הגרינוושינג של רשתות האופנה המהירה: הבגדים למיחזור הפכו להר של פסולת
הגרינוושינג של רשתות האופנה המהירה: הבגדים למיחזור הפכו להר של פסולת
רשתות האופנה המהירה מציעות ללקוחות בגדים חדשים תמורת פריטים לתרומה. מעקב אחר המסלול שעשה הלבוש המשומש לאחר שנאסף מהרשתות מגלה שהרוב הופך לאשפה מזהמת. בינתיים הצרכנים קונים יותר וזורקים עוד יותר
רשתות אופנה מהירה פופולריות מזמינות את לקוחותיהן ברחבי העולם להתחשב בסביבה ובקהילה: להחזיר אל הרשת שקית עם בגדים לתרומה. בתמורה חלקן מעניקות ללקוחות שובר לרכישת פריט חדש ומבטיחות לטפל בצורה בת־קיימא בבגדיהם הישנים. העטיפה הירוקה הנוצצת למבצע לרכישת בגדים עוררה לא מעט תרעומת בשנים האחרונות וטענות לכך שמדובר בגרינוושינג, שכן הרשתות מעודדות קניית בגדים חדשים ובכך מתדלקות את שרשרת הזיהום.
כעת מתברר כי גם הבגדים הישנים הופכים לרוב להר של פסולת מזהמת, הרחק מעיני הצרכנים. קרן Changing Markets עקבה אחר המסלול שעושים הבגדים שנתרמים לאחר שהם מגיעים לרשתות וגילתה שמרביתם נשרפים או נערמים במזבלות, לרוב באפריקה.
קרן Changing Markets, שהוקמה כדי להאיץ פתרונות לאתגרי קיימות בשווקים, הסתירה ב־21 פריטי לבוש AirTags (חיישן דיגיטלי המאפשר מעקב) לפני שהפקידה אותם כתרומה אצל חברות האופנה המהירה המפורסמות בבריטניה, בלגיה, צרפת וגרמניה. כל הפריטים נרכשו בחנויות יד שנייה כשהם במצב מצוין ללבישה וללא פגמים. הקרן בדקה את החברות להן תוכנית תרומת בגדים: H&M, Boohoo, Zara, C&A, Primark, Nike, The North Face, Uniqlo ו־M&S, והקרן עקבה במשך שנה על בסיס יומי אחר מסעם של אותם בגדים נטושים.
תוצאות המעקב חושפות את הפער בין טענות המותגים לבין גורלם האמיתי של הבגדים. הממצאים העגומים לא ישמחו את הלקוחות שקיוו שבגדיהם הישנים יהפכו למוצר שמיש עבור אדם אחר או לחומר גלם ממוחזר. רק חמישה פריטים מצאו בית חדש באירופה. היתר נהרסו, נשכחו במחסן או נשלחו לאפריקה, שם, לפי ההערכות, כמחצית מהבגדים המיובאים כבגדי יד שנייה הופכים לפסולת. לפחות שבעה פריטים הושמדו או הפכו לחומר שמיש פחות כמו מטליות שייזרקו בין כה לאחר שימוש קצר.
כך, למשל, סוודר שהגיע ל־H&M בברלין במצב טוב, הגיע לחברה המתמחה בסילוק פסולת והטמנה בצ׳כיה. ג׳ינס שהגיע ל־C&A שהה שבעה חודשים במחסן ולבסוף נגרס. שתי החברות מספרות לצרכנים על כלכלה מעגלית והפחת חיים מחודשים בבגד, אך במקרה הזה שלחו את הבגדים הטובים לשרשרת הזיהום. בגדים רבים עברו מסע מפרך ומזהם בין מדינות: מעיל שהוחזר ליוניקלו בלונדון בילה חמישה חודשים במחסן בבריטניה ומשם נסע במסע של ארבעה חודשים לאוקראינה לעסק פסולת טקסטיל.
בסך הכל, חמישה פריטי לבוש מצאו חיים שניים בחנות יד שנייה או אצל לקוח באותה יבשת, ארבעה מהם לאחר מסע מפרך ומזהם של כ־2,650 ק”מ באירופה. סוודר שהגיע ל־H&M בפריז, למשל, נסע למתקן מיון בגרמניה ולאחר חודשיים הגיע לחנות יד שנייה בסלובקיה. חמישה פריטי לבוש מעולם לא עזבו את נקודת ההורדה או שנתקעו בלימבו במערכת הלבוש המשומש העולמית - נסיעות מנקודה לנקודה, אחסון, ושוב נסיעות. כלומר, המותגים הרוויחו מהמוניטין של הפעלת תוכנית החזרה מבלי שעשו כלום עם הבגדים האלה.
ארבעה פריטים נשלחו לאפריקה, חלקם לאחר מסע של 25 אלף ק״מ. חצאית שנשלחה ל־H&M, הגיעה לבאלי דרך איחוד האמירויות. לאחר בילוי במחסנים עברה החצאית למגרש בפאתי העיר, שם עדויות מצביעות על כך שהבגדים מושלכים לאבדון. פריט אחר הגיע מ־H&M בבלגיה לקונגו לאחר מסע של כ־12 אלף ק״מ, לשוק שבו נמכרים בגדים כתחליף לסמרטוטים. לפי נתוני הקרן, אף אחד מהפריטים שהגיעו לאפריקה לא נמכר מחדש במהלך השנה. אפריקה קורסת תחת נטל ״תרומות״ הבגדים הנכנסים בשעריה. כך, למשל, למעלה מ־900 מיליון פריטים נשלחו לקניה מרחבי העולם בשנת 2021: 17 בגדים בשנה לכל אזרח, כשבפועל שמונה מתוכם מגיעים למדינה באיכות של פסולת ואינם ראויים ללבוש. בפועל, מרבית הבגדים המגיעים לאפריקה מסיימים את דרכם כפסולת. אהבתה של בריטניה לאופנה מהירה מעוררת קטסטרופה סביבתית בגאנה, מזהירים מומחים.
חברות האופנה המהירה, המייצרות עשרות קולקציות בשנה של בגדים זולים במחירים נמוכים, שינו את פניה של תעשיית האופנה. התחלופה המהירה בחנויות לצד המחיר הזול והפרסום האינטנסיבי, מובילים לכך שבגדים הופכים להיות כמעט חד־פעמיים.
לפי חברת הייעוץ מקינזי, הצרכן הממוצע קונה היום 60% יותר בגדים ממה שקנה ב־2000, אבל שומר עליהם חצי זמן. דו"ח מ־2017 של קרן אלן מקארתור ומקינזי מעריך שיותר ממחצית מהאופנה המהירה המיוצרת מושלכת בתוך פחות משנה ושכמעט כולה, 87%, מגיעה בסופו של דבר למזבלות או נהרסת בדרך אחרת. כל אחת מחברות האופנה המהיר המבצעת ייצור יתר אחראית באופן ישיר למשבר האקלים, אם באמצעות פליטות גזי חממה, אם בזיהום מקורות מים ואם בזיהום מיקרו־פלסטיק חסר תקדים.
בשנים האחרונות הנזק העצום שלו גורמת תעשיית האופנה המהירה מגיע לחזית הבמה. החברות משווקות לצרכנים תוכניות קיימות וטוענות כי הן משתמשות בחומרים ממוחזרים או ממחזרות בדים. אך למעשה, כיום פחות מ־1% מהבגדים המשומשים הופכים לחדשים. אם הם מגיעים למיחזור, הם הופכים לפריט שימושי פחות ומגיעים במהרה לפח.
מחברי הדו”ח סבורים כי הממצאים מעידים על עוצמת תופעת הגרינוושינג בתעשיית האופנה. ״התוכניות מציעות לצרכנים תחושה כוזבת של אחריות סביבתית, ומרמות אותם לחשוב שהם עושים בחירה אחראית. עם זאת, החברות לרוב לא מפקחות על מה שקורה לבגדים לאחר שנאספו. הן נהנות מרווחי המוניטין החיובי, בעוד ניהול הפסולת נופל על אחרים”.
הדו״ח אומנם לא עסק בגורלם של הבגדים המגיעים לחנויות בישראל, אך שיטות העבודה של חברות האופנה המהירה בעולם זהות. פנינו ל־H&M בישראל כדי לבדוק מה עולה בגורלם של הבגדים שאותם מוסרים הישראלים לרשת. המותג אינו יודע להעריך מה משקל הבגדים הנאסף בארץ, אך מציין כי בשנת 2022 נאספו כ־45,500 שקיות מלקוחות, וברמה הגלובלית בשנת 2022 נאספו 1.4 טונות טקסטיל. החברה בישראל שולחת 100% מהבגדים למרכז מיון והפרדה בגרמניה בשם רמונדיס, אשר ״מבטיח שכל הבגדים נלבשים מחדש, נעשה בהם שימוש חוזר או שהם ממוחזרים. השאיפה היא ש־0% יעברו למטמנות״. עם זאת, H&M אינה יודעת לפרט כיצד סיימו הבגדים את המסע.
מיטל פלג מזרחי, חוקרת צריכה ואופנה בת־קיימא באוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי, מסבירה: ״הצרכן הישראלי, הוא באותה רמת הוצאה כמו הצרכן האירופי, אך בסכומי ההוצאה האלו הוא רוכש הרבה יותר בגדים זולים תוצרת חו"ל. בשנת 2018 נרכשו בישראל 180 אלף פרטי לבוש מענקיות האופנה האנגליות ASOS ו־Next לצד 24 מיליון פריטים מהענקית הסינית עלי אקספרס, ובשנת 2020, בחסות הקורונה, אתר האופנה הסיני SHEIN עמד בראש טבלת המכירות המקוונות בישראל עם נתח שוק של 33%.
“הצרכן הישראלי מכוון כמות גדולה ומחיר זול. באווירה כזו מבצעים שמעודדים לשימוש קצר מועד מחד ולרכישת בגדים נוספים בעזרת שוברים מאידך, מייצרים יותר נזק מתועלת. עמותות וחנויות יד שנייה בישראל שמקבלות תרומות בגדים קורסות תחת הנטל. הן מקבלות מדי יום טונות של תרומות בגדים ומצליחות למכור ולמצוא בית ל־10%עד 30% מהבגדים, כאשר כל היתר נמכרים לאפריקה, שם ברובם המכריע הם הופכים לפסולת טקסטיל. הפתרון הסביבתי הוא צמצום צריכה והארכת חיי הבגד על ידי שימושים רבים ככל האפשר״.
