סגור
שר התקשורת שלמה קרעי מסיבת עיתונאים מציג את הרפורמה בתקשורת בירושלים
שר התקשורת שלמה קרעי במסיבת עיתונאים מציג את הרפורמה בתקשורת בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

דעה
הרפורמה בשוק התקשורת: קרעי משחרר מכלאו את הפייק ניוז

התוכנית לרפורמה בשוק התקשורת שהציג שר התקשורת שלמה קרעי מתבססת ברובה על תוכניות ותזכירים לחוק שניסחו קודמיו בתפקיד. במקום שבו היא מתיימרת להגדיל את חופש הביטוי ואת ערוצי המידע היא למעשה רק שופכת עוד כאוס מכוון למדורת הדיסאינפורמציה

"נוצר עיוות שמיעוט רועש נשמע יותר מרוב אזרחי ישראל", כך טען בשבוע שעבר שר התקשורת שלמה קרעי במסיבת עיתונאים בה הציג את תוכניתו "המהפכנית" לשוק התקשורת הכוללת ביטול של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין, הרחבת החובה להשקעה בהפקות מקור גם על שחקנים שהיו פטורים מכך עד היום: שירותי הסטרימינג (נטפליקס ודיסני+) וחברות השידורים הפועלות על גבי האינטרנט (OTT): סלקום ופרטנר. קרעי המשיך: "אני כשליח הציבור הזה לא מוכן ולא יכול לשתוק יותר מול האפליה הזו". אמירותיו העבירו את התחושה שאנו לקראת שינוי תפיסה מהפכני בשוק התקשורת. בכל נאומו לא הזכיר קרעי שעיקרי תוכניתו הם המשך של מדיניות שר התקשורת הקודם — יועז הנדל. בנאומו קרעי הפך את הדיון על התאמת הרגולציה לטכנולוגיות החדשניות למאבק של העם נגד המיעוט השולט. אולם החוקים הם אותם חוקים והמדיניות אותה מדיניות. אבל במקום המסר של התאמת חוקי המדינה לטכנולוגיה ולחדשנות, בחר קרעי לתקוף את אמון הציבור בתקשורת.
מרבית סעיפי התוכנית עליה דיבר קרעי הופיעו בתזכיר חוק שהוציאו במשרד התקשורת באוגוסט האחרון. וגם פרסום תזכיר החוק לא היה חדשני – שכן עיקרי הדברים נשענים על המלצות ועדת פולקמן משנת 2021.


הצורך בשינוי בשוק השידורים הגיע מהשינויים בשוק עצמו. עד לפני כמה שנים, היו שתי ספקיות טלוויזיה רב ערוצית: yes ו־HOT, לוויין וכבלים. עם השנים והגידול בשימוש באינטרנט נכנסו לשוק שני סוגים של שחקנים חדשים: שירותי הסטרימינג ושידורי הטלוויזיה על גבי רשת האינטרנט (OTT). ככל שחלקם של של אלה גדל בשוק — כך החוקים הישנים פחות התאימו לו. קרעי דיבר על "ביטול הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין", אך עוד ב־2021, המליצה ועדת פולקמן על סגירתם והקמת גוף פיקוח אחוד וחדש – שיפקח על גופי השידור ללא תלות בטכנולוגיה שעליה הם פועלים; וכשקרעי דיבר על הרחבת מגוון הדעות בחדשות תזכיר החוק של משרד התקשורת כבר הגדיר תנאים מינימליים שיאפשרו לכל ספק תוכן לשדר חדשות. לפי הצעת משרד התקשורת מאוגוסט האחרון "בשל חשיבותם הציבורית, תאגיד השידור הישראלי וערוץ הכנסת יספקו לכל ספק תכנים ישראלי שירצה בכך את התכנים שלהם ללא תמורה וזאת מאחר ומדובר בתכנים שהצרכן הישראלי כבר שילם עליהם דרך תשלום מסים". קרעי ניסה לקדם את הרעיון, אך כעת הוא נדחה. בנאומו טען רק כי "יש לפעול בזהירות ביחס לתאגיד השידור".
אולם שני שינויים שמציע קרעי מבקשים להוביל לטשטוש בין אמת לשקר בעידן הפייק ניוז. הראשון הוא חיוב הרשתות החברתיות לנמק כל חסימה או מחיקה של חשבון, במקביל להענקת סמכות לבתי המשפט בישראל לדון בפגיעה בזכויות משתמשים ברשתות; השני הוא ביטול הצורך ברישיון כלשהו לשידור חדשות. השילוב בין השניים מסוכן, ועלול למחוק את שברירי האמינות שעוד נותרו.
אמנם היכולת של מנהלי הרשתות החברתיות למנוע מאדם גישה לפלטפורמה מרכזית ללא הסבר מספק עלולה לגרור השתקה שרירותית ומניעת רישיונות שידור חדשות מהווה גם היא לכאורה חסם לחופש הביטוי. עם זאת, שחרור כל פיקוח על אמינות ומהימנות המידע שזורם לציבור מסוכן יותר. כיום ערוצי השידור בארץ כפופים למידה מסוימת של מחויבויות עיתונאיות ולפיקוח רגולטורי. אם קרעי יקבל את מבוקשו, כל אדם או גוף יוכלו להקים ערוץ ולשדר בו מה שירצו ללא כל סייג ופיקוח, תחת המיתוג של "חדשות". התוצאה תהיה הטעיה ובלבול נוספים לציבור, שגם כך מתקשה כבר היום לברור בין מידע אמין לפייק ניוז.
רק לאחרונה פורסמה שורת התכתבויות של המגישים הבכירים בערוץ החדשות האמריקאי פוקס המזוהה עם הימין השמרני בארה“ב ועם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. בעוד על המסך מגישי הערוץ הבכירים קידמו את הרעיון שבחירות 2020 נגנבו — וטראמפ הוא הזוכה האמיתי — התכתבויות פנימיות של שדרני הערוץ שנחשפו מראות שהם יודעים ששיקרו בשידור. פוקס ניוז שידרה תחושה של אמינות ומקצועיות – כשבפועל, אותם מגישים שיקרו באופן מודע לצופיהם. מגישים אלו לקחו את הכוח הגדול שנותנת המדיה, וניצלו אותו לרעה.
גם ההצעה לחייב את מנהלי הרשתות לנמק חסימת חשבונות היא לכאורה "בעד" חופש הביטוי. אבל היא מתעלמת מכך שהרשתות החברתיות הפכו גם לערוצי הסתה ועידוד אלימות. לא במקרה, המגמה בעולם היא חיובן לחסום חשבונות שמפיצים פייק ניוז או שנאה. נכון, השארת הסמכות בידי מנהלי הרשתות בלבד אינה מושלמת. אבל נטרול האפשרות לחסום חשבונות אלימים ושקריים גרועה יותר. המשמעות היא שבמסווה של איזון בין חופש ביטוי לרגולציה, קרעי רק מבקש לזרוע עוד כאוס מסוכן.