעים רק בתנאים ייחודיים של המשק הישראלי כגון גודל המשק ומיקומו הגיאוגרפי.
"הממשלה צריכה להיות ראשונה בין שווים. אם היא מצפה שכל היצרנים יקפיאו מחירים בזמן המלחמה, שתתכבד ותקפיא את כלל העלויות שבאחריותה - חשמל, דלק, ארנונה, מים - שעלייתם היא־היא שמייקרת את המחייה ועלולה לגרום לייקור המחירים", הסביר מנהל איגוד המזון של התאחדות התעשיינים בתגובה להצעה של ועדת הכלכלה, בתמיכת שר הכלכלה ניר ברקת, לחייב את החברות להקפיא מחירים, צעדים שהוא כינה כ"דרקוניים, הפוגעים בשוק וכלכלה חופשית״.
הרבה דברים אפשר להגיד על טענות ההתאחדות אך הן לא משוללות כל יסוד. הרי ידוע כי הממשלה היא מחוללת עליות מחירים בתעשיות אלו. זהו בעצם הצד השני של המטבע, שממנו משום מה המבקר מתניהו אנגלמן (חברו הטוב של ראש הממשלה מאז 2009) החליט להתעלם. שיהיה ברור: כל מה שאנגלמן כתב, נכון וידוע. אבל גם לממשלה יש אשמה גדולה במתרחש כי היא אמורה לטפל בבעיות המבניות של המשק, לרבות אלו שהתאחדות ציינה. עד כמה שזכור, נתניהו עלה לשלטון בסיבוב האחרון בהבטחה ברורה שהפעם הוא באמת יטפל בזה. אבל הוא כנראה שכח או כהרגלו "לא ידע".
3. זה בעצם הסיפור כולו: שילוב קטלני של סביבה עסקית גרועה, רגולציה כבדה יחד עם מיסוי מעיק - כמו מס הארנונה שעולה כל שנה באופן אוטומטי בגלל אופי המנגנון שלו - יחד עם ריכוזיות מוגזמת בכל קנה מידה שמאפשרת לאותן חברות השולטות בשוק לגלגל את כל העלויות לצרכן הסופי. כלומר, אלינו. לפי התיאוריה הכלכלית ישנו משתנה נוסף: הגמישות, כלומר, "רגישות" הביקוש לשינויים במחיר היא אפסית. אם למשל מחירי שעוני הרולקס היו מזנקים, הרי כולנו נוכל לוותר על התענוג ונאלץ להסתכל במבט חפוז על מסך הטלפון הסלולרי. אבל אם מחירי מוצרי היסוד והמזון יעלו - נמשיך לקנות. הרי לאכול חייבים.
לגל ההתייקרות האחרון היתה השפעה על הכיס של כל אחד מאיתנו, והיא מורגשת היטב. אבל לא רק עליו. ענף המזון הוא בעל השפעה רוחבית: גם על בתי קפה, מסעדות, מלונות ואף בתי חולים. כלומר, אינפלציית מזון מחלחלת לשירותים ומשם הרבה יותר קשה להילחם בה.
אם בנק ישראל יבין כי ענף זה יהפוך מחדש למחולל אינפלציה כלל־משקית, הוא יעכב את הפחתות הריבית הכל כך נחוצות להתאוששות המשק ולמילוי הקופה הציבורית (מסים). אך גם במקרה זה, שוב, הממשלה מתעוררת מאוחר מדי, כאשר המים מגיעים עד הצוואר ומציעה פתרונות פופוליסטיים, שהם בסך הכל בגדר אצבע בסכר. ואתם תמשיכו לשלם.
